לופ נודלס בר

בתי, סטודנטית צעירה שעזבה את בית הוריה לצורך לימודים באוניברסיטת תל אביב, באה ביום שישי אחר הצהריים לביקור. איתה היה הצ'ימידן הגדול ובו הבגדים טעוני הכביסה שלה ושל בן זוגה. כיוון ששקענו בשיחה עמוקה לאחר סעודת השבת, השתהתה בהפעלת המכונה. מאחר שהיה עליה לקום מוקדם למחרת בבוקר (טרדות הפרנסה מאלצות אותה לעתים, בעוונותינו, לעשות שבתה חול כדי לא להזדקק לבריות) נותרה הכביסה הרטובה על החבל. מצויד בצ'ימידן הגדול שהועבר לאחריותי ובערימת הכביסה שהתייבשה וקופלה, יצאתי, אפוא, למחרת בבוקר, כדי להעביר את הכבודה לתעודתה. ממילא הייתי אמור להגיע לכרך הגדול אחר הצהריים. גם אני מתפרנס בו לעתים.

מה שלא לקחתי בחשבון הוא שהייתי עמוס גם ברכבי. כדי להניח את הצ'ימידן בביתה, הייתי צריך להניח קודם כל את האוטו, וזו לא משימה קלה באזור פרישמן - בן יהודה, אחרי יום ארוך ומייגע. אשר על כן, לאחר כמה סיבובים באזור, ניהלנו אני ובן זוגה סבב טלפוני, שבסופו חיכה לי באחד הצמתים. בין התחלפות האדום לירוק הדלקתי ארבעה מהבהבים, פתחתי חלון והשלכתי את המטען לידיו החזקות. הכביסה הרעננה הגיעה לתעודתה, אבל אני כבר הרגשתי די סמרטוט. עייף ורעב, הייתי מוכרח לעצור לאכול משהו לפני המסע הארוך הביתה. פעמיים ירדתי את בן יהודה, ורק כשראיתי את השלט לופ הבנתי מה, בעצם, אני עושה. נכנסתי כמו גדול למגרש החניה והלכתי להרגיע את עצמי בקערה של נודלס.

בלופ נודלס בר הייתי פעם. לפני שנתיים, נדמה לי, כשנפתחה המסעדה החביבה הזו ברחוב טשרניחובסקי. גם הם וגם אני עברנו מאז למקום אחר. היה נעים להיפגש. אותם גוונים מרגיעים של אפור ולבן על הקירות, האסתטיות של בר אסייתי שהמטבח גלוי בו לעיניך וכולו אומר יעילות. מלצרית לבושה שחורים הסבירה לי שבפנים אי אפשר לעשן, כסאות הקש שבחוץ נראו נוחים, וגם המדרכה התל אביבית נראתה פתאום הרבה יותר שקטה וביתית מכפי שהיא משתקפת מחלונו של נהג עצבני שמחפש חניה.

מבין מנות הפתיחה, שהמרכיב העיקרי ברובן היה שרימפס או פירות ים, גזרתי על עצמי הלכות כשרות והזמנתי גיוזה (מנה של שלושה כיסוני בצק, ממולאים בעוף ושאר ירקות, 24 שקל). "אתה יודע שזה לוקח קצת זמן", לחשה המלצרית, שקלטה, כנראה, את חוסר השקט הפנימי שלי שאיתו הגעתי מהרחוב. אמרתי לה שיש לי זמן. את הכביסה כבר העברתי, כל החיים לפניי. מתברר שהגיוזה זקוקה ל-15 דקות. אוכל לעשות עוד דברים בשארית חיי.

בכל זאת, עד הגיוזה, הזמנתי מנה טעימה של לופ פטריות (אטריות ביצים עם ארבעה סוגי פטריות, נבטים ורוטב צדפות, 31 שקל, הלכה הכשרות). היצע המנות של לופ מגוון (עם עוף, עם טופו, ירקות, סלמון, חזיר או פירות ים) אבל בסיסו אחד - קדירת אטריות (ביצים או אורז, צרות או ארוכות) עם תוספות. הפטריות היו טובות ובשרניות, האטריות טריות, וכשהגעתי לאחר זמן מה לקרקעית הקדירה הבנתי במה הגזים טיפה הטבח - בכמות הרוטב שפיזר בנדיבות על המנה העדינה.

בינתיים הגיעה מנת הגיוזה, והמלצרית התנצלה ש"זה נדיר שזה לוקח ככה". אבל אני הבטתי בשעוני וראיתי שעמדה היטב בהבטחתה - לא יותר מ-15 דקות. האמת שאחרי מנת הלופ כבר הייתי שבע ונינוח למדי, ואל הגיוזה התייחסתי, לכן, כאל קינוח. היה טעים וריחני. לקחתי הביתה מנת אורז עם עוף וקשיו (33 שקל) כדי שגם בבית אזכור בעונג כמה קל לצאת מהלופ.
ריהוט: קש בחוץ, עץ בפנים. מפיות: נייר. צלחות: קדרות חרס חביבות. סכו"ם: מקלוני אכילה למיומנים, מזלג לאנשים כמוני. מים: לבקש. מביאים בכוס. שירותים: מסודרים. שירות: אדיב ויעיל. חניה: יש מפרץ קטן ליד המסעדה, אבל הוא תמיד תפוס.

'לופ נודלס בר'. בן יהודה 177 תל אביב. טל' 5449833. פתוח: כל השבוע 12.00-24.00.