רגע אחרי צאתו של פסח, עם הגונג שבישר את תחילת המימונה, חזרנו כולנו אל תאוות החמץ המוכרת. מה הדבר שהכי התחשק לכם, מלבד מופלטות וספינג'?
לכל הטורים של רוזי הטועם
אם אתם לא אומרים "שווארמה בפיתה שלא עשויה מקמח מצה" אתם, כמובן, משקרים במצח נחושה, שהרי אין אדם ביקום כולו שזו לא שאיפתו הראשונה (ולאלה שאומרים שמדובר בהכללה כי זה עניין של טעם, צר לי לבשר - איני מכליל, אך לכולכם אין מושג).
הבעיה היא שהמחשבה הזאת מתנגשת בחוק קדוש בספר דיני השווארמה, והוא שלא אוכלים אותה ביום הראשון של השבוע, שלישי במקרה הזה, שכן הבשר לעולם אינו טרי וכו'. על כן נאלצתי להמתין עוד יום מייסר בטרם אפנה למושא תאוותי.
רביעי, היום הגדול, הגיע. מקור המליץ לי על "הסולטן" ברמת גן. איני זוכר מי זה היה ולא הצלחתי לאתר את השיחה המדוברת בוואטסאפ, אך לא בחיסרון מדובר פה, כי אם ביתרון גדול. אחרי הכול, גם בשירותי המודיעין הנחשבים בעולם חל מידור והמקורות נותרים אנונימיים אפילו למפעיליהם.
מבחינה זו, מערכת השמ"ש (שירותי מודיעין שווארמה) העניפה והמסועפת שלי אינה שונה מהמוסד או מה-CIA. אך אין זה הזמן לדיבורים או להתרברבות יתר, עת לשים פעמיי אל המקום.
רחוב הירדן היה עבורי מאז ומעולם החצר האחורית של רמת גן. כמי שבילה בעיר את מיטב שנותיו הצעירות וכבר למעלה מעשור מתגורר בגבעתיים, את כמות הביקורים שלי שם ניתן לספור על עשר אצבעות. כבוגר תיכון אהל שם, מאז ומתמיד התנשאתי על האזור, במידה מועטה מאוד של צדק. הרי החלק הזה של העיר הוציא מתוכו את בליך, תיכון מוערך, מוכר וספורטיבי יותר (הם תמיד ניצחו אותנו), פרויקטי הפינוי-בינוי שם קורמים עור וגידים, ובכלל - זה אחלה אזור, כך שהעליונות המזויפת הזו מונעת מקנאה נטו.
אבל האם גם השווארמה שלהם טובה יותר?
הגעתי לסולטן. לבורותי, גיליתי כי המקום קיים מעל לעשר שנים. פחות משני ק"מ בקו אווירי מהבית יושב לו מוסד שווארמה שללא טיפ מודיעיני לא הייתי מגיע אליו. איזו בושה. כעת נותר רק לבחון את האיכות. גלגלים שמנים במיוחד של כבש ופרגית קרצו לי, וזה מרגיש כמו זמן טוב לחפור לכם על משמעותו העניפה של גודל הגלגל.
באזור גוש דן בכלל, ורמת גן בפרט, יש יחסית מעט שווארמיות שבהן הגלגל שתראו יהיה גדול (מבחינה זו ניתן לציין לטובה את שמש ברמת גן ואת גרל'ה בראשון לציון, למשל). רובן משדרות מראה עייף, עם צמיגים צרים במיוחד הנוטים להתכלות. בעיניי, גלגל גדול מבשר על שווארמה איכותית. כן, נתקלתי גם במנות בינוניות במזללות כאלה, אבל לרוב במקום שבטוח בעצמו תראו בלוק ענק, כאומר "יש לנו הרבה לקוחות והדבר הזה יחוסל בשעות הקרובות".
זהו הדין גם ב"הסולטן". הגלגל הנוצץ גרם לעיניים שלי לאכול היטב עוד לפני שהפה פגש את הבשר. קורט פיסטוק שבלט ממנו בישר על כך שאולי אקבל פה משהו שקרוב יותר בטעמו לשווארמיות של הצפון. עגל או פרגית? חוזרים לספר החוקים שגורס כי במקרה כזה יש להזמין פיתה עגל (47 שקלים) וחצי מנה פרגית (32 שקלים). מכיוון שאני אוהב את המנה שלי יבשה, לקחתי גם לאשתי מנת עגל, לחוות דעת נוספת.
הלכתי מהקל אל הכבד ופתחתי בפרגית. זהו אינו סוג בשר שאני מחבב במיוחד, אולם הפעם היה פה משהו שונה, חמצמצות נעימה ועדינה שגרמה לי לחוש שהגעתי בהחלט למקום הנכון. לא פשוט לייצר פרגית טובה, וכאן זה הרגיש מדויק. סנונית אחת אינה מבשרת את בוא האביב. פרגית משובחת - בהחלט כן.
עת לנגוס בעגל. ביס ראשון ו... כן, כן, כן. זה בדיוק זה. טעם נעים התפשט בפה, גם פה התיבול היה בדיוק במקום, מפעיל את חוש הטעם ומגרה את המוח. לא אגיד שזו השווארמה הכי טובה שאכלתי בחיי, אבל היא הטובה ביותר שאכלתי בחודשים האחרונים (אודה ולא אבוש - לא יצאתי מהאזור בתקופה האחרונה. מלחמה וזה). אשר לאשתי, היא טענה שהפטרוזיליה חתוכה גס מדי כך שמרגישים את הגבעול, מה שמעיב מעט על החוויה. חוץ מזה, גם לה היה סבבה פלוס.
אז כמ"א יצא?
לא היה ספק מהרגע הראשון שבמדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות, מ-1 עד 10), שווארמה "הסולטן" תזכה לדירוג גבוה.
על הטעם כבר עברנו, וזה לכשעצמו הפרמטר המשמעותי ביותר. אשר למחיר, הוא לא זול, אבל 47 שקל לפיתה ו-32 שקל לחצי מנה? לא נעים לומר, התרגלנו, זה לא יקר משמעותית ממקומות אחרים. גם הכמות עוברת היטב, לא גדולה מדי אבל מכובדת מאוד. אשר לפטרוזיליה המדוברת על גבעולה הגס, צוות ה-VAR פסק כי אין מקום להטיית הציון והשאיר אותו על 8.5.
כן, זו הייתה חוויה נפלאה, אבל היה מחיר בצידה, שכן לאחר שעזבתי את המקום חשבתי רק על דבר אחד - לעזאזל, אפילו פה המזרח רמת-גנים האלה יותר טובים מאיתנו.
שווארמה הסולטן, הירדן 94, רמת גן, 03-6763422