השנה החולפת, שהייתה גדושה באירועים והתמודדויות, הגיעה לשיא שלילי שאף אחד מאיתנו לא צפה. כל כך הרבה עברנו מפסח אשתקד, שנוצרת תחושה של פיסה מחיים אחרים. אז מה נשתנה? ב-8 באוקטובר הקמנו את חמ"ל טאיזו. בכל יום יצאו כ-4,000 מנות מהחמ"ל, שעבד כמעט 24 שעות ביממה, עם יותר מ-100 מתנדבים מסורים. כולם נתנו את הנשמה כדי שהמנות שלנו יגיעו למשפחות שכולות, לחיילים ולמשפחות החטופים.
תוך כדי העבודה התבהרה התמונה הכואבת. איבדנו את בר נקמולי, השף המוכשר שלנו שנרצח בנובה. שלושה עובדים נוספים שרדו את הטבח ועוברים שיקום עד היום. הבנו שמה שהיה, לא ישוב עוד.
מה נשתנה בחצי שנה? כל הטורים, כל הסיפורים | פרויקט מיוחד
המשכנו עם פרויקט ההתנדבות, ובד בבד ריכזנו אנרגיות לפתיחת טאיזו. ואכן, בסוף אוקטובר פתחנו את המסעדה מחדש, עם מנות חדשות ועם תפריט בראנץ' חדש לגמרי, שמוגש מאז בכל יום שישי. לנוכח העובדה ששליש מהצוות של a גויס למילואים, המסעדה נותרה סגורה כ-20 שבועות, כך שהעברתי את מרבית הזמן במטבח של טאיזו, כתף לכתף עם הצוות, בעבודה שגרמה לי להרגיש שחזרתי לבייס שלי.
בסוף ינואר התחלנו לפעול לפתיחתה של a, והבנו שדרוש חישוב מסלול מחדש. שלפתיחה הנוכחית דרושים שינויים עמוקים יותר.
אז מה נשתנה? המון. כמות המנות שהצגנו בתפריט צומצמה, ואפשרה לנו להעמיק ביצירת מנות מעולות. גם הגודל השתנה, מה שמאפשר להוציא לשולחן יותר מנות מבוססות שרינג. התמחור השתנה, תוך כדי התאמתו למציאות. במקביל, פתחנו חלל חדש לגמרי, שמאפשר לנו לארח במרפסת גדולה וחיצונית, מדגיש את האורבניות היפה של תל אביב ונותן עומק ואנרגיה חדשה למסעדה כולה.
חג כזה לא היה: כך נחגוג את פסח 2024
מה נשתנה בחצי שנה: פרויקט מיוחד בוואלה
באופן מוזר, ההתכנסות פנימה דווקא איפשרה לצוות ולי לשפר את הרמה המקצועית שלנו ולהתעסק ב"דבר עצמו" - בישול. הפגרה איפשרה לנו לערוך שינויים ולהגיע למסקנות שבשגרה לא היינו מתפנים אליהן כלל. ובאמת, פתחנו מוכנים.
בקורונה חווינו געגוע מצד הקהל, אבל אני מודה שהפעם התחושה היתה אחרת. אורחים מגיעים אלינו לשעה-שעתיים של ברייק, לנקות את הראש, ולא מפסיקים להודות לנו על האפשרות שנתנו להם לברוח קצת מהמציאות. מעבר לכך, כמי שאחראי על יותר מ-300 עובדים, היה לי חשוב לפתוח ולהניע את המערכת מחדש. המחשבה על כולנו בבתים, כשהרחובות ריקים מאדם, רק הגבירה אצלי את המוטיבציה לחזור ולייצר שגרה כלשהי לצד המלחמה.
ומה לא השתנה? הלב הכבד. העצב על האבידות העצומות, על החטופים שעדיין שם. הלוואי שנוכל לחגוג את חג הפסח בסימן חירות ושחרור כל חטופינו. זה כל מה שאני מאחל לכולנו.
מה נשתנה בחצי שנה? כל הטורים, כל הסיפורים | פרויקט מיוחד
יובל בן נריה הוא שף מסעדת טאיזו ו-a בתל אביב