מתישהו בגלגול הקודם, כשהייתי רווק לא טבעוני (ואפילו לא צמחוני), נהגתי להזמין נשים לדייט ראשון במקום קבוע - טאצה ד'אורו בתל אביב. האוכל היה טעים, אבל המקום נבחר בגלל הקסם המיוחד של החצר הרומנטית שלו בשכונת נווה צדק. אפילו הייתה לי מנה קבועה - פסטה ברוטב סלק ושמנת. לא פלא שנשארתי רווק כל כך הרבה שנים.
בשנת 2013 קרו שני דברים כביכול לא קשורים - הפכתי לטבעוני ובמקום טאצה ד'אורו נפתחה במקום מסעדה בשם המעט מוזר "משק ברזילי". המסעדה עברה מהמשק החקלאי של משפחת ברזילי במושב ירקונה (שם הפעילו מסעדה במשך עשור) לשכונה הכי ציורית בתל אביב, והציגה תפריט מתחלף לפי עונות השנה וזמינות הפירות והירקות, לצד לחמים טריים שנאפו במקום בכל יום.
העיתוי היה מושלם. הטרנד הבריאותני היה בחיתוליו, ותל אביב התחילה לגלות את היתרונות של צמחונות וטבעונות. שנה אחרי טל גלבוע כבר תזכה בתכנית "האח הגדול" ותכניס את הטבעונות עמוק לשיח, אבל משק ברזילי הייתה שם מההתחלה.
יגיעו אחריה עוד לא מעט מסעדות טבעוניות נהדרות (שייכנעו עם הזמן לקורונה, למלחמה ובעיקר לעבודות הרכבת הקלה), והיא עוד כאן. לא כי היא הכי זולה, הכי נגישה או הכי מתחנפת לחיך הישראלי, אלא כי היא מעולם לא הייתה חלק מטרנד. פשוט מסעדה מעולה שמשתמשת בחומרי גלם הכי איכותיים וטריים.
ברור לי שזה נשמע כמו טקסט יחצ"ני, אבל עובדתית זה נכון. בשנים האחרונות נפרדנו ממוסדות טבעוניים תל אביבים אהובים רבים כמו 416, אלגריה, סולטנה, זכאים, מבורך, באנה ועוד. משק ברזילי הייתה לפני כולם, ושרדה את כולם. זה לכל הפחות אומר משהו. למשל, שהם יודעים לא לקפוא על השמרים (ולא, לא ניכנס לוויכוח על אם שמרים זה טבעוני או לא).
בשבועות האחרונים, וכחלק מיום ההולדת ה-25 שלה, התחדשה המסעדה הוותיקה בתפריט בראנץ' מלא שמוגש בין השעות 10:00 ל-13:00. התפריט מלא באפשרויות, אך אנחנו החלטנו ללכת על ארוחת בראנץ' זוגית במחיר קבוע של 250 שקלים, מחיר הוגן לגמרי למנת שחיתות של ממש שכוללת פוקאצ'ה, חמישה מאזטים, סלט, שתי מנות עיקריות ושתי כוסות שתייה.
המאזטים משתנים כל יום, ואנחנו הזמנו מסבחה לימה, סקורדליה (מעולה), לאבנה קשיו מותססת עם זעתר (וואוו), ממרח ארטישוק וגבינת שום-שמיר - הכול טבעוני כמובן. אלא שהמנצח של הראשונות הללו היה סלט הקיסר הצנוע. בסך הכל החסות הכי קראנצ'יות שטעמתי בחיים לצד רוטב שאי אפשר להאמין שאף דג לא נאלץ להקריב את חייו בשבילו. שילוב מושלם של חומרי גלם טריים ותיבול מצטיין.
לעיקרית, הזמנו קרפ מלוח, מנה מקורית שמבוססת על כוסמת מותססת (זה טעים יותר משזה נשמע) שעליה סלט רוקט לימוני עם סירופ חרובים, ומעוטרת בפרוסות טמפה-חומוס צרוב. בדיעבד, זו הייתה המנה הכי מאתגרת בתפריט. מנה שלא כל כך ברור אם היא קינוח עם עלים או תחליף בשר מתוק, ומשחק לא עדין במיוחד בין מלוח מאוד לבין מתוק מאוד.
אלא שהמנה העיקרית השניה שהזמנו - רוסטביף בפוקצ'ה - פיצתה על כך, דווקא בזכות הפשטות שלה. המנה מגיעה עם קרעי תפוח אדמה חמים, ורוטב חרדל-חרובים. אלא שהסיפור האמיתי הוא הסנדוויץ' עצמו. הייתה שם גבינה והמון עלים ולחם טרי מהתנור, אבל גולת הכותרת שלו הייתה דווקא תחליף הבשר של רידיפיין.
אולי זה אירוני לאור העובדה שהמקום שכל כך גאה בחומר הגלם הטרי שלו מהמשק בסוף יכול להתגאות בתחליף בשר מודפס שאפשר לקנות קפוא כמעט בכל סופרמרקט, אך במשק ברזילי למדו לעשות עם הבשר של רידיפיין מוצר מקורי משלהם - בשר משומר קר. לא ברור איך בדיוק מיישנים בשר טבעוני ברמה כזאת, עד כדי שכמעט חשדתי לרגע שמדובר בבשר רגיל.
נאלצנו להוכיח שיש לנו קיבה נוספת לקינוח, וחלקנו פנקייק שהוא למעשה הגירסה המתוקה של אותו קרפ כוסמת, עם מייפל בילט-אין, רוטב שוקולד חם בצד, בננות, תותים והאוכמניות הכי גדולות ועסיסיות שאכלנו בצד הזה של האמזונס.
הדבר הכי מדהים בארוחה היה שזו הפעם המי-יודע-כמה שאני מבקר במקום בעשור האחרון, ולא אכלתי אף מנה שכבר אכלתי בעבר. התפריט מלא במנות חדשות, שנראה שגם אם אגיע לעוד שניים-שלושה בראנצ'ים עד סוף החורף, לא אצליח לטעום את כולן. עם הצלחה לא מתווכחים, וכנראה שלא תהיה ברירה אלא להגיע שוב. ושוב.
משק ברזילי, אחד העם 6, תל אביב, 03-5166329, בראנץ' בכל ימות השבוע 10:00-13:00