לפני הכול - מילולית ממש, אפילו לפני המילה הראשונה למארחת - קאפרי מצליחה לעשות את הבלתי אפשרי, ולנתק אותך בבת-אחת ממה שהוא כרגע הרחוב הכי הומה ורועש במדינת ישראל. רק על זה מגיע לה, ולאדריכל ירון טל, פרס המסעדנות הקשובה לרחשי העם הרעב.
אחר כך יגיע האוכל (והשתייה שליד האוכל, והקינוחים שאחרי האוכל) ותגיע החוויה כולה, אבל בהינתן שחצי ממנה הצלחתם להשיג כבר כשדלת הכניסה נסגרת אחריך, אפשר להניח שהסתדרתם, ושהגעתם טוב.
בחוץ, ביג פאשן גלילות. בשעה 21:00 של יום חול באמצע אחד השבועות הראשונים לפעילותו, מדובר לא רק במתחם קניות כמובן, אלא באטרקציה תיירותית. הווליום שלה, כצפוי, אינו מסונכרן עם אוזניים נורמטיביות. הוויסות החושי שלה, עוד יותר כצפוי, איננו ממוקם גבוה בסדר העדיפויות. החניה וההליכה, אורות הניאון וההמון - כולם משדרים לך הרבה דברים שאף אחד מהם הוא לא מסעדה, בטח לא מסעדה שאתה רוצה להיות בה.
ובכל זאת. קאפרי מצליחה. דלת נפתחת. דלת נסגרת, ואתה מוצא את עצמך בחלל קבלת פנים קטן וצנוע, אבל חכם מאוד, אקוסטי וסוציאלי. השקט פה, הגיע הזמן להיכנס באמת.
כל אחת מפתה בדרכה. קאפרי
המסעדה החדשה היא הרביעית בשרשרת שיתופי הפעולה המוצלחים-מצליחים של שימי שוורץ ושחר ברנע, אחרי פומו התל-אביבית, בר איטליה הנתניינית, וקפה נאפו החדשה מעט יותר בקריית אונו.
שנים ארוכות של פעילות, וניסיון עשיר בהתאם באיתור זהות פנימית, שיכללו הבנות וחידדו מסקנות, ונוצקו לתוך מה שהוא אולי לא ספינת הדגל של הקבוצה - זאת לא תחרות, הרי - אבל בהחלט אחד התוצרים המרשימים שלה.
זה לא רק תא האיזון הראשוני שדוסקס כאן בפתיחה, אלא התמודדות יפה עם אתגר בני האנוש שאמורים להיות הסועדים בקאפרי, חשיבה מוקדמת וחשיבת בדיעבד על מי הולך להסתובב פה ומי יגיע במיוחד, ואז הקמה של מקום שיידע לארח את כולם.
מהתקרה הגבוהה ועד משטחי המתכת המקושטים, מצבעי האדמה החמים ועד הירוק שמקפיד להתנגד לחומרים המתועשים - הכול מזמין אותך פנימה, מרגיע ואז מרים לאט-לאט, משכיח. מסעדה של מקצוענים.
מקום שיידע לארח את כולם. קאפרי
התפריט מתכתב עם הקו הקבוע של הקבוצה - איטלקי בבסיסו, שמדי פעם יוצא לסופ"ש באחד מחופי הים התיכון, ומקפיד תמיד לשוב לישראל, לפחות לביקור. כחופשה וכאוכל, מדובר באידיאל.
ההיצע כאן גדול ורחב. ברנע אסף כאן כמה מהלהיטים הגדולים של המקומות האחרים בקבוצה, הוסיף להם קטגוריות והתנסויות חדשות, הדגיש כיוון חברתי-סקסי יותר של ראשונות-התחלות ליד האלכוהול, ידע שבסוף הישראלים לא יוותרו על עיקריות בשר-עוף-דגים, ויצא לדרך.
התוצאה - ואני קצת בספק אם לשם הוא כיוון - היא שאתה יושב מול הדף העבה והענקי ומתחיל לחשב בראש נוסחאות מורכבות של רעב, ותרגילים על מוסר ועל התנהגות אנושית מקובלת בתוך ההמון. אחרי זה, כשאתה משתחרר מעט ומוותר בצער על 70% מהדברים שלא תוכל לנסות הערב, מגיעה ההנאה, ומגיעה ההבנה (שתצטרך לחזור, בהקדם).
זה מתחיל עם אותו "אפריטיבו". סלסלת לחמים (32 שקלים) עם מטבלים טובים, לרבות יציאה מושחתת של טחינה-פיסטוק, אויסטרים ליד ברוסקטת רוסטביף, שרימפס מטוגן וסלט קיסר וסלקים צלויים, טאקו טונה עם איולי דה פפרצ'ינו (42 שקלים), ארנצ'יני-מאסט, בפורמט כדור אחד ענקי ומתפקע מגבינות נמתחות (58 שקלים), וגם מנת חובה נוספת בדמות פנקוטת סנט מור (42 שקלים) - מצוינת ועדינה לכשעצמה, עם חיבוק מתקתק של צ'אטני עגבניות, ליטוף מרענן של גרידת לימון, וקצת פיסטוקים מלמעלה, ככאפה קריספית נדרשת.
אלו ממקבלות תפריט "פרימי" כמובן, שמותיר אותך מעט מוצף, וגורם לך לתהות ברצינות על ארוחת ראשונות בלבד. יש כאן קרפצ'יו בקר (74 שקלים) וסשימי אינטיאס, סלט ברי עם עלים פריכים ותפוח עץ ליד וסביצ'ה דג ים שמתרומם מעל רוטב זוקיני-עגבניות, וגם פרחי קישוא מטוגנים, ממולאי ריזוטו וטובלי קציפת פקורינו ושמן בזיליקום, לחלק הזה של הערב שבו אתה מתיר חסמים וממלמל דברים על דיאטה, אבל רק ממחר.
אבל קאפרי ממשיכה לחופים הגדולים יותר, הרציניים יותר, למי שהגיע חזק יותר ונחוש יותר.
מהפסטה קורצות לך, למשל, פטוצ'יני לימון-פיסטוק (88 שקלים) שדווקא הולכת על הקו העדין של ציפיותיך, או טורטליני גבינות (96 שקלים) שטובל בחמאת עגבניות צהובה מקסימה, ספגטי סרטנים עם שרימפס ו"ניוקי קצבים" שמקפיץ יחד סינטה, עגבניות ורוטב דמי גלאס.
הפיצה, מצידה, מנסה את מזלה, ובצדק. "בוראטינה" עם עגבניות, קונפי שום וזיתי קלמטה (84 שקלים), "פורסטה" על בסיס הטעמים החזקים של ראגו פטריות ובצל, מחית כמהין, תפוחי אדמה, פרובלונה והרבה פלפל שחור, וגם סאלסיצ'ה חזקה לא פחות, עם נקניקיה איטלקית, עלי לפת כבושים, בצל מקורמל, שום וצ'ילי.
ומה עם עיקריות-עיקריות, המבורגר-שניצל שכאלה? לברק שלם או פילה בקר על פירה? שיפוד פרגית ואסקלופ עגל ברוטב חמצמץ של צלפים-שום-חמאה? הסיפור מורכב, ודורש ממך חוזקות מסוימות מאוד, תכנון מדוקדק מאוד, או פשוט שולחן ענקי, לטעום. כל אפשרות אחרת היא בעצם הרבה ארוחות שאפשר לאכול כאן, כל אחת מפתה בדרכה.
הספקנות הטבעית שמלווה אותך עד פתחה של קאפרי איננה עוסקת במה שמצפה לך בפנים, אלא באיך הבפנים הזה יידע לדבר עם כל מה שקורה בחוץ. התשובה היא לא רק אותו באפר נהדר שמתווך אותך בהדרגתיות למצב הצבירה הרצוי לכל המעורבים, אלא גם מאמץ מסעדני עילאי לעמוד בפרץ, לעמוד בלחץ, לעמוד בכלל, ולעבוד.
זה אומר שירות מצוין למרות האתגר הקבוע של איתור ושימור כוח אדם בימינו, או הבנה שלחץ על הדלתות מדקות הפתיחה של הצהריים ממש אינו אמור לכופף אותך, ולכופף את המסעדה כולה, לעשות דברים שהיא אינה בנויה להם כעת.
לאט, מתון, שקול. בישראל מדובר כמעט במילות גנאי, בוודאי בתעשייה שחלקים גדולים ממנה רוצים לגזור קופון מהיר, ולעוף. כאן, אלו המילים השולטות. בתוך המסעדה, זה מרגיש כמעט כמו חופשת ערב מאווררת ומטעינת-ציפיות. או בעצם, כמו שקאפרי אמורה להרגיש.
קאפרי, ביג פאשן גלילות, 03-6989815