קוראים לזה חרם, עבורי זה חופש: למה הפסקתי לקנות מעסקים כשרים

ערב יום כיפור הוא זמן של חשבון נפש, ואני רוצה לעשות אחד כזה לציבור שאני משתייכת אליו, הציבור החילוני.

לפני כחמש שנים שיניתי את הרגלי הצריכה שלי. כאמא לילדים מתבגרים, במשפחה שמציינת חגים ומועדים, היה לי חשוב להטמיע בזהות שלהם את הערכים שחשובים בעיני: חופש בחירה, אחריות אישית, כבוד לאחרים, סקרנות ויצירה.

מאחר וערכים לא עוברים בהכרזות אלא בהתנהלות יומיומית ובדוגמה אישית, החלטתי לרכוש רק מעסקים חופשיים, כאלה שהערכים שלהם דומים לשלנו, כלומר, פתוחים בשבת ואין להם תעודת כשרות.

זה נשמע פשוט, אבל בישראל בחירה כזו עולה בזמן, בכסף ובנוחות: לפני כל פגישה צריך לוודא שהמקום חופשי מכשרות והמידע לא תמיד מעודכן באמצע השבוע, סופרים שפתוחים בשבת יקרים לרוב יותר ולכן אני נאלצת לפצל קניות ולהשוות מחירים ומבצעים. קולגות ואפילו חברים עדיין מרימים גבה ושואלים למה בכלל אכפת לי אם המסעדה כשרה. הרי אני חילונית.

כולם רוצים את החופש לחיות על פי בחירתם, והחופש הזה, לצערי, כבר לא מובן מאליו וכבר לא מגיע מעצמו. בחופש הזה צריך לבחור בצורה אקטיבית.

בתחילת 2025 הקמתי את "פתוח בשבת", קבוצת פייסבוק שצמחה לקהילה ארצית של צרכנים שמחפשים באופן פעיל לתמוך בעסקים חופשיים, ומנוהלת כיום על ידי צוות אדמינים בהתנדבות מלאה. כ-50 אלף חברים בקבוצת הפייסבוק המתעדכנת על בסיס יומי, ובה מפה של בתי אוכל חופשיים שעשרות אלפי גולשים משתמשים בה בכל שבוע, לצד יוזמות של חברי הקבוצה כמו אתרים, אפליקציות, תוספי גלישה ועוד.

מהר מאוד גילינו עד כמה הקריאה לבחור לקנות בעסקים חופשיים מעוררת התנגדות. מגיעות תגובות שמאשימות אותנו ב"חרם", ב"שנאה" וב"פילוג", ולפעמים גם "אם לא טוב לכם, עופו מפה" או "זו מדינת העם היהודי".

לאור כל אלה, חשוב לי להבהיר: חרם הוא ענישה, סירוב לקנות ממישהו כדי להעניש אותו או ללחוץ עליו. מה שאנו מציעים הוא ההיפך: לא עונש, אלא תמיכה. אנחנו לא מענישים אף אחד על אורח חייו. אנחנו בוחרים, מתוך העדפה, לתמוך במי שמאפשר לנו לחיות כפי שאנו רוצים.

גם אלה שרואים בישראל "מדינת העם היהודי" צריכים לזכור שהציבור החילוני הוא חלק בלתי נפרד מאותו עם וחופש הבחירה שלו הוא ערך יהודי-דמוקרטי לגיטימי לא פחות מכל ערך אחר. וכאן גם החיבור ליום כיפור ול"בין אדם לחברו": לא רק איך אנו בוחרים לחיות, אלא איך אנו מאפשרים לאנשים שחיים לידינו לבחור אחרת מאיתנו.

כשאנחנו בוחרים פעם אחר פעם בעסק חופשי, אנחנו לא רק קונים קפה, אלא מחזקים את הכדאיות הכלכלית שלו להיות פתוח וחופשי.

בחישוב כלכלי פשוט, עסק חופשי מוותר מראש על פלח שלם באוכלוסייה: שומרי הכשרות, שעבורם זו לא העדפה אלא הלכה מחייבת. עסק כשר פתוח גם להם וגם לחילונים, שרובם אינם עקרוניים בנושא.

עסק שמחליט לפתוח בשבת ולותר על הכשרות לוקח סיכון כלכלי, ומישהו צריך לפצות עליו. אם הציבור החילוני לא יעשה זאת ביום חול, יהיה לעסק החופשי קשה מאוד להישאר כזה. החופש שלנו בשבת תלוי בקפה שאנחנו קונים ביום שלישי בבוקר.

וזו בדיוק הסיבה שהבחירה שלנו צריכה להיות יומיומית. נכון, לא תמיד אפשר לבחור. יש תחומים שבהם הכשרות היא כמעט ברירת המחדל, ויש עסקים חופשיים שיקרים יותר או רחוקים יותר, במיוחד בפריפריה. בדיוק בגלל זה, כשיש לנו אפשרות לבחור, הבחירה שלנו קריטית.

חופש לא נשמר רק בחוקים ובהצהרות. הוא נשמר גם על המדף בסופר ובשולחן בבית הקפה. בערב יום כיפור, זה חשבון הנפש שלנו: להפסיק להסתפק בבקשה שייתנו לנו חופש, ולהתחיל לממן אותו. הכוח לשנות את המציאות נמצא אצלנו בארנק והגיע הזמן להשתמש בו.

גל מור הכותבת היא מייסדת "פתוח בשבת - החופש לבחור", הקהילה הארצית לחיזוק עסקים חופשיים