"לא יכולתי לגדל את הילדים": יוצאת האח הגדול על הנפילה הקשה

בפרק החדש של "מדברים אוכל", תכנית הווידיאוקאסט של וואלה אוכל, רון יוחננוב מארח את נעמה מריומה לשיחה שמתחילה ב"האח הגדול", אבל מהר מאוד מתברר שהיא הרבה יותר גדולה מהבית, מהמחנות, מההדחה ומהריאליטי.

נעמה, שיצאה לאחרונה מבית "האח הגדול", מגיעה לאולפן כשהרעש עדיין טרי. האהבה, התגובות, המחנות, התחושה שראו רק חלק ממנה, וגם הצורך להסביר למה נכנסה לשם מלכתחילה. "האח הגדול פותח המון דלתות", היא אומרת בלי להתנצל. "אין תוכנית שמשתווה לה מבחינת החשיפה. האח הגדול זה האח הגדול".

אבל לצד ההכרה בכוח של הפורמט, היא מתעקשת שלא נכנסה כדי לשחק משחק. רון מנסה לאתגר אותה שוב ושוב: אם נכנסת לבית הכי אסטרטגי בטלוויזיה, איך אפשר להגיד שלא באת עם אסטרטגיה? "אני לא אסטרטגית בעליל", היא אומרת. "אני לא חושבת צעד אחד קדימה, גם לא בחיים שלי. אני פשוט עושה מה שהלב שלי אומר כאן ועכשיו".

אחרי פרקים שנגעו בחיים החדשים של עומר מילר, בגבולות החשיפה של שיר אלמליח, באוכל כשפת אהבה עם שרית פולק ובעולם המסעדנות עם תומר אגאי, גם הפעם האוכל הוא רק נקודת הפתיחה. אצל נעמה מריומה, המטבח הוא לא רק שישי עם סירים, דגים, חלות ו-15 סוגי סלטים. הוא המקום שבו היא למדה מחדש לעמוד על הרגליים.

לפרקים נוספים, שיחות ומתכונים מתוך "מדברים אוכל" עם רון יוחננוב, היכנסו למתחם התכנית בוואלה אוכל.

החלק הראשון של השיחה חוזר אל בית "האח הגדול". נעמה מספרת שרצתה להיכנס בכניסה הראשונה, כי מבחינתה לכניסה ראשונה יש יותר כוח, אבל גם כשנכנסה בהמשך היא הרגישה שיצאה מחוזקת. "אני חושבת שאי אפשר להשוות את האח הגדול לשום תוכנית טלוויזיה", היא אומרת. "מבחינת הפוקוס, מבחינת החשיפה".

ועדיין, היא מתעקשת שלא באה להתנהל לפי חוקי המשחק הקרים. "באתי להראות את מי שאני", היא אומרת. "להראות את נעמה שמקבלת כל אחד ואחת באשר הוא, רוצה להתחבר, מספרת את סיפור חייה, רוצה לשמוע את הסיפור שלך, רוצה להחמיא, רוצה לעזור".

רון שואל אותה אם אין לה חרטות. אם בדיעבד היא לא הייתה צריכה להתקרב יותר לדיירת חזקה, להבין מי סוחפת את הקהל, לשחק חכם יותר. נעמה עונה מהמקום הכי ברור שלה: "אני לא אתחנן לבן אדם שלא רוצה בקרבתי. באתי בהכי טוב והכי כיף, ובן אדם שאומר לי שהאנרגיות שלי לא טובות, זה לא קיים".

ואז היא שולפת משפט שמסביר לא מעט מהחוויה שלה. "פעם הפסיכולוגית אמרה לי: את יותר מדי ישרה לעולם העקום הזה". נעמה לא מציגה את עצמה כמי שלא הבינה איפה היא נמצאת, אלא כמי שלא רצתה להפוך למשהו אחר כדי להישאר שם.

היא גם לא בורחת מהמילה הקשה שנאמרה סביב מה שקרה בבית. "כולם קראו לזה כת", היא אומרת. "בעיניי זה היה כת, כמו שהם התנהגו אליי, כמו שהם התנהגו לשאר הדיירים, למי שלא התחבר אליה".

רון מנסה לפרק איתה את זה, להבין אם הייתה שם נאיביות, אם היה שם משחק שלא קראה בזמן, אם היא לא הבינה שמי שנכנס לבית בא גם כדי לזכות. נעמה מודה שהבינה בדיעבד שהיו שם מהלכים אסטרטגיים, אבל מוסיפה: "אני לא רוצה אנשים אסטרטגיים לידי. לא במשחק ולא בחיים האמיתיים".

גם כשהשיחה נוגעת במיליון שקלים, היא לא משנה גרסה. "לזכות או לחשוב על המיליון, לשנייה זה לא עבר לי בראש", היא אומרת. "פספסתי את להראות עוד מי אני. לספר, לתת לצופים בבית לשמוע איך מתמודדים, להביא משהו אחר חוץ מצעקות".

מאחורי השיח על ריאליטי יש בית אמיתי. לנעמה יש חמישה ילדים. כשהיא יצאה מבית "האח הגדול", היא מספרת, הילדים קיבלו אותה באהבה גדולה, אבל גם באכזבה קשה. "הילדים מאוד התבאסו כשיצאתי", היא אומרת. "הבן הקטן שלי הלך לישון בוכה".

כשהגיעה הביתה מאוחר בלילה ושמעה כמה קשה הוא לקח את ההדחה, היא לא חיכתה לבוקר. "הלכתי והערתי אותו, ודיברתי איתו", היא מספרת. "אמרתי לו: הכל בסדר, אמא פה, וזה רק משחק. אני שמחה שיצאתי עם מי שאני, ועם הכבוד שלי".

הכבוד הזה חוזר לאורך כל השיחה. גם כשהיא מדברת על ביקורת ברשת, על הודעות קשות, על מחנות ועל מי שלא רצו אותה לידם, היא חוזרת בסוף לאותה נקודה: היא יצאה כמו שנכנסה, עם מי שהיא.

"קיבלתי הודעות מאוד קשות", היא אומרת. "אבל קיבלתי הרבה יותר אהבה". לדבריה, בעולם העבודה זה לא פגש אותה בצורה קשה. להפך. "ברוך השם, אני עובדת. אנשים מאוד אוהבים אותי. אני עושה את העבודה שלי הכי נאמנה, הכי טובה. עם כל שיתוף פעולה שאני מקבלת, מדברים עליי טוב: איזה נחמדה, איזה טובה, איזה ישרה, איך הכל היא מגישה לנו בזמן, איזה אותנטית".

דווקא בגלל זה, נדמה שהכאב שלה הוא לא רק על ההדחה עצמה, אלא על מה שלא הספיקה לפתוח. היא רצתה שיכירו עוד חלקים ממנה. לא רק את נעמה של ריאליטי, אלא את האישה שעברה דברים קשים, קמה מהם, ומנסה לעזור לאחרים לעשות את אותו הדבר.

כשסוף סוף עוברים לדבר על אוכל, רון שואל אותה איך נראה יום שישי אצלה. התשובה נשמעת כמו חלום של כל שולחן משפחתי: "15 סוגי סלטים", היא אומרת. "שפע של אוכל, דגים, חלות, בשרים, עופות". הכל לבד, היא מדגישה. הבת שלה, בת 16, כבר עוזרת לה ומכינה חלות ולחמניות.

אבל הסיפור של נעמה במטבח לא התחיל משם. עד לפני כעשור, היא בכלל לא ידעה לבשל. "כלום", היא אומרת. "הייתי נשואה עם ילדים, והיה לי לאן ללכת: או לאמא שלי, או לסבתא שלי, או לחמותי. לא ידעתי לעשות כלום".

ואז אמא שלה נפטרה. "היא הייתה בת 47", מספרת נעמה. "היא נפטרה מהמחלה בתוך חודש אחד". האובדן הזה פירק אותה. "נפלתי, קרסתי, והגעתי לאנורקסיה ברמה שרצו לאשפז אותי. לא יכולתי לגדל את הילדים, ואחים שלי היו מאוד זקוקים לי, כי אני הבת הבכורה".

היא מתארת חודשים שבהם לא הצליחה לקום, לא הצליחה לאכול, לא הצליחה לתפקד. "הייתי ישנה על הרצפה", היא אומרת. "זה כאב שאי אפשר להסביר במילה". הילדים היו בבית, חווים אותה, מחבקים אותה, בזמן שהמשפחה מנסה לעטוף ולעזור. "רציתי לקום, לא יכולתי", היא אומרת.

דווקא מתוך המקום הזה היא מתארת כוח שלא לגמרי יודעת להסביר. "אני חושבת שאלוהים התערב פה", היא אומרת. "כוחות אל של אלוהים". הרופאה שטיפלה בה הפכה כמעט למשפחה, הקרובים התקשרו כל יום, ובסוף נעמה ביקשה עוד חודש לפני אשפוז. "אני הצלתי את עצמי, ואלוהים התערב פה. הוא נתן לי את הכוחות".

מאז, היא אומרת, היא לא רק אמא לחמישה. "אני היום אמא לשבעה, לא לחמישה", היא אומרת. "יש לי עוד שני אחים שאני דואגת להם. הם כל חג אצלי, כל שבת אצלי".

מתוך ההתמודדות הזאת נולד גם הרצון לדבר על נפש, דיכאון, חרדה וטיפול. נעמה מדגישה שאין בושה לקחת כדור, ושבמשפחה שלה הכדורים החזירו אנשים לחיים אחרי מותה של אמה. "זה לא בושה לקחת כדור", היא אומרת. "כדור אחד יכול להציל חיי אדם".

היא מספרת שהעלתה את הנושא גם באינסטגרם, ושהתגובות שקיבלה נתנו לה תחושה של זכייה מסוג אחר לגמרי. "אנשים בדיכאון במיטה שלחו לי הודעות: בזכותך אנחנו קמים לטיפול, בזכותך אנחנו נותנים לחיים שלנו הזדמנות", היא אומרת. "בשבילי אני זכיתי. להציל נפש אדם, בשבילי זו הזכות הכי גדולה".

אחרי האובדן, יחד עם הניסיון לקום, הגיע גם המטבח. "משם למדתי לבשל", היא אומרת. "נזרקו המון סירים. דגים, פתיתים שיצאו יבשים, פסטה. ברמה הכי בסיסית לא ידעתי לעשות".

היום היא כבר זו שמעבירה מתכונים לאחרים, גם אם היא מגדירה אותם כקלים. "שולחים לי: נעמה, לא ידעתי להכין אורז. נעמה, הפתיתים בזכותך לא יוצאים דביקים", היא מספרת וצוחקת. "ואני אומרת לעצמי: איפה הייתי, ומאיפה זה בא?".

כששואלים אותה למי הייתה מבשלת ארוחה אחת, התשובה מגיעה מיד: לסבתא שלה. "מלא מלא דגים", היא אומרת. "היא חולה על דגים נאים". בכל פעם שהיא בסופר, היא קונה לה דגים ומתרגשת מחדש מהקשר ביניהן. "סבתא שלי צדיקה", היא אומרת. "אתה לא מבין".

כאן בדיוק נכנסת גם פינת "אתגר בהפתעה", בחסות רמי לוי. רון שולף מהשקית הוורודה חמישה מוצרים: שמן, עגבניות איטלקיות מרוסקות, גרגירי חומוס, חיטה ודבש. נעמה לא נבהלת מהחיטה שנשלפת מהשקית. להפך: "אני ארים לך תבשיל חיטה של החיים", היא אומרת, ומיד עוברת לשום, שמן ועגבניות.

ברגע הזה היא כבר נשמעת כמו בסטורי שלה, מדברת ישירות לקהל. "חיטה אדומה, כמה סיבובים טובים של שמן, גלוק גלוק, מרוקאית", היא צוחקת. "מלא מלא שיני שום, 15 שיני שום תזרקו". רון מבין מהר מאוד שיש פה מתכון, ומבקש ממנה לשלוח אותו אחר כך לצופים ולמאזינים. נעמה מבטיחה: "יהיה פה מתכון של מריומה, יד ראשונה ממרוקאית".

זה לא רגע מנותק מהשיחה. להפך. זה כמעט הסיכום שלה. אישה שלא ידעה לבשל, שעברה אובדן כמעט בלתי אפשרי, שמספרת שנפלה, קרסה וקמה, והיום מדברת על חיטה, שום, סירים ושבתות כאילו נולדה לזה.

לקראת הסוף מגיעה פינת "לוקחת או בורחת", וגם כאן נעמה לא מתייפייפת. רון שואל מה תעשה אם תחזור הביתה רעבה, תחלום על טוסט, ולא יהיה לחם בבית. הדבר היחיד שתמצא הוא לחמנייה שהילדה הכינה בגן לקבלת שבת, זרוקה בתיק. "בטח לוקחת", היא עונה מיד. "כמה פעמים אכלתי מהתיק שלהם".

כרית שינה בשווי מיליון שקלים, אבל הציפה שלה לא כובסה חצי שנה? גם כאן היא לוקחת בלי למצמץ. "מאיפה גדלנו?", היא צוחקת. דג זהב שמגשים שלוש משאלות, אבל בכל תמונה מהיום היא תצא עם עיניים עצומות? "לוקחת, לוקחת, לוקחת".

גם כשמציעים לה שיער מושלם כל יום, אבל עם ריח של בצל מטוגן, היא לא נבהלת מיד. "גם ככה אני כל היום בריח של בצל מטוגן או אקונומיקה", היא אומרת, ואז מסבירה שהיא מבשלת עם שיער אסוף, כפפות, ובאופן מאוד נקי ואסתטי. רון משתף שהוא כל כך רגיש לריחות בישול, שבסטודיו שלו בנה מקלחת כדי להתקלח אחרי סדנאות. נעמה, מצדה, לא עושה מזה דרמה. "אחרי זה נכנסים למקלחת, מה לעשות?".

על דבר אחד אין לה התלבטות: מסעדת החלומות, מלצר שמציג מנות בהתלהבות, ואז אומר בדרך אגב שהכל טרי חוץ מהעוף. כאן היא בורחת. "עד האוכל", היא אומרת. "ברגע שמשהו לא טרי, לא יכולה".

בסוף השיחה רון אומר לה שהוא שמח שהצליח קצת לקלף אותה. וזה באמת מה שקורה בפרק הזה של "מדברים אוכל". נעמה מריומה נכנסת לאולפן כאישה שכולם ראו רק עכשיו על המסך, בתוך בית טעון ורועש. היא יוצאת ממנו עם סיפור אחר לגמרי: אמא לחמישה, אחות גדולה לשניים, אישה שאיבדה את אמה, כמעט איבדה את עצמה, למדה לבשל מתוך שבר, ומאמינה שגם אם הריאליטי לא נתן לה מספיק זמן, יש סיפורים שמוצאים דרך אחרת לצאת החוצה.

"אני לא במשחק הזה", היא אומרת בשיחה על אסטרטגיה. ואולי זה בדיוק הסיפור. לא כל מי שנכנס לריאליטי רוצה לשחק את המשחק עד הסוף. לפעמים הוא רק רוצה שיראו אותו באמת.