זאת התקופה הזאת בשנה. שתי מקלחות ביום לפחות (ועוד אחת, ליתר ביטחון) ומזגנים שהם הרבה מעבר למותרות, ויותר בכיוון של ביטחון לאומי (כן, ידוע, יש שר שמופקד על הנושא הזה בדיוק ומוציא הרבה יותר רוח, אבל אנחנו לא מדברים על אוויר ריק).
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
אלו שבועות שלמים שבהם שיחות על מזג האוויר אינן סמול-טוק מנומס, אלא ביג-טוק הכרחי. את יוני שרדנו, וגם יולי אף פעם לא באמת קייטנה, אבל אוגוסט הוא מה שממיין ישראלים. אוגוסט הוא גיבוש הסיירות שלנו.
הקיץ הישראלי *הזה* עומד באוויר כמו גיבור-על. דחוס ומלא בעצמו, משתלט על השיחה ומשתלט על מצב הרוח. הוא שם גם כשאתה מנסה להתעלם ממנו. בעיקר, האמת, כשאתה מנסה להתעלם ממנו. כולם מושפעים, כולם כפופים, כולם סובלים.
כולם, חוץ מ-JMT.
טוב פה ושפוי פה. JMT
המזללה הקוריאנית מציינת עוד מעט שנה של סיאוליות בלב תל אביב וחושפת רק כעת את מה שהיא כנראה הנקודה הכי נעימה בעיר כולה. קרירה ומרווחת, לוהטת ורותחת.
זאת תוצאה של מסדרון רוח, או משפך רוח, או כישוף רוח. מסתורין אורבני שגורם לך לשבת שם מאוורר לחלוטין ולשכוח מלוח השנה ומהטמפרטורות, לחשוב אירופה ולהשגיח באופן מפתיע על פריטים שמונחים על השולחן ומתעופפים כאילו סתיו. עד לפני שבועות בודדים, אומרים כאן ברצינות גמורה, עוד חולקו כאן שמיכות בערב. לך תדע, אולי זה בכלל הצד השני של הקוטב.
יחד עם קיום ההבטחה העירונית להפוך את רחוב אחוזת בית (למעשה, את חציו) למדרחוב, נוצרו כאן תנאים מיטביים, אידיאליים, לכל דבר בעצם, וגם למסעדה. השולחנות והכיסאות זלגו בטבעיות למה שהיה פעם כביש, והצפיפות המובנית פינתה את מקומה לטובת ספייס. כמה שחסר לנו כזה כאן. בכל מקום.
בשעת אחר צהריים של יום חול רנדומלי, טוב פה ושפוי פה, והנפש מופרעת רק על ידי שליחים עקשניים של וולט, שחושבים כרגיל שכל זה נוצר רק כדי שהם ינועו במרחב יותר מהר ויותר מסוכן. בהינתן שאף אחד לא מסוגל לנהל אותם, עדיף לשמור על עצמך, להחזיק אצבעות ולנסות להתעלם.
פופ-אפ הקינוחים של JMT ממנף את כל הנסיבות הללו להתפרעות של ממש. זה נגמר במנות עצמן, מן הסתם, אבל מתחיל הרבה קודם. באותיות גדולות (UWA, וואוו בקוריאנית) ועם סימני פיסוק (! כמובן, והרבה ממנו), במיתוג ובמעטפת, בשילוט הצבעוני ובתחושה מחממת הלב שמתפשטת אצלך כשאתה מבין שהצד השני השקיע בדייט ולא קרא לאוויר "פופ-אפ" ונשען לאחור.
זה נפתח עם בונגפאנג (Bungeoppang 붕어빵), מעין "דגי" בצק (38 שקלים לרביעייה), ממולאים בשעועית אדומה, שוקולד-קרמל או קרם תירס (אפשר גם לערבב) ונאפים בתבנית ייעודית שמוציאה אותם קצת סופגניות וקצת כיסונים.
הדגים מככבים בתפריט בשגרה, ואיתם שוחים כעת גם מנגומונג (Mango Mong 망고몽), נאמס דפי אורז פריכים, בגירסתם המתוקה (38 שקלים לשלישייה), עם מנגו טרי וקרם קוקוס מבפנים, ודיפ שוקולד לבן מבחוץ, לחוויה חוצת מרקמים, מטוגנת במקצוענות, ומתחסלת במהירות.
אלה נשטפים במהירות בכוסות ענק של באבל טי (31-37 שקלים) שלקחו את כל הטוב הטאיוואני, והשתוללו איתו עוד קצת בקוריאנית.
התוצאה היא לא פחות מעשר גירסאות "הכול כלול" שמכניסות פנימה נוזלים סמיכים וקצפות אווריריות, קרם מסקרפונה וריבת חלב, ליצ'י ורוטב מנגו, ופניני טפיוקה ככל שהקש, ואתם מסוגלים לשלוק.
"מרשמלו מאניה", למשל, מתחיל פירותי וסולידי (תות, וניל, חלב), ממשיך עם שוקולד לבן כרוטב מלמעלה, שופך כדוריות תות, עורם קצפת ואז מנחית עוד מכולה קטנה של מרשמלו, למה שהוא כנראה תכולת המתוק המומלצת על ידי רופאים לילדיך, עד אוגוסט 2026.
הסיגנאצ'ר של JMT מאתגר קצת יותר עם רוטב ג'וצ'וג'אנג פיקנטי-קרמלי, בובה פרי דרגון פרוט ומשקה ליצ'י, ואיתו יש גם ענייני מאצ'ה והרבה מאוד שוקולדיות. כוס אחת, זה כל מה שצריך, ורצוי. למשפחה.
קערות הבינג סו (Bingsu 빙수) מטעות אותך לפחות פעמיים. חמודות ומתונות בתמונות שעל התפריט הדיגיטלי (42-44 שקלים), ניתנות להכלה אפילו כשהן מגיעות לשולחן, אבל אימתניות-מפלצתיות בשניה שהכף מורמת והעבודה מתחילה.
זו אינה קערה אלא קאנו, רפסודה אפילו, המשייטת בערמומיות בין השולחנות ולוקחת את המזמינים לסיבוב של פיכחון באשר לגזרת הקיץ שהם שאפו אליה. הבסיס הוא פתיתי שלג-קרח אווריריים על בסיס חלב או שיבולת שועל, ומעליהם כל מה שאפשר, וכל מה שאסור, וכל מה שרציתם בסתר בזמן שסיפרת לעולם שבאתם בשביל הילדים.
יש כאן שילובי אבטיח ועוגת גבינה, קרמל מלוח עם בייגלה, פיסטוק ושוקולד לקערת דובאי טרנדולוגית, בננה-לוטוס-ריבת חלב השם ישמור, וגם "Mango Crack Attack" שמבטיח, ומקיים, תעוקת חדרים עם גלידת וניל, הרבה כתום פירותי וגם חתיכות בינוניות-גדולות של קראק פאי. לא נורא, הספידו יחכה.
כמו כל דבר שהיא עושה, גם הפופ-אפ הזה של JMT רחוק מלהיות גימיק. חודשים ארוכים אחרי שפיזרה לאוויר התל-אביבי הבטחות קוריאניות מסעירות, היא כאן לא רק כדי לקיים ולממש, אלא גם להרחיב, לשאוף עוד ולהתפשט הלאה.
זה אומר מחשבות מורכבות על הלוקיישן (אם כי עכשיו, עם המדרחוב האמור, גם הן קצת מסתדרות) אבל גם דיאלוג עקבי עם הקהל, עם העונה ועם הטעם הישראלי כולו. השיח הזה יוצר מנות חדשות (ברוכה הבאה לקיץ, ביבימבאפ טרטר סלמון) והרגלים חדשים, טריקים חדשים לשליחים התכולים (כן, גם הקינוחים) ובעיקר מערכת יחסים בוגרת, שמוכנה ללמוד ולא רוצה רק ללמד.
מבט על השולחנות מסביב מלמד שזאת הדרך, ושאין אחרת. קהל קבוע לצד מכורי מתוק, בנות צעירות שסחבו את אמהותיהן בפעם הראשונה, ומאמצי חידושים שמגלים לפתע שאחרי הקינוחים, בוודאי לפניהם, מחכה תפריט שלם של אוכל, לפעם הבאה. ככה זה באוגוסט, מסתבר.
פופ-אפ הקינוחים של JMT, אחוזת בית 3, תל אביב, 03-5783696