זה היה צפוי מאוד, עד כדי ברייקינג ניוז שהיו כמעט נו ניוז, אבל שלושה חודשים בלבד לאחר שתומר עמדי חשף לעולם את ברד קלאב הכיפית, הסולם התאגידי הגבוה של לנדוור קיבל ממנו עוד זינוק למעלה. מעתה אימרו השף הראשי של הרשת.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
יש חדשות שכותבות את עצמן, מסוג הכותרות שאתה מוצא את עצמך בודק אם רק עכשיו הן אכן התרחשו, כי אצלך בראש הדברים האלה קרו כבר מזמן. המינוי הזה הוא בוודאות אחד מהם. כי עמדי, עם עבר עשיר בארץ ובעולם (וגם בירושלים, שהיא קצת הארץ וקצת העולם, ובעיקר באמצע בין שניהם), עם ענייני לונדון ואיביזה ואסף גרניט, הוא דינמו. טורבו. מחולל ריאקציה שבפתחו האחד רעיונות וחלומות והשראות ופנטזיות, ובפלט ביצוע שאיכשהו שם לך על הצלחת את כל אלה, ועוד טעים.
והוא? הוא בכלל רצה טוסטים.
מחולל הריאקציה ע"ש עמדי. טוסט ספנקופיטה של לנדוור
פופ-אפ הטוסטים של לנדוור נולד תוך כדי שיחות אינטנסיביות בין עמדי ובין עופר קורן, מנכ"ל הרשת. הרעיון, בפשטותו, היה זריקת עניין ואנרגיה ומעט טעם בימים שבהם הכול מסביב מתיש ומעיק. בשולי שוליו של אותו רעיון, הבין עמדי רק בדיעבד, התחבא כנראה אודישן, אבל הוא הסתער בלי קשר, ובשמחה.
היה כאן משחק עם בצקים ולחמים, התנסויות ואפשרויות, השתוללות מובנת ולבסוף התייצבות על תפריט קצר מאוד בזמן - עד סוף יוני, משום מה - וקטן מאוד באפשרויות - ארבע במספר, גם כן משום מה - שאפשר יהיה לבקר אותו מחדש בעתיד, לבחון מה עבד ומה לא, לחזור לקרייב שצונזר בפעם הראשונה (טונה מלט, אני מדבר עליך) ובעיקר לבדוק.
לבדוק את עצמך ואת הצוות, את מנהלי המסעדות והשפים האזוריים, את הקהל ואת מה שהקהל אוהב להגיד אחרי שהוא מפסיק להיות קהל וחוזר הביתה למקלדת ולרשתות החברתיות.
וכך, נולדה הנבחרת (שזמינה מ-12:00 בסניפים, לרבות משלוחים ועם גירסאות נטולות גלוטן) עם כמה מאפיינים אחידים - בצק פוקאצ'ה, למשל, בעובי בינוני שמזכיר מאוד בתוצאותיו את הפניני האיטלקי-אמריקני, ונפרס בצורה דומה כך שהמעטפת שחומה-פריכה והתוך מצליח לעמוד בפרץ ולא לרדת על הברכיים בתחינות לאלוהי העומס - שהם לא יותר מבסיס האם שאליו יצא עמדי להרפתקאותיו.
טוסט שמנת פטריות (63 שקלים, מחיר אחיד אף הוא שבתחילה מעורר תהיות למה הגענו למחיר כזה של טוסטים, ואז, כשהחלליות האלה נוחתות על השולחן, אתה מבין שמדובר בארוחה לשניים. לפחות), שהוא גם הלהיט הפופולרי ביותר במקצה הזה, מכניס לתוך אותה פוקאצ'ה פורטובלו צלויות בשמנת וטימין, גבינת חמד, מוצרלה ופרמזן, בזיליקום ובצל ירוק, ומניח בצד פנכת איולי כמהין וגם סלט ירוק של תרד, ארוגולה, בצל סגול ו-ויניגרט חומץ שרי. אתם יודעים, בשביל האיזון.
ההשראה פה, אני מניח, היא מנות פסטה המשלבות פטריות ושמנת לכדי קערת קומפורט חמימה. הטוסט כמובן ייתר את הפסטה עצמה, אבל בכל מובן אחר מתעלה על נקודת הייחוס, וכבר מציב רף גבוה לשאלת השאלות - איך לעזאזל כל זה נכנס פנימה, יושב בפנים ומאפשר לך אכילה שהיא רק קצת פרועה וקצת פראית?
"פיצה בטוסט", כשמו כן הוא, מעמיס רוטב עגבניות ושילוב של גבינת עמק-מוצרלה-פרמזן, וגם דיפ איולי פסטו, עם עגבניות שרי ומלפפון ירוק חתוכים, כקריצה לילדים, אני מניח. זה עובד כי הדבר הזה של רוטב אדום וגבינות צהובות נמתחות תמיד עובד, וכאן יש הרבה ממנו והרבה מהן, ואז עוד קצת, ויותר מזה. ועוד.
"לא טוסט סביח" הוא, סליחה מראש, כן טוסט סביח, וטוב שכך. בתוך משולשי הפוקאצ'ה האימתניים עורבבו יחד גבינות עמק-פיראוס-חמד, פרוסות חצילים קלויים עדינים יחסית בטעמם, ביצה קשה, בצל בסומק, איולי עמבה וטחינה גולמית. מדובר בפאנץ' חזק יותר מהשאר, שידבר בעיקר לאוהבי הז'אנר, אבל גם המתלבטים יכולים להצטרף בכיף, כי הכיסוח החצילי-עמבאי עודן, תורבת, בוית. יופי של טוסט.
טוסט ספנקופיטה, הרביעי והאחרון, הוא תצוגת התכלית של כל הפרויקט הטעים הזה - והתוצאה הרצויה כשרעיונות מעין אלה נזרקים לאוויר, מוטחים בקיר ומוקפצים בין דמיון ובין מציאות בשטח, בין איש אוכל שחולם על משהו ובין מספר עצום של סניפים, ענייני לוגיסטיקה ותפעול, וסתם יומיום. פה, זה פשוט זה.
מדובר בהיברידיות ישראלית-יוונית, וגיור של המאפה המצוין ממדינת האיים, בדמות תבשיל חמאתי של עלי מנגולד ותרד, קרם פטה וגבינת קשקבל, עם סייד של יוגורט-שמיר-שום וסלט מלפפונים מתבקש (עם זיתים שחורים כמובן, ו-ויניגרט לימון ונענע). זה מצוין, באמת, ושונה, ומקורי ועם מחשבה. ועובד. הכי עובד
כלל האצבע בעולם העיתונות החוקרת והאמיצה של אוכל הרחוב בארץ, ובעולם בכלל, מותיר מעט מאוד דברים פחות קוליים מרשת ענק שמנסה לעשות רעש, ומדברת פופ-אפ, ומבליטה גבינות נמתחות בלוקיישנים שמתחצפים ומעזים להתייצב מחוץ לגוש דן.
זה טבעי, אבל גם קצת מזויף ככלל, ומאוד מזויף כשאתה מגלה לבסוף שהאצבע ההיא מלוכלכת כעת בענייני טוסט טעימים, ושאותה אצבע אוספת את טיפות הרוטב לכדי התנפלות מחודשת על משולש הפוקאצ'ה הזוויתי. טוסט, בסך הכול, לא צריך לעשות ממנו עניין לכאורה, עד שמישהו מקבל אישור לעשות ממנו עניין.
פופ-אפ טוסטים, לנדוור, עד סוף יוני (ואולי גם קצת אחר כך)