ארבע שנים אחרי, וכל מי המלח שאוחזים בעכו מכיוון מערב מתאמצים עדיין לכבות את האש הנוראית שהובערה בה מבפנים. הגלים לוחכים משם, הלהבות לוחכות מכאן, והעיר כולה עוד נאבקת בעל כורחה. 54,574 אלף מכבי אש מנסים להתגבר על יממה אחת של כמה מטורפים. קומץ, בקושי, אבל כמה נזק הם עשו לה, לנו, לכולם.
על המים ממש - רגליים על הקרקע, פלג גוף עליו באוויר וידיים מושטות לכיוון המרחב הרטוב, בדיוק כמו רוז מהטיטאניק - מנסה גם מסעדת אונו להפליג קדימה. כאילו צמד המילים "מסעדה ישראלית" לא קשה מספיק כהישרדות, היא מוסיפה גם "עכו" כמילה שלישית, "שומר החומות" כקונטקסט, "מלחמה" כרקע ו"צפון" כנקודת ייחוס.
כל אחת מהמילים האלה יכולות להוריד אותך על הברכיים בקלות. היא עדיין עומדת גאה.
מנה אחת אפיים. אונו
המהדורה השנייה של אונו מבליטה את באסל מריסאת הנהדר במטבח, ונהנית עדיין מהכתפיים החסונות של ג'ואד חטיב, ומהידיים המופלאות של רעייתו, חלימה שעיב חטיב.
השילוש הזה מחבר מסעדנות-על לעיצוב-על ונותן מקום לאוכל-על, בלוקיישן שהוא עילוי של הטבע בזכות עצמו, לכן צריך להיות זהיר מאוד עם הניסוחים כדי לא להישמע נלהב מדי.
מה דעתכם על המסעדה עם הנוף הכי יפה בישראל, שהיא גם אחת המסעדות הכי יפות בישראל, עושה אוכל שמשתווה לנוף ומשתווה ליופי, לפחות? פעם אחת זה עבד, ובצדק.
מריסאת, בוגר אומניה הנפלאה בדיר אל אסד, עושה כאן מטבח ששואב השראה ממה שהולך מולו - גלים וקצף, ישראלי-ערבי, איטליה וספרד - ומאיך שהכול מסתדר בתוך הרשת. דילמת הקהלים ידועה, ודורשת איזון עדין בין צרכים ושאיפות, פנטזיות ותשוקות. הדרך שלו לפתור אותה היא להבין, ואז לרוץ חופשי. אצלו, זה הכי עובד.
התפריט גדול, רחב, ענקי, אבל לא מוותר לשניה על הפוקוס. טאבון שמוציא פיצה עם בצק נהדר יידע להלהיט גם ירקות. מנות פסטה שואבות השראה אבל לא כובלות את עצמן למסורת. הדגים יודעים שמדובר בעכו ובאגדות הים שלה, והבשר לא מהסס לדבר גם אסייתית. זה גדול בכמויות וחזק בטעמים, נעדר נפילות ועתיר התרוממויות..
יש כאן מין פוקאצ'ה תפוחה (26 שקלים) ופרחי כרובית גדולים עם צזיקי, תרד וקראסט פיסטוק (59 שקלים), סלט פתוש נפלא וטאבולה ירוק בוהק, עלי ג'רג'יר עם ארטישוק וחציל שרוף שנמס לתוך טחינה וגבינת פטה במקביל. ראשונות, הן נקראות. אל תתפתו להגדרה הזאת, ושימו לב שמדובר בארוחה שלמה, עוד לפני שהארוחה התחילה בכלל.
איתן, סביצ'ה דג לבן וקרפצ'יו עגל (62 שקלים), או סשימי טונה באדום-נוצץ, עם רוטב פונזו ולאבנה. כאן, אצלו, הדיאלוג המופרע הזה מוליד שיח. סיגר דג לבן (72 שקלים) נטבל ביוגורט-עמבה וטטאקי סינטה ברוטב טופי מלוח, אסאדו מפורק עולה על ברוסקטה וטרטר בקר מושך לקלאסי וסוחב גם שמן זית, בצל וצנוברים. חגיגה עכואית, הכי טעים שיש לנו.
הפסטות (78-92 שקלים), מצידן, מציעות צלחות של סלמון ורוטב שמנת, לינגוויני פירות ים, או כיוון עמוק ואדמתי יותר בדמות פילה עגל, פטריות וערמונים. הפיצות (62-88 שקלים) מפתות גם הן עם פפרוני, קרם פסטו ומסקרפונה או פירות ים גם כן. למה לא.
רוצים יותר מזה? יש קבב טלה וסטייקים, לברק בטאבון שרימפס בגריל, ויש גם מסח'ן פרגית, מגש גדול של בצק גדול, ועליו נתחים דקיקים של עוף, עם המון בצל-סומאק וטחינה גולמית וירוקים ותפוחי אדמה צלויים, קרועים, רכים ופריכים. מנה אחת אפיים.
האוכל הזה הוא סיפור, כמובן, סיפור גדול, אבל הוא איננו כל הסיפור. יותר כמו פרק נהדר בספר נהדר, מהסוג שאינך רוצה להניח מהיד. כמו המזלג שעדיין עושה את התנועה הזאת, ימים ארוכים אחרי שחזרת הביתה.
כי פה מתחילים עם מבט למים. הפנורמה לא דורשת אקרובטיקה, והזוויות לא מצריכות ממך לתזמן הגעה לשעה מיוחדת. הים ממש ממול, ואפשר ליהנות ממנו על הבוקר או בצהריים, עם כוס קפה או שמפניירה לבקבוק יין, מקורה או מאוורר, ממוזג או על פינת הדק.
בקיץ שבוא יבוא, החול שלמטה יתחזק עם שולחנות וכיסאות וחלום על טברנה יוונית-עכואית. מעליו, הירוק של חלימה ימשיך להתנפנף ברוח, מעוגן-משוחרר, ומסביב העיר כולה תנסה לנער את האפר ולקבור סופית את הגיצים והגחלים הלוחשות. התחלה חדשה, זאת קריאת הים.
אונו, ההגנה 1, עכו, 04-6048080