גוז' ודניאל בבני ציון נחשבת לאחת המסעדות המוערכות בישראל מאז שנפתחה, לפני למעלה מ-15 שנים. אוכל יצירתי ופורץ דרך אף פעם לא היה בה, אבל שמה הלך תמיד לפניה כביסטרו כפרי, לא יומרני אך מוקפד, איכותי ויציב באזור שאינו משופע במסעדות טובות.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
שניר אנג סלע מוביל את המקום כל השנים הללו, וזוכה להערכה על מקצועיותו נטולת הרבב, כמו גם על ההצלחה הפנומנאלית. קפצנו לארוחת על בטוח, כזו שתספק מנות קלאסיות על-זמניות, שנשענות על חומרי גלם טובים ומבוצעות היטב - ארוחה טובה באמת, מהסוג שאינו נפוץ במקומותינו בכלל.
אי אפשר לטעות בקסמה של התפאורה פה. אל המקום רחב הידיים מובילה חצר ירוקה, יפהפיה. מהמרפסת שלו משקיפים לעוד חצר, יפה לא פחות. החלל עצמו מעוצב בכפריות שלמרות שהפכה עדכנית פחות מאז הפתיחה, יש בה עדיין חום וקסם.
התפריט מחולק לשני חלקים - "כל שנה בסתיו" ו"הקלאסיקות שלנו", בכל אחד מהם ראשונות ועיקריות. מנות ביניים לחלוקה לא תמצאו בו. היינו שלושה והתחלנו עם קרפצ'יו פילה בקר (78 שקלים), סלט שרימפס תאילנדי (78) ו-ויטלו טונאטו (76).
האוכל הגיע מהר מאוד. מעל הקרפצ'יו היו גרמולטה, חרדל ופרמזן. המון פרמזן. הוא לקה במחלה הכרונית של המנות הללו בישראל, ותוספיו העלימו לגמרי את נוכחות הבשר. הגרמולטה לא איפשרה לו להיות נא באמת. הפרמזן המגורר התערבב בה והכול יחד חבר למשהו שאפשר להגדירו בכל מיני אופנים. קרפצ'יו כהלכתו זה לא היה. נדמה לי, אגב, שהבשר במקור כן היה איכותי. חבל עליו.
בסלט השרימפס התאילנדי היו כרוב סגול, חסה, כוסברה, בצל, בוטנים ושרימפס מטוגנים. החלק הטוב במנה היו השרימפס, שטוגנו במיומנות ששמרה על טעמם. כל השאר היה טוב הרבה פחות. הרוטב היה כה גנרי, שטוח טעמים ומתקתק שלא ברור היה אם אנחנו במסעדה מוערכת או במזללת קניון. עד כדי כך. מנה מבאסת במיוחד.
מנת הוויטלו טונאטו, הוורסיה האיטלקית ל-Surf & Turf, הציגה רוסטביף מווייסבראטן במקום עגל מסורתי. הבשר היה אדמדם, לא רע אבל גם לא מצוין, ונגיעות רוטב הטונה היו כה שטוחות טעמים עד שלא הוסיפו את הממד הימי המתבקש, ועוררו תחושת מוזרות רבה. הן היו כה בלתי משמעותיות שרוקנו מתוכן קולינרי מהותי את הקונספט.
זה היה סט פתיחה שדי הפתיע אותנו בסתמיות הגורפת שלו. האוכל לא היה רע אבל גם לא טוב בשום צורה. יותר מהכול, הוא הרגיש ככזה שהגיע מסרט נע לא מושקע ולא מוקפד, וזה באמת אחד הדברים האחרונים שציפינו למצוא בגוז' ודניאל.
המשכנו לרביולי עלים (98), צלע לבן (122) והמבורגר (94).
הרביולי התגלה כמנה לא גדולה, שתערובת הירוקים מבוססת החסה והשקדים בתוכה הייתה גסה משהו. רוטב יוגורט הכבשים בסומאק ושמן זעתר שעטף אותה היה טעים בהחלט. זו הייתה מנה שתקשרה עם המטבח השאמי. עם מלית מעודנת יותר זה היה עובד.
מנת הצלע הלבן הייתה נדיבה בגודלה. היא נצרבה בגריל ויכולה הייתה להיות מעט יותר עסיסית, אבל בשורה התחתונה הייתה סבירה. המון פתיתים היו בתוספת שלה, עם תירס, חלפיניו מוחמץ וצ'וריסו. זו הייתה תוספת לא טובה ממש, אגרסיבית במיוחד, שלא לומר אלימה. ההמבורגר הגיע מידיום כמתבקש, ולא ניכרו בו איכויות יוצאות דופן. הוא לא היה בלתי תקין חלילה, אבל נדמה שמטאפורית, מידיום הוא גם קבוצת האיכות שאליה הוא משתייך, קולינרית. מבאס? לא נכחיש. גם מפתיע. מאוד.
קינחנו במילפיי גזר (54), עם מוס גבינה בין שכבות הבצק הדקיק, גלידת יוגורט ודבש ורוטב גזר. טייק-אוף על עוגת אלף העלים הקלאסית. זו לא הייתה מנה תקולה אבל כל רכיביה, כמו גם סך חלקיה, לא קרנו איכות כי אם סטנדרטיות. היא הייתה כנראה טובה בערכים מוחלטים מרוב המנות שאכלנו עד אליה, אבל בשורה התחתונה לא התעלתה מעבר לבינוניות.
הזוהי גוז' ודניאל המוערכת והמהוללת, בוורסיית ינואר 2026? מצער למדי, אבל כנראה שכן.
נראה שמשהו בממלכה, שנחשבה תמיד למתפקדת היטב ושומרת על אקטואליות ורלבנטיות, לא עבר עדכון גרסה. לא רק ברעיונאות, גם בסעיף הביצוע אפשר וצריך הרבה יותר כדי להצדיק את המוניטין. זו הייתה ארוחה בינונית ומטה, בואך מטה-מטה, שלא הותירה הרבה חשק לחזור.
600 שקלים לארוחה לשלושה, לפני שתייה ושירות, הם עלות ממוצעת למדי במונחי הז'אנר. שאלת התמורה לכסף אינה רלבנטית בעיני כשרף האוכל מתייצב על למטה מבינוני. אנג סלע הוא איש מקצוע ותיק ומנוסה. יש לו הרבה עבודה לעשות כדי להחזיר את המסעדה לרף האיכויות הסטנדרטי שלה מהעבר.
גוז' ודניאל, אנשי בראשית 39, בני ציון, 09-7714122