הרכבת האווירית ששמרה בחודשים האחרונים על עירנות עובדי נתב"ג כללה ראשי מדינות ומנהיגים, אינספור נציגי ממשל מארצות הברית וגם לא מעט עיתונאים ודמויות ציבוריות. רובם ככולם חשובים - לסיפור, למהלך, למאבק. רובם ככולם משמעותיים, אבל אף אחד מהם הוא לא ג'רי סיינפלד.
הביקור המשפחתי המפעים, לא פחות, של הבדרן היהודי-אמריקני יצר המון סיטואציות סוריאליסטיות מתוקף המצב, ואינספור סצינות וירטואליות מדומיינות של "סיינפלד", מצד עוקבים מקומיים שידעו בדיוק איך לחבר הומור להומור שחור. היו שם חיבוקים עם חברי "אחים לנשק" (ועקיצות כלפי ראש הממשלה), מפגשים מרגשים עם נפגעים ומשפחות חטופים, וסיורים בשטחי הקטל עם לוחמים, ולוחמים טלוויזיוניים.
והיה גם אוכל. הרבה אוכל. מאוד מסקרן לדעת מה אוכלים VIP כשהם כבר נוחתים פה. אתה רוצה להאמין שיש מישהו אמין שדואג להם, אבל ברוב המקרים מתגלה שהם נופלים לאותן מלכודות תיירים שכולם, כולל אותנו, נופלים בהן כשהם מטיילים במדינה זרה.
פה נראה שהייתה איזו הדרכה, ידע מוקדם וכמה טיפים מצוינים. וגם פלאפל אחד.
ג'סיקה, רעייתו של סיינפלד ואשת אוכל דומיננטית בפני עצמה, הייתה זו שפתחה צוהר לביקור, וסביר שגם זו שדחפה לקיים אותו, למרות שמדובר בהשערה ותו לא.
דרכה, נחשפו הישראלים, ובעיקר 607 אלף עוקביה בעולם, לסיפורי הזוועה. דרכה, נחשף גם סיינפלד עצמו, מעט יותר חם ממה שנהוג היה לחשוב עליו, מעט פחות סגור - אם כי הכול נראה קצת מפולטר ברשתות החברתיות.
וכך, ממש עם ההמראה, ואחרי ימים עמוסים בלו"ז קשה ומועט נחמות, היא העלתה תמונה של בעלה מכלה את רעבונו בפלאפל. ג'רי סיינפלד. שדרות נורדאו בתל אביב. פיתה. חיוך. נייקי שוקס. העולם כתב לבד את הפרק שמעולם לא היה לנו.
"פלאפל שלמה ובניו" הוא מוסד עירוני ידוע כבר עשרות שנים, וממוקם היטב על השדרה בדרך לים, ובעיקר בדרך חזרה מהים לתוך העיר. מדובר בדוכן צנוע שדבר לא השתנה בו (למעט עדכוני מחיר ספורים), עם מעט כיסאות ישיבה מסביב, והרבה אוויר אנושי.
לפני כחמש שנים וחצי, אגב, הוא עמד במוקד ארוחה ויראלית נוספת, כשנשיא המדינה דאז ראובן ריבלין עצר עם מאבטחיו למנה. כמו אז, גם השבוע, הכול נכנס לפיתה מול העיניים שלנו - מציאות ודמיון, פנטזיה ומחשבות שמחות על נורמליות.
הארוחה של סיינפלד תויגה על ידי ג'סיקה כ"פלאפל הכי טוב במרכז תל אביב". מדובר בניסוח גאוני, מקומי לחלוטין במאפייניו, שמוציא את העוקץ מתחרות אפשרית ומסרב לתדלק ויכוחים מטופשים.
הרשת, כמובן, סירבה לשתף פעולה עם הפשרה הזאת, והתווכחה את עצמה לדעת. האם באמת הכי טוב או שרק השני הכי טוב? מהם אותם גבולות של "מרכז תל אביב" ולמה לא נטרף כאן סביח? הפיתה מתפרקת או שהיא מתחילה להחזיק מעמד? תמונה אחת, וכולם מתעסקים במה שחשוב. גם אנחנו.
לבד מפלאפל סוער, הייתה גם כוס לימונדה (שאף היא, באופן נהדר, מותגה כ"הכי טובה Ever"), ארוחת ערב בצפון אברקסס של אייל שני, לאנץ' מסקרן בחלל פרטי יחסית במסעדת הבסטה סמוך לשוק הכרמל (כולל בדיחה פנימית חמודה), וגם עצירה ירושלמית במסעדת מונא המצוינת.
לסיום, ובאופן שמעיד על איכות ההמלצות הקולינריות שקיבלה המשפחה, הגיעה משייה, והגיע שולחן לילי עם ליאור סושרד וליאור רז. קצת אקשן, קצת קסמים, קצת אוכל. לחיים.