יהיה צ'אנקי! אלן טלמור מגיע לפופ אפ נקניקיות דגים בשצ'ופק

נקניקיות מדגים הן ענף זניח באמנות השרקוטרי. הן אמנם היו קיימות מאז ומתמיד, אבל בואו נודה שדגים ופירות ים אינם שני המרכיבים הראשונים שעליהם היינו חושבים כשמתחשקת לנו נקניקייה.

הבה נמשיך במשחק האסוציאציות, כי השם "אלן טלמור" יעלה בקרב פודיז מיד אסוציאציה לנקניקייה: לא הדבר הוורדרד שקונים בחבילות של 12 יחידות בסופרמרקט (ומעדיפים שלא לקרוא את רשימת הרכיבים שלו), אלא נקניקייה אמיתית, קראנצ'ית ועסיסית, ולא מחומרי גלם שמעדיפים לא לדעת את מקורם.

בצד השני של משחק האסוציאציות שלנו, מונחים הדגים ופירות הים, תחום ש"שצ'ופק" (על שם דג נהרות בפולין, אם תהיתם) הוא שם נרדף לו כבר יותר מ-30 שנה.

בשולי הדברים: מדהים לגלות איך שתיים מהמסעדות שנפתחו באמצע שנות ה-90 של המאה שעברה, בהשראת "ז'קו", המוסד החיפאי הוותיק, ובמרחק של כמה מאות מטרים זו מזו, על רחוב בן יהודה בתל אביב, "ברבוניה" ו"שצ'ופק", לא רק ששורדות, אלא אף משגשגות בעידן שבו מסעדנות ישראלית הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית.

הסוד של שצ'ופק בעיני הוא שאין סוד. מדובר בשילוב בין אוכל פשוט וטרי, דיל קולינרי-כלכלי טוב, צוות מבוגר יחסית - וכל מה שהופך מקום ממסעדה למוסד. הדיל כאן אגב, הוא לא מאוד מקורי, אלא פשוט מבוצע בדייקנות ומתוך הקפדה על איכות: הסועדים מוזמנים לפתוח שולחן עם אינסוף סלטים שמתמלאים מאליהם, לצד פוקאצ'ה טרייה - ומשלמים רק על המנה העיקרית שתכלול דגים או פירות ים.

צוות מסור של מלצרים לא רק שידאג להתעניין בכל כמה דקות אם חסר משהו ואם תרצה לחדש את מלאי הסלטים (במלרע), אלא גם יציע צ'ייסר בסיום הארוחה כדי לגרום אפילו למי שנכנס לשצ'ופק בפעם הראשונה, להרגיש בבית.

עכשיו, אחרי שרעננו את הזיכרון בנוגע לצד של הכלה, נעבור לחתן, המנקנק הבכיר אלן טלמור, שם שהפך שם נרדף לנקניקיות גורמה, אותן הוא מייצר בערך מאותן שנים שבצ'ופק התחילו למכור דגים.

הכרות רבת שנים עם טלמור לימדה אותי שאחת היכולות המדהימות שלו היא לא רק ביצירה של ליין קבוע של נקניקיות מענגות בטעמיהן, אלא גם בחדשנות: תנו לאיש חומר גלם - והוא ימצא איך לאזן אותו בתוך נקניקיה שכל ביס ממנה יסחט מהסועד קריאות של התפעלות.

שיתוף הפעולה בין השרקוטייר למסעדה הוליד שתי מנות של נקניקיות. בבסיס שתיהן עומד בשרו של מלך הדגים, הלוקוס. אז מה השוני? שבאחת מהן המרכיב הדומיננטי הנוסף הוא סלמון ובשני - שרימפס.

הסלמון מטבעו הוא חומר גלם נוח יותר לעיבוד והתוצאה היא נקניקייה עם טקסטורה חלקה יותר, כיף גדול למי שאוהב את הנקניקייה שלו במרקם קלאסי.

לעומת הוורסיה הזאת, השילוב בין השרימפס ללוקוס הוליד נקניקייה בעלת מרקם צ'אנקי יותר, כזאת שצריך ללעוס היטב, אבל גם כזאת שכל ביס בה ממלא את הפה בעסיס מתקתק-חריף.

מי מהשתיים טעימה יותר? ובכן, זה כבר עניין של אופי: הסועדת שנאותה להצטרף אלי למבחן הטעימה עפה על השילוב של לוקוס עם סלמון. אני לעומתה לא יכולתי להפסיק להתפעל מהשילוב לוקוס-שרימפס, שיענג כל מי שמתפעל ממוצר דומה דוגמת "שרימפבורגר" (שהפך למנה די נפוצה בנוף המסעדנות הישראלי).

המחיר: 125 שקלים לשתי נקניקיות גדולות מאוד שמוגשות עם גבעה קטנה של כרוב כבוש, רטבים וצ'יפסים. זה נשמע אולי הרבה עבור מנת נקניקיות, אבל כשמביאים בחשבון את העובדה שעל הסלטים והפוקאצ'ה שמלווים את הארוחה ללא הגבלה, לא נגבה תשלום נוסף, הרי שמדובר בדיל משתלם מאוד: כבר שכחתי מתי ישבתי במסעדה תל-אביבית ואכלתי מאכלים טעימים (לשובע!) במחיר של 250 שקל לזוג (לא כולל שתייה, קינוח וטיפ, כמובן).

אם למצוא בכל זאת נקודה לחובת שיתוף הפעולה המקסים הזה, הרי שזו רק תחימתו לזמן מוגבל: הייתי שמח להתנסות שוב בנקניקיות-ים המענגות האלה, לא רק עד ה-13.8 (כלומר בעוד שבוע), אלא לפחות עד ה-31.8 אם לא למעלה מכך - כלומר, עד שתימצא הדרך להקפיא את המוצר הנהדר הזה ולמכור אותו באריזות להכנה עצמית בבית.

פופ אפ נקניקיות דגים ופריות ים בשצ'ופק - עד ה-13.8, בן יהודה 256, תל אביב