ילדים אוכלים בעיקר פסטה לבנה עם קטשופ, וזוהי ברירת מחדל בצוק העיתים, כאשר נגמר השניצל. בגיל ההתבגרות אוכלים מכל הבא ליד, גם פסטה, אם היא בסביבה כמובן. אחרי הטיול הגדול אנחנו שוכרים דירה, לרוב עם ריהוט חלקי (דהיינו: מקרר). פותחים את המקרר ו...הפלא ופלא - אין בו כלום. מוזר מאד. מה עושים עכשיו, והאם יכול להיות ששכרנו דירה עם מקרר ריק?! התזונה בחודשים הראשונים מתמצה בלחם עם גבינה, ואחרי כמה חודשים, המביאים עמם הידרדרות עד למצב של תת-תזונה (או לחילופין לעודף משקל), פורצת הפסטה לחיינו שוב, אך הפעם בגדול.
בתקופת הלימודים באוניברסיטה נמצא כי סטודנטים רבים סובלים מתופעה הנקראת פסטומאניה: אכילה אינטנסיבית של פסטה בצירוף רטבים המופקים לרוב מקופסאות שימורים שאוכלוסייה זו מחזיקה בבית, כנראה עוד מימי הצבא. הבשורה הטובה היא, שימי העוני הסטודנטיאלי חולפים ואחריהם מגיעים ימים המאפשרים הליכה למסעדות שעושות את העבודה טוב יותר.
זו בדיוק הסיבה בגללה הגענו לפסטה מיאה.
אפשר לומר כי פסטמה מיאה הפכה ברבות השנים לקונצנזוס. אתם כבר בטח מדמיינים את "הדירה" האינטימית בלינקולן, המשדרת תחושה של 'לבוא לאכול ארוחת ערב איכותית עם חברים באווירה ביתית'. אז כן אבל גם לא.
אנחנו הלכנו הפעם לסניף ברמת החייל, בו שוררת אווירה מעט שונה. המסעדה גדולה ומרווחת, התאורה הרכה נשמרה גם כאן, שולחנות וכסאות עץ סולידיים משרים נינוחות נעימה וברקע התנגן לו בוב דילן שתמיד מתאים.
למרות הנטייה הברורה לבוא למסעדת פסטה ממוקדים מאד ולהזמין צלחת "מסולסלים ברוטב", החלטנו לתת הזדמנות גם למנות הראשונות. כך הגיעו לשולחן: ארנצ'יני, הלוא הם כדורי ריזוטו מטוגנים ממולאים גבינה, הטובלים ברוטב עגבניות - מנה טעימה למדי אם כי מעט כבדה (23 ¤).
האנטיפסטי היה מגוון, טרי וטעים מאד וכלל חצילים, פטריות, בטטה, כרובית, פלפל ,שום ועדשים. שמחנו לראות כי אפשר להזמין את המנה בשתי גרסאות: קטנה (31 ¤) וגדולה (39 ¤).
ממבחר הפוקאצ'ות המוצעות בחרנו בפוקאצ'ה עם פלפלים ומוצרלה ולא התאכזבנו - הפוקאצ'ה הגיע היישר מהתנור וענתה על הציפיות (26 ¤). במדור המנות הראשונות תוכלו למצוא פוקאצ'ות עם תוספות אחרות כמו פטריות, רוזמרין, שמן זית ועוד (21-26 ¤).
אחרי שצלחנו את המנות הראשונות הגענו לרגע הגדול בו נדרשנו לבחור מבין "קלמר" הפסטות: קופסת פלסטיק שקופה המחולקת ככוורת, ובכל ריבוע 'הס פן תעיר', נחות להן דוגמיות של פסטות מסוגים שונים. הקלמר, שהחזיר אותנו לימים חשוכים, נתן תחושה קלה שאולי הפסטות נחות שם זמן רב מדי (לא שזו הפסטה שנאכל אבל אולי היינו מעדיפים אותן פשוט על צלחת). המבחר המוצג הוא המוצע באותו יום במסעדה, ובכל יום משתנה הנבחרת.
לאחר התלבטות, בחרנו בפסטה מסולסלת המכונה במסעדה "עסיסיות" או פשוט סוג של פוזילי ברוטב "אל בורו" אספרגוס פטריות יער ולימון.
עוד לפני שטעמנו, נשמע השילוב מעט חשוד, וכבר הצטערנו על רוטב שמנת עסיסי שוודאי פוספס. אך רבותיי וגבירותיי, מדובר בפריצת דרך בעולם הפסטות: שילוב מעולה של פסטה טרייה ומצוינת העשויה בדיוק במידה המתאימה וברוטב מפתיע, רענן ולא כבד מדי. פשוט טוב (44 ¤).
לעומתו, דווקא הבחירה "הבטוחה" של רביולי תרד ברוטב שמנת בטטה היתה מעט מאכזבת הרביולי עצמם, כמו כל הפסטות בפסטמיאה, היו טובים, אך הבטטה לא תרמה הרבה לטעמו של הרוטב והשילוב של הרביולי, השמנת והבטטה יצר כובד קיצוני (40 ¤).
מבחר הרטבים המוצעים בפסטה מיאה גדול ומאפשר לחובבי השמנת לבוא על סיפוקם עם רוטב שמנת בטטה, שמנת קממבר ובצל ירוק, ושמנת טריפונגי. בנוסף מחכים לכם ארבעה רטבים על בסיס עגבניות (עגבניות פלפלים, עגבניות חצילים קלויים ובולגרית, עגבניות מיובשות ומוצרלה) ואיך לא - ארבעה רטבים על בסיס שמן זית (גזר עגבניות שרי ובצל ירוק, כרישה ופטריות שמפניון, בטטה פטריות פורטבלו, ובצל ירוק. מחירים: 44-34 ¤).
למרות זיכרון עמום לגבי מנות קטנות מדי, שמחנו לגלות כי מנות הפסטה היו גדולות ומספקות לגמרי.
לקינוח טעמנו עוגת גבינה בציפוי שוקולד לבן מוגשת עם רוטב תות חמצמץ ומרענן (27 ¤), וטארט שוקולד בלגי עשיר (27 ¤). שני הקינוחים היו טובים מאד אם כי מעט כבדים. קינוחים נוספים בתפריט: טירמיסו, טארט טאטן או טארט אגסים, פבלובה עם רוטב פירות יער ועוגת פירות יבשים (13-29 ¤)
בסיום הארוחה, כיאה למחוזותינו האיטלקים, הוגש לנו על חשבון הבית דז'יסטיף של לימונצ'לו.
כמו שזכרנו פסטה מיאה היא המסעדה הנכונה לכלות בה את התשוקה המתפרצת מדי פעם לפסטה. הקונספציה של לבוא לארוחה ממוקדים בצלחת בצק מהבילה היא טובה, אבל מי שמעוניין בגיוון, בהחלט יוכל למצוא.
"פסטה מיאה", רח' הברזל 34 רמת החייל, טל': 03-6499346, פתוח א'-שבת: 12:00-24:00.
פסטה מיאה
רוני ונועם
12.8.2004 / 10:45