"הלב שלי שייך למישהו אחר": הווידוי המפתיע של אושיית הרשת

בפרק החדש של "מדברים אוכל", תכנית הווידיאוקאסט של וואלה אוכל, רון יוחננוב, מהיוצרים הקולינריים האהובים בישראל ומי שמזוהה עם אוכל ביתי, נגיש ומלא חום, מארח את שרית פולק לשיחה צבעונית, מצחיקה, חדה ובעיקר הרבה יותר אישית ממה שאפשר לראות בסטורי.

היא מגיעה לאולפן עם רזומה שמחבר בין כמה עולמות שנראים נוצצים מבחוץ, אבל דורשים לא מעט עבודה קשה מבפנים: אשת עסקים, משפיענית, מפיקת אירועים, ומי שעומדת מאחורי הפקות, חתונות, השקות ומסיבות שרבים רואים רק דרך התמונות והסרטונים ברשת. היא גם הייתה בזוגיות מתוקשרת, נכנסה ל"האח הגדול", צברה קהל גדול ברשתות, ועדיין, כבר בתחילת השיחה רון מנסה להבין מה בעצם אנחנו לא יודעים עליה.

אחרי פרקים שנגעו בגוף, רשתות והרגלים עם עמית פורטל, בפער בין הוליווד לבית עם מאי אלמקייס, ובעולם המסעדנות עם תומר אגאי, גם הפעם האוכל הוא נקודת הכניסה לסיפור רחב יותר. אצל שרית, מתברר מהר מאוד, אוכל הוא לא רק תחביב או תוכן. הוא דרך לדבר, לדאוג, לחבק, ובעיקר לאהוב.

לפרקים נוספים, שיחות ומתכונים מתוך "מדברים אוכל" עם רון יוחננוב, היכנסו למתחם התכנית בוואלה! אוכל >>

כבר בתחילת השיחה רון מזכיר את מה שהציבור כן יודע עליה: הזוגיות המתוקשרת, "האח הגדול", העוקבים באינסטגרם, עולם ההפקות וכל מה שמגיע עם חיים מול מצלמה. "יש תחושה שכבר באמת מכירים אותך", הוא אומר לה. "מה את חושבת שאנחנו באמת לא יודעים עלייך?".

שרית עונה בדיוק מהמקום הזה, שבין חשיפה לשליטה. "היום בעידן של היום מרגיש שכולם מכירים את כולם, כי אנחנו יכולים בעצם לייצר איזה סטורי שאנחנו רוצים ולספר ולהראות", היא אומרת. אבל מבחינתה, זה לא אומר שבאמת מכירים. להפך.

היא מספרת שכאשר Threads פרצה לרגע לחיינו, היא גילתה פתאום שהרבה אנשים נחשפו לצד אחר שלה. "רוב התגובות היו: מה, שרית, איפה זה היה? אם היית ככה, היית זוכה באח הגדול", היא אומרת. "פתאום אנשים נחשפו לצד שהוא מאוד מאוד שנון שלי ומאוד מאוד מצחיק. אני מאוד אוהבת לכתוב".

ואז מגיע גם האזכור הבלתי נמנע, אבל בפולקית. רון לא רוצה לדבר יותר מדי על "האקס" המפורסם, והיא דווקא לוקחת את זה להומור. "פעם זה היה הקטע שלי באמת, לצחוק על אקסים", היא אומרת. "היום אני לא יכולה לעשות את זה, כי חושבים באמת שיש לי רק אקס אחד. לא מבינים שיש לי כמה אקסים".

למרות שהיא מזוהה מאוד עם חיי לילה, אירועים והפקות, שרית מתעקשת שהיא הרבה פחות תל אביבית ממה שנדמה. "אני גרה בלב תל אביב, אבל אני הכי לא תל אביבית", היא אומרת. "אני עדיין חיפאית. אם אני לא בעבודה, אני לא יוצאת מהבית כמעט בכלל. רוב הזמן שלי, אם אני לא בעבודה, אני מבשלת, אני אופה".

הבעיה, היא מספרת, התחילה דווקא כשעברה לגור לבד בעיר. "היה לי איזשהו מחסום כשעברתי לעיר, שלא הצלחתי לבשל או לאפות, כי לא כל כך היה לי למי", היא אומרת. "לא כל בן אדם שיצאתי איתו עכשיו כמה חודשים בישלתי לו. ממש לא. כשאני מבשלת, זו הדרך שלי לאהוב. זו שפת האהבה שלי. כשאני מבשלת למישהו, זה סימן שאני אוהבת אותו, שאני דואגת לו, שאכפת לי ממנו".

רון מבין מיד את המשקל של זה. מבחינתה, להכין למישהו את מה שהוא אוהב זה לא עוד מחווה קטנה. "אם אני עכשיו מכינה לך במיוחד את מה שאתה אוהב, אני אוהבת אותך", היא אומרת. "זו הדרך שלי לבטא את האהבה שלי".

השיחה הזאת פוגשת גם את רון במקום אישי. הוא מספר על הבית שהתרוקן אחרי שהבת שלו התחתנה, על ערבים שבהם הוא חוזר הביתה ומסתפק בפרוסת לחם, עגבנייה, קצת רוקט ומלח מתובל. שרית, מצידה, מבינה בדיוק את המקום שבו אין תמיד למי לבשל. "היום כבר מצאתי את הדרך", היא אומרת. "פשוט לבשל לשכנים, לחברים, לבני אדם בכללי".

משם השיחה עוברת לעולם שבו היא עובדת כמעט כל יום: חתונות. רון, שהגיע לשיחה זמן קצר אחרי חתונת בתו, נכנס לנושא עם הרבה מטען טרי. מבחינתו, תקופת החתונה היא לא תמיד חלום ורוד. "התקופה של החתונה זה כמו שטן כזה מעל הבית", הוא אומר לה, והיא מיד מבינה.

פולק מספרת שגם בעולם ההפקות, הכול תלוי בזוג, במשפחות, בתקציב, בציפיות ובמי שמקבל את ההחלטות. "יש זוגות שזה החתונה שלהם, ולא מעניין אותם כלום", היא אומרת. "זה החתן והכלה, וכך יהיה וזה מה שהם רוצים". מצד שני, היא מדגישה שהתפקיד של מפיק הוא לא רק להגשים חלומות, אלא גם להראות לזוג מה המשמעות של כל בחירה.

"התפקיד שלנו כמפיקים זה לבוא ולהראות להם את כל מה שיכול לקרות", היא מסבירה. "אם את רוצה לעשות א', ב', ג', תקחי בחשבון שיהיה את האורח הזה שזה לא יהיה בסדר. אנחנו תמיד מציפים את הכול. בסוף הבחירה היא של החתן והכלה".

רון, לעומת זאת, מגיע מהצד של האורח. הוא מספר על חתונות שבהן ההשקעה בעיצוב, פרחים, תפאורה ואסתטיקה הייתה עצומה, אבל משהו בתחושת האירוח הלך לאיבוד. מבחינתו, אוכל באירוע הוא לא רק מה שמגישים, אלא התחושה שמישהו חשב עליך.

"זוכרת שאמרת מקודם שאת מכינה אוכל לאנשים שאת אוהבת?", הוא אומר לה. "אז הייתי רוצה להרגיש שאוהבים אותי ורוצים בנוכחות שלי". הוא מודה שיש הרבה בזבוז באירועים, אבל כשיש "פרחים ב־90 אלף שקל" ומצד שני שולחן שמרגיש קר מדי, זה צורם לו.

פולק לא מבטלת את זה, אבל מזכירה שהעולם השתנה. "יש זוג שרוצה את זה ככה ויש זוג שירצה את זה ככה", היא אומרת. "העולם כל הזמן משתנה". ובכל זאת, כשהיא מדברת על הבית שלה, ברור שגם אצלה אירוח הוא עניין רגשי. "אני ממש אוהבת לארח", היא אומרת. "הדירה שלי פיצית, אז כשעשיתי חנוכת בית זה התחלק ליומיים. חלק א' מוזמנים, חלק ב' מוזמנים. אני אוהבת לסדר את זה בצורה יפה, לצלחת ולהביא פרחים".

אחד הרגעים היפים בשיחה מגיע כשמדברים על חגיגות בכלל, לא רק חתונות. רון אומר שמאז ה-7 באוקטובר הוא החליט שכל סיבה תהפוך להיות מסיבה. "כל דבר קטן ביותר אנחנו נחגוג אותו בכמה שיותר, כי אי אפשר לדעת איפה אתה היום ומחר", הוא אומר.

פולק מתחברת לזה מיד. גם כמי שעוסקת באירועים גדולים, היא לא רואה חגיגה רק כראוותנות. בעיניה, יש זוגות שבוחרים קטן, יש כאלה שבוחרים ענק, ויש מקום לכולם. "אי אפשר להכליל את עולם החתונות", היא אומרת. "יש אנשים שמתחתנים בבית כנסת, יש המון אנשים שלא עושים חתונות ענק, ויש כאלה שבוחרים שכן. וזה בסדר".

אבל תל אביב, מתברר, פחות בטוחה במעמד שלה בחיים שלה. "אני לא כל כך מוצאת את עצמי בעיר הזאת", היא אומרת. "אני לא כל כך מתאימה. אני לא בליינית. אני סתם משלמת כסף על העיר הזאת". כשהיא מדברת על העתיד, היא מתארת משהו פשוט בהרבה מההפקות שהיא מפיקה לאחרים: "גינה, כלב, בן זוג מושלם, חיים טובים".

אי אפשר לדבר עם שרית פולק בלי לגעת גם ב"האח הגדול". רון שואל אותה על יוצאי ריאליטי, על הקושי להפוך חשיפה לקריירה, ועל אנשים שנכנסים לתוכנית עם חלום להיות מפורסמים. פולק, שעברה את החוויה בעונת VIP, מסתכלת על זה אחרת.

"אני לא נעלבת", היא אומרת על ההגדרה יוצאת ריאליטי. "נכנסתי לתוך התוכנית הזאת כשכבר ידעו את השם שלי". ואז היא מוסיפה בכנות: "נכנסתי כי שילמו לי אחלה כסף, בגדול".

לדבריה, אם הייתה נכנסת היום, זה היה ממקום אחר לגמרי. אז היא הייתה נשואה, שמרה על הבית ועל התדמית, והרגישה סגורה הרבה יותר. "הייתי במקום אחר בחיים", היא אומרת. "הייתי נשואה, לא הייתי רווקה. לא הייתי כזה רק אני. היום זו אני. אין לי פה בית לשמור עליו ואין לי כלום".

ועדיין, אם היו מציעים לה להיכנס שוב עכשיו, היא לא בטוחה שהייתה אומרת כן. "סביר להניח שהייתי אומרת לא", היא אומרת.

ואז, כמעט בלי להתכוון, מגיע הרגע הכי מסקרן בפרק. רון שואל אם הפרק הקודם בחייה עדיין מלווה אותה, והיא עונה בכנות, אבל בלי לפתוח יותר מדי. על הקשר המפורסם מהעבר היא אומרת: "אם עכשיו אני אראה אותו ברחוב בחיפה, אז נגיד שלום, מה העניינים. אבל לא ביום יום, כי כל אחד חי את החיים שלו".

היא מוסיפה שאין לה מה לשמור. "חוץ מלאחל לו את כל הטוב שבעולם, ושבאמת יהיה מאושר ושימשיך להצליח, כי באמת אני מאוד אוהבת אותו כבן אדם", היא אומרת. "אם עכשיו הוא יצטרך משהו אני אענה, ואם אני אצטרך משהו אין ספק שהוא יענה, אבל אין לנו ילדים, אז למה שנהיה בקשר יומיומי?".

בהמשך, בפינת "לוקחת או בורחת", כשהשיחה גולשת לדייטים, רון שואל אם היא פחות חוסמת היום. פולק עונה במשפט שמיד מקפיץ אותו: "אני לא פנויה רגשית. הלב שלי שייך למישהו ויהיה בסדר".

רון לא מפספס. "משהו שאת רוצה לספר לנו?". היא עונה שלא. הוא מנסה לברר אם מדובר במי שכולם חושבים. "לא", היא אומרת. "יש סיכוי לקאמבק?", הוא שואל. "לא", היא עונה מיד. "אז לא הבנתי", הוא אומר לה, והיא סוגרת את זה בחיוך: "לא הכול טוב, יהיה בסדר".

אחרי כל השיחות על אהבה, חתונות וריאליטי, מגיע גם "אתגר בהפתעה", פינה בחסות רמי לוי. רון שולף את השקית הוורודה ומניח מול פולק חמישה מוצרים שמהם היא צריכה לאלתר מתכון: קמח עוגיות, משקה שיבולת שועל, ממרח שוקולד אינטנס, קוקוס ודבש מפרחי בר של רמי לוי.

"איך אני אוהבת שהצבע של המותג ורוד", היא אומרת. רון מזכיר שזו כבר "השקית של המדינה", והיא נכנסת למשחק. אחרי רגע של מחשבה היא בונה רעיון ברור: "אני יכולה בכיף להכין פנקייק שהוא בריא. פנקייק כזה גבוה, מגדל פנקייקים. אני רק צריכה טיפה אבקת אפייה, ביצה ובננה".

את ממרח השוקולד היא מדמיינת בין השכבות, את הדבש מלמעלה, ואת הכול כקינוח או ארוחת בוקר מתוקה יחסית מאוזנת. "זה פנקייק שהוא יחסית בריא", היא אומרת. רון מתלהב, אבל גם לא שוכח להחזיר אותה לנקודת הפתיחה של הפרק: "למה אתם באים בידיים ריקות?". פולק צוחקת: "בסדר, אני באתי מהפקה, נו מה אני אעשה?".

גם פינת "לוקחת או בורחת" מוציאה מפולק שילוב מדויק של סטנדרטים גבוהים, הומור והרבה כנות. דייט ראשון עם הגבר הכי חתיך בתל אביב, עשיר ומצליח, שמסיים את הארוחה ומנקה את השיניים עם כרטיס האשראי? "בורחת", היא אומרת בלי היסוס. "זה מגעיל, זה מלוכלך, זה מלא חיידקים".

לקוח פוטנציאלי ששותה קפה ברעש ומקרר אותו בצורה בלתי נסבלת? כאן כבר אין לה בעיה. "לוקחת ואני מתחתנת איתו", היא צוחקת. "לקוחות זה דבר פשוט לא קל".

ומה לגבי כלה סלבית, עשר דקות לפני החופה, עם קלקול קיבה ושמלה יקרה שהרוכסן שלה נתקע? כאן פולק כבר נכנסת למוד מפיקה. לא נעים, לא זוהר, אבל מישהו צריך להיות שם. רון מספר בהקשר הזה על המפיק בחתונת בתו, שהסתובב עם מאוורר קטן, מים וניגובים, והיה שם ברגעים הקטנים באמת. "אמא עופר, אנחנו אוהבים אותך", הוא אומר בצחוק.

בדילמות אחרות היא כבר הרבה יותר קלילה. דייט במסעדת יוקרה שמבקש קטשופ? "לוקחת. שיאכל קטשופ, מה רע בקטשופ?". טעימות לקייטרינג יוקרתי שבהן היא מגלה חתיכת פלסטיק סטרצ' בתוך המנה? כאן היא כבר מתלבטת. "מצד אחד כולנו אנושיים", היא אומרת. "מצד שני, אני לא יכולה שזה יקרה באירוע".

ואז מגיעה הדילמה האחרונה: דג זהב שמציע שלוש משאלות, אבל בתמורה לוקח ממנה את חוש הטעם, וכל מה שתאכל כל החיים ירגיש כמו אבק. כאן התשובה ברורה. "לא, אני לא לוקחת", היא אומרת. "אני חושבת שאוכל זה ההנאה בחיים. אני לא רוצה להיות אדם עצוב ולא לאכול".

ובדיוק שם, בין חתונות נוצצות, דייטים מוזרים, אהבה שלא תמיד מקבלת כותרת, ופנקייקים משקית ורודה, נמצא הפרק הזה של "מדברים אוכל": שיחה עם אישה שיודעת להרים אירוע, אבל גם מבינה שבסוף, האוכל הוא לא הקישוט. הוא הדרך להגיד למישהו: חשבתי עליך, דאגתי לך, אתה חשוב לי.