אי אפשר היה להתעלם בחודשים האחרונים מהבאזז סביב נעה ביסטרו בקריית ענבים. השף אלדד שמואלי (אלחנן בקיבוץ משמרות) הרחיב את נעה אפייה מקומית, שאותה הפעיל בשעות היום, גם לערבים. ממקום שבאים לקנות בו מאפים ומיני מעדנים, ליד קפה או לפיקניק, הפכה נעה למסעדה לכל דבר ועניין. הרומנטיקה האופפת את הלוקיישן בהרי ירושלים, לצד העובדה שעד לאחרונה ממש הצטמצם המרחב הגיאוגרפי של סועדי ישראל בגלל המלחמה, הפכו אותה למוקד עלייה לרגל לא רק של הירושלמים; גם של מחפשי המקומות מחוץ לעיר.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
זו מסעדה רחבת ידיים, שבדרך אליה מהחניה הנוחה אפשר להציץ מעט בנוף המוביל אל הבירה. בתוכה המון שולחנות הממוקמים במרווחים נאים מאוד אלו מאלו כמו שרק מסעדה מחוץ לעיר יכולה להרשות לעצמה. לא תמצאו מרווח כזה בירושלים העיר ובטח שלא בתל אביב.
בכל הנוגע לאווירה, נעה היא ללא ספק מקום מנצח. נאה מאוד שם, עם נגיעת הכפריות הנכונה, שנוכחת באופן לא מתאמץ. יותר מנעים לשבת שם. בכפור של ירושלים בדצמבר החלל מרגיש מחומם ומאוורר במידה הנכונה. המלצרים אמנם נבדלים אלו מאלו ברמת שליטתם בתפריט - ברוך בואכם למסעדות ישראל של השנים האחרונות - אבל טוב הכוונות ניכר מאוד ובאופן כללי התחושה היא שיש כאן באמת את כל מה שצריך כדי להתמסר לאוכל.
התפריט אינו ארוך במיוחד. הוא מתחיל עם סקציית אפיה קצרה, הכוללת לחם, חצ'פורי ושני סוגי פיצה; ממשיך לאגף מזטים ארוך למדי ומתקדם לכמה וכמה מנות ביניים עד לאגף העיקריות הכולל שלוש מנות בלבד - פילה בקר, סטייק פורל ושניצל "לולו". יש גם אפשרות ללכת על ארוחה זוגית הכוללת חצי עוף לסועד, סטייק סינטה או דג שלם לשניים, בצירוף ארבעה מזטים.
הלכנו על האופציה הראשונה, קרי הזמנה רגילה מהתפריט, במבנה המבוסס על שני מתאבנים ולחם, שתי ראשונות ושתי עיקריות. התחלנו עם בושה מוקצפת (26 שקלים), פורל מעושן (28) ולחם מחמצת (26).
המזטים הפתיעו לטובה בממדיהם. קצף גבינת הבושה הגיע עם שמן זית, דבש, טימין, פלפל שחור ואגס צלוי. הפורל עבר עישון במה שמכנים פה "קיר אש" והגיע עם תפוח אדמה, קרם חזרת ורוקט. לצד הלחם הגיעו זיתים, טחינה וסלסת עגבניות.
החלק הטוב בסט הפתיחה היה הלחם - מצוין ממש, עם זיתים נהדרים וסלסה וטחינה סטנדרטיים. קציפת הבושה והפורל המעושן היו בסדר בלבד. הקציפה אולי קצת יותר, במשחק הטעמים עם הדבש והפרי; הפורל קצת פחות. היה בו חיוורון מה וחסרה בו מידה של אופי.
דג נא (74) ורוסטביף (76) הגיעו מהראשונות. קודם דיברנו על ממדים נדיבים של המזטים. עכשיו נראה היה שממדי הדג מאופקים משהו, אבל הרוסטביף נראה לא רק נדיב במינוניו; הוא גם עשה עיניים וחשק.
שתי המנות היו טובות. הדג היה לוקוס איכותי שהיה אפוף בשמן זית, עגבניות, בצל וירוקים שנתנו לאיכויות שלו לדבר. הרוסט היה אדום-ורוד כמתבקש, והגיע על מגש גדול לצד בצל ירוק, ירוקים, צנון ואיולי. היה בו שפע טעם שחיבר איכות בשר עם מידה של איפוק. יחד עם התוספים והלחם, כיף היה לתת בו ביס ועוד אחד. אלו היו שתי ראשונות קלאסיות, שאינן מתיימרות לחדש דבר אבל נוגעות נכון בחומרי גלם טובים ומספקות איכות.
כמה התחשק לנו שגם העיקריות ימשיכו את המגמה הזו. הזמנו סטייק פורל (128) ופילה בקר (169) וחיכינו לטוב שיבוא. הוא לא הגיע.
גם כאן הלך שמואלי על קלאסיקה, להבדיל מחדשנות. מנות ביסטרו טיפוסיות. סטייק הפורל הגיע עם רוטב חמאה לבנה ועירית ולצידו תפוחי אדמה. סטייק פילה הבקר הגיע ברוטב מבוסס ציר בקר, קרם פרש, קוניאק ופלפל שחור בתוספת צ'יפס. יותר קלאסי וביסטרואי-פרנסאווי מזה אין.
כשנעצנו מזלגות נוכחנו גם שיותר מבאס מזה אין. כלומר, כנראה שיש. אנחנו נתקלים חדשות לבקרים באוכל לא טוב במסעדות. אבל בהשוואה לדג הנא ולרוסט מהפסקה הקודמת, שתי המנות הללו שיקפו צניחה חופשית, דרמטית, מטה.
הפורל הוורוד היה יבש לגמרי. הרוטב היה בנאלי לחלוטין ותפוחי האדמה הטובים לא הועילו לדירוג הבסיס, הבעייתי ממש.
הבשר החרה החזיק, שלא לומר השווה והעלה במדד הבאסה. הוא היה בינוני ומטה-מטה. לא ניכרה בו כל שמחת חיים או איכות מתפרצת של בשר טוב והרוטב שיעמם. אותה קלאסיות צנועה שעבדה יפה כל כך בראשונות, הורידה ממש בעיקריות.
גם הצ'יפס הביתיים ציערו. הייתה בהם השמנוניות המבאסת ההיא, השמורה לצ'יפס שלא טוגנו נכון. עודפי מלח, שמישהו פיזר ביד גסה למדי מעל, לא הוסיפו דבר. לא יודע אם הראשונות היו איגרא רמא אבל הן היו סבבה. העיקריות היו ללא ספק בירא עמיקתא ובטח לא משהו שאתה מדמיין שתפגוש במקום כזה.
חלקנו קרם לימון (56) לקינוח, שהגיע עם שמן זית, מרנג, קראמבל לחם שחור ופירות יער והיה בסדר. לא ניכרו בו פאלטות כלשהן כמו בעיקריות אבל גם לא ייחוד, אופי או איכות יוצאת דופן של קלאסיקה במיטבה.
סגרנו עניין עם תחושת חמיצות מה, בואך כירכום. דגמנו די הרבה ואכלנו טוב באמת רק בפרק הראשונות. השאר נע בין בסדר במקרה הטוב לממש לא בסדר במקרים אחרים. זה לא מה שקיווינו למצוא בנעה ביסטרו, שאליה נסענו - סועד אחד מהמרכז ושני מהבירה - עם שיר בלב ולא מעט ציפייה.
מ-690 השקלים הנקובים בחשבון הסופי יש לחסר 127 כדי להגיע לעלות האוכל - 563 לפני שירות. אמנם אכלנו לא מעט אבל הסך כלל רק מעט אוכל טוב באמת. אם כל המנות היו ברמה של המוצלחות מביניהן, מדובר היה בתמורה טובה. ברמת הבסיס שאליה נחשפנו, לגמרי לא. כוונות טובות, היעדר יומרה ונדיבות בסיסית הן איכויות שלא תמיד שגורות במסעדות שבהן אני מבקר. זה אולי תנאי הכרחי כדי לייצר אוכל טוב ומסעדה טובה; קצת חבל שזה איננו תנאי מספיק.
נעה ביסטרו, פארק כרמים, קריית ענבים, 02-5655390