בומבה של מקום

לא פעם כתבתי על שנאתי הגדולה למתחמי בילויים. כמי שאוהב את העיר עצמה, לטייל בה ולהרגיש אותה, הקצאת שטח מסוים לבילויים מסרסת בעיניי לא מעט מהיופי שלה. הרי חלק מהכיף הוא לגלות בכל פעם פינה חדשה בעיר, לראות בעין אחרת מקומות מוכרים או לעורר פרצי נוסטלגיה מתוך מה שהוא כבר חלק בלתי נפרד מאיתנו.

אחד העם הוא מסוג הרחובות האלה, שדרכם אפשר להרגיש את תל אביב. מתחילתו בנווה צדק ועד סופו בשדרות בן ציון הוא אחד הרחובות הכי יפים בעיר, עם איזון נכון בין ישן, חדש ומשופץ. בתי העסק שבו מתמזגים היטב עם בתי המגורים. רחוב שהלוואי וכל תל אביב היתה נראית כמותו.

בתוך העיר יש גם את האנשים שעושים אותה למה שהיא. מקצוענים, שיודעים להתאים את עצמם להתפתחות העירונית ולהצעיד אותה קדימה. שמעון משל הוא בדיוק כזה. כיום הוא מחזיק בבית הקפה המצוין נוח ובמסעדה השווה אורקה, שתוך זמן קצר הצליחו להפוך למוסדות עירוניים. ארמדילו, בר חדש שפתח באחד העם פינת מזא"ה, הוא הבייבי החדש שלו, וגם הוא נראה בדרך הנכונה.

על ארמדילו שמעתי מכמה כיוונים, וכל אחד מהם התחנן בפניי שלא אכתוב עליו. נרגשת במיוחד היתה תחינתה של הגברת לוי, שהפכה את ארמדילו לשכונתי שלה וממאנת לחלוק אותו עם שאר העולם. אם לנסח זאת במילותיה של לוי, הרי שארמדילו הוא בומבה של מקום. אחרי גל הברים הסופר-מוקפדים, שהגיע לשיאו עם לנסקי, נדמה שעכשיו אנחנו בתקופה צנועה יותר. הלאה פיק-אפים, קדימה מקומות מפגש חברתיים. בדומה לריף רף גם ארמדילו הוא לא בר אפל עם מוזיקה צווחנית שלא מאפשר שיחה או מבט, אלא מקום מואר יחסית עם ווליום רגוע.


בנוסף לבר הארוך, יש גם שולחנות פשוטים שלידם יכולות לשבת קבוצות גדולות יחסית. למרות (או אולי בגלל) העדר עמדת די.ג'יי, המוזיקה היתה מצוינת. שילוב של Fאנק ודאב שעושה נעים למי שמקשיב, אבל לא תופס תשומת לב גדולה מדי. אני שתיתי טובורג מהחבית, שהיתה טעימה מאוד (20 שקל), טל אכלה מרק עגבניות שהיה חריף מאוד (18 שקל) ושתתה יין לבן יבש (25 שקל). יהודה, שבעקבות שנתיים בלונדון כבר הפך לבריטי ראוי, הגיע אחרון אבל סיים ראשון שני חצאי גינס מהחבית (24 שקל). אסף, שכמוני שתה טובורג ונראה מרוצה מאוד מהמקום, סיכם זאת טוב מכולנו: "אחלה בר שכונתי, חבל שזו לא השכונה שלי".

"ארמדילו". אחד העם 51. טל': 03-6205573. פתוח: א'-ד', שבת 18:00-02:00, ה' 18:00-03:00.