כבר תשע שנים שאני פוקד באופן די קבוע את מסעדת אלגריה הטבעונית ברחוב אבן גבירול בתל אביב. גילוי נאות: המסעדה שוכנת בדיוק מול בניין וואלה. גילוי נאות 2: אני טבעוני. בשבוע שעבר הגשמתי חלום קטן ונכנסתי לנעליים הענקיות שהשאירו מלצריות אהובות מהעבר כמו נעה, ברית ושחר, והגשתי ללקוחות מנות שיצאו מהמטבח האהוב. זה לא שעשיתי הסבת מקצוע למלצרות באמצע החיים, זה היה מקרה חד-פעמי אך ראוי לציון בהיסטוריה הקצרה של המסעדנות הטבעונית בעיר, ובארץ.
תזכורת קצרה: הייתה תקופה שרחוב אבן גבירול היה מוקד עלייה לרגל לטבעונים מכל המדינה. מעבר לפלאפליות וחומוסיות, הראל זכאים פתח ברחוב את סולטנה, שהציעה גלגל שווארמה טבעוני ייחודי; רועי הרצוג הציג במשך שנים תפריט יומי משתנה של תלים, גבעות והרים (לפי גודל המנות) בהרצוג; גלי לנגה שכנעה את אביה מיכאל להפוך את פלאפל מבורך למקום טבעוני למהדרין שמכר את ההמבורגר הכי טעים בעיר. טבעונים ותיקים יותר בוודאי זוכרים את בודהה בורגר שמכר המבורגרים טבעוניים מול כיכר רבין עוד לפני שמישהו ידע מה זה.
כל בתי העסק האלה לא קיימים יותר. חלקם נכנעו לקורונה, השאר נכנעו לעבודות הרכבת הקלה. לרשימה המפוארת הזאת של בתי עסק מוצלחים ואהובים שאיבדנו עומדת להצטרף בקרוב גם אלגריה.
השמועה על סגירת המקדש הטבעוני הוותיק החלה לעשות לה כנפיים בתקופה האחרונה בקבוצות של טבעונים וטבעוניות ברשתות החברתיות, ואני הגעתי במיוחד למסעדה כדי לבדוק אם היא נכונה. לצערי, הבעלים מאיה אלוני הבהירה לי שהשמועה נכונה מאוד. "הייתי צריכה לסגור כבר לפני שנתיים", היא הוסיפה בעצב, תוך כדי שהיא מבהירה שהיא לא מרוויחה כסף על אף מנה שיוצאת דרך וולט.
כמו שקורה הרבה פעמים כששמועות על סגירת מקום מיתולוגי מתחילות להסתובב, גם הפעם אנשים נזכרו במקום וההזמנות לא הפסיקו להגיע. הביקוש ל"סלט הקיסרית" - אחת המנות הטבעוניות הטובות בישראל - היה כל כך גדול עד כדי כך שמאיה חששה שהיא תיתקע בלי חסה.
אלא שזה בכלל לא משנה. וולט לוקחים נתח מטורף מכל הזמנה, המדינה לוקחת את הנתח שלה, וגם העירייה - שלא נותנת שקל של הנחה, למרות עבודות הרכבת הקלה שהופכים את הישיבה במקום לבלתי אטרקטיבית.
גורמה בשכונה. אלגריה
אלגריה, על שם אמה המנוחה של מאיה, היא הצגה של אישה אחת. כשאומרים לה "שמענו שאתם סוגרים" היא נותנת לכאב לפרוץ ממנה. אין "אתם". זה רק היא. היא מנהלת את המקום, לוקחת את ההזמנות, מגישה את המנות ודואגת שכל אחת מהן תעמוד בסטנדרט הגבוה של המקום, עד לרמת הקראנץ' של החסה.
והיא בקושי עומדת על הרגליים. לא רק מטאפורית וכלכלית, אלא גם פיזית. כשראיתי שהיא פצועה ובקושי מצליחה ללכת, החלטתי להתנדב ולעזור לה להוציא מנות מהמטבח.
זו הייתה סגירת מעגל עצובה קצת. אלגריה תמיד הייתה מסעדה עם אוכל גורמה מצד אחד, אבל עם תחושה שכונתית חמימה. מקום שהלקוחות והמלצריות פונים אחד לשני בשם פרטי. אני אפילו לא זוכר איך זה קרה, אבל המלצרית בדימוס נעה זכרה פעם שאני אוהב פומלות, והשאירה לי במטבח פומלה ענקית מהשדה של משפחתה בצפון.
מהמקום השמח והתוסס הזה לא נשאר הרבה. המלצריות הוחלפו בשליחי וולט שנוסעים עם אופנועים על המדרכה, ולמרות שמאיה מציעה מבצעים של 1+1 על משקאות, קשה לזהות האפי האוור של ממש במקום.
הדבר היחיד שנשאר קבוע זה הרמה של האוכל. הגרסאות הטבעוניות של פריקסה וסביח שמוגשות בפוקצ'ה בשרנית לא מנסות לחקות טעם מסוים. זה שילוב של מזרח ומערב, פיוז'ן כמו שפיוז'ן אמור להיות. יש בתפריט קציצות, מעורב ירושלמי והמבורגר, אבל לא מדובר בחיקוי של בשר אלא ביצירות מקוריות שמיוצרות מרכיבי הגלם הכי טריים שיש, וביד אמן.
וזה לפני שדיברנו על הגרניטה שמתערבבת במקום ללא הפסקה, ומספקת גרסת אייס טבעונית על בסיס קפה אמיתי, או על מוצרי המזווה שנמכרים פה כמו לחמים, גבינות, סלט ביצים ועוד. הכול טרי, וטבעוני, כמובן.
כל מי שאכל אי פעם את סלט הקיסר של אלגריה יודע שאין כאן שום הגזמה. מדובר באחת המנות המיוחדות והמשובחות שיש בעיר הזאת, ולא רק בז'אנר הטבעוני, אלא בכלל. וכל זה לא משנה כמובן אם כל סלט שיוצא במשלוח לא מכניס למסעדה שום רווח. כל זה לא משנה כמובן אם העירייה מסרבת להקל על עסקים שמתמוטטים בגלל העבודות הבלתי נגמרות. כל זה לא משנה אם עוד עסק טבעוני קורס ומשאיר את הקהילה עם זכרונות.
הלוואי שמשהו ישתנה והמקום יישאר, או לכל הפחות יימכר למשקיע שרוצה להשקיע. אם לא, אלגריה תצטרף לרשימה של מקומות טבעוניים אגדיים כמו ננוצ'קה, 416, איאנה, זכאים, באנה, לודנס ועוד מקומות שהיו ואינם.
אלגריה, אבן גבירול 165, תל אביב