אגס החמאה

האבוקדו הוא ללא ספק אחד המאכלים הכי ישראלים והכי חורפיים שיש. עם זאת הוא בעצם עולה חדש, שנקלט נהדר בארץ ומהווה סמל ומופת לקליטת עליה. מבחינה היסטורית, האבוקדו היה מוכר בקרב אוכלוסיות אמריקה הדרומית והמרכזית והיה חלק בלתי נפרד מתרבות המזון של שבטי המאיה, האצטקים והאינקה כבר לפני מאות שנים. לאירופה הגיע האבוקדו רק בסוף המאה ה- 16 על ידי מלחים, שגילו את הפרי במקסיקו וכינו אותו בשם "אגס החמאה". יש המכנים אתו גם בשם "אגס התנין" למרות שבפועל אין קשר בין האבוקדו לבין משפחת האגסים או התנינים.

כיום, ניתן למצוא את האבוקדו בכל קצוות העולם כולל באוסטרליה, באפריקה, במזרח התיכון, באמריקה הצפונית, ובאירופה ואסיה. בנוסף לכך. ישראל נחשבת כיום לאחת מיצואנית האבוקדו הגדולות בעולם.

מבחינה בוטנית האבוקדו שייך למשפחת עצי ה"ער-אציל" (אליה גם משתייך עץ הדפנה). קטיף האבוקדו מתבצע לפני הבשלת הפרי, אחרת הפרי לא מבשיל על העץ ונרקב. לאבוקדו 4 זנים הנבדלים אחד מהשני בצורתם (אגסי לעומת עגול), בצבעם (ירוק, ירקו כהה, שחור, גוון ארגמני ועוד), במרקם הקליפה (חלקה ומבריקה, גסה, בעלת גבשושיות), בטעם ובזמן ההבשלה.

מבינה תזונתית האבוקדו עשיר מאד בשומן ולכן משתייך ל"קבוצת השומן" ולא לקבוצת הפירות. חשוב לציין כי אחוז השומן באבוקדו משתנה מאד לאורך העונה. למשל, אבוקדו דרום-אפריקאי יכיל 15% שומן בתחילת העונה ועשוי להגיע עד 40% שומן בשיא העונה. באופן ממוצע, מכיל האבוקדו 25% שומן. סוג השומן העיקרי באבוקדו הוא חומצות שומן בלתי רוויות והוא אינו מכיל כולסטרול (כפי שכבר ציינתי בעבר, אין כולסטרול במזון מן הצומח).

האבוקדו מכיל 2.1% חלבון (ערך גבוה ביחס לפירות אחרים) וכמו כן ויטמינים רבים ו- 11 מינרלים שונים. מבחינה קלורית, האבוקדו עשיר יותר בהשוואה לשאר הפירות ועשוי להכיל 140-120 קלוריות בחצי אבוקדו. האבוקדו יחסית קל לעיכול, מזין וכאמור, מספק תמיכה קלוריות גבוהה (לא מתאים בכמויות גדולת לשומרי הגזרה). בנוסף לכך, האבוקדו עשיר יחסית בויטמין E הנחשב לנוגד חמצון העוזר בשמירה ובחידוש תאי העור.

כדי לזרז את הבשלת האבוקדו הניחו אותו במקום חמים ביחד עם פירות נוספים באותו הקערה (מומלץ ליד תפוחים). גז האתילין המופק על ידי הפירות הסובבים, יזרז את תהליך ההבשלה. בעת הבשלתו, ניתן לשמור את האבוקדו במקרר, רצוי במגירת הירקות למשך עד ארבעה ימים.

טעמו של האבוקדו עלול להיפגע בעת חשיפתו למידות קור או חום קיצוניות (אל תקפיאו!). עם זאת, לאחר עיבוד או/ו בישול האבוקדו למרק או למחית, ניתן להקפיאו מבלי שהטעם ייפגם. שימו לב: אין לחשוף את האבוקדו למקור חום ישיר בעת הבישול, כיוון שהוא עלול לפתח טעם מריר. בעת הבישול יש לוודא שהוא מכוסה ברוטב או בנוזלים אחרים. לאחר חיתוך האבוקדו, מומלץ לטפטף עליו מיץ לימון כדי למנוע את השחרתו (האבוקדו מתחמצן במגע עם האוויר).

ניתן להכין מהאבוקדו ממרחים רבים, מוסים, קינוחים (כן, גם מתוקים - הברזילאים משלבים אותו עם גלית וניל) והוא משתלב נהדר כבסיס למגוון רב של כריכים, מילוי לתפוחי אדמה אפויים או בשילוב עם גבינות. האבוקדו גם משתלב נהדר בסלטים, מרקים וניתן להכין ממנו מטבלים רבים. הוא נפוץ מאוד גם בסושי ועכשיו זו בדיוק העונה להזמין סלט חורפי עם פרוסות אבוקדו או ליהנות מגוואקמולי טרי.

נוכחותם של ויטמינים ומינרלים רבים באבוקדו, בשילוב חומצות שומן חיוניות מהווים בסיס למגוון רב של מוצרי קוסמטיקה. ניתן למצוא את האבוקדו במסכות לפנים, בתכשירים לשיער, בקרם לחות ובעוד מגוון רב של תכשירי "anti-aging".

לפנים - האבוקדו מהווה מרכיב פופולרי מאד במגוון רב של מסכות לפנים אך ניתן גם להכין לבד בבית מסכות יעילות בעזרת שילוב האבוקדו עם מזונות נוספים. ניתן, למשל להשתמש בפרי הטרי (עדיף כאשר הוא בשל מאד) להכנת מסכות במשולב עם מיץ לימון (לעור שמן), חלמון ביצה (לעור יבש), סוגי שמנים (זית, שקדים ונבט חיטה) ואף דבש. את המסכה יש למרוח על הפנים למשך 10 דקות ולשטוף במים קרים.
לגוף - ניתן להשתמש באותה מסכה גם לחלקי גוף אחרים לאחר יציאה מהמקלחת וניגוב עודפי המים. עם זאת, חשוב לזכור כי צריך לחזור למקלחת לאחר 10 דקות בכדי לשטוף את המסכה.

הנה עוד שני רעיונות יצירתיים לשימוש באבוקדו, או יותר נכון בגרעינים שלו:
צמח נוי ביתי - את הגרעין של האבוקדו ניתן לגדל בבית כצמח ביתי ירוק וחביב או לשתול אותו בחצר אם הוא גדול מדי. יש לשים את הגרעין בכלי עם מים כאשר רק חלקו העגול (התחתון) נמצא בתוך המים. את חלקו העליון (המחודד) יש להפנות כלפי מעלה כאשר הוא יבש.

פיסול בגרעינים - ישנם אנשים הנוהגים לייבש את גרעיני האבוקדו ולפסל בהם צורות ופרצופים הנשמרים לאורך זמן כפסלים זעירים.


* יעל דרור היא דיאטנית קלינית במרכז הרפואי שניידר ומנחת סדנאות הרזייה לילדים "קל על המשקל".