בחצי השנה שחלפה מאז התחלתי לכתוב את המדור, נתקלתי בלא מעט אנשים המחזיקים בשאלה שמאז ומתמיד רצו להציג למבקרי מסעדות: האם המבקרים מקבלים מהעיתון החזר כספי על המנות שהזמינו. השאלה מלווה בדרך כלל בצקצוק מוסווה למחצה של מירמור: הרי כל אחד מאותם אנשים הוא לכל הפחות מבקר בכיר מטעם עצמו, הולך לבתי קפה לעתים קרובות ומגבש חוות דעה חריפה אך משעשעת אודותיהם, אך לא זוכה לשטוח את הגיגיו בעיתון. לאותם קולגות בפוטנציה אני עונה בכנות, שאכן, אני מקבלת החזר כלשהו מהעיתון, אך מיד נאנחת בכבדות ומוסיפה: אבל ממש לא מספיק.
השאלה השנייה שאנשים אוהבים לשאול, והיא זו שעומדת במוקד ענייננו כרגע, היא אם אני נוהגת להציג את עצמי כמבקרת בעת הביקור בבית הקפה. התשובה היא: לא. למרות שנדמה לי שמשימת הביקור המזוהה הופיעה באחת מרשימות הדברים שחייבים להספיק עד גיל 30 שיאיר לפיד נוהג לפרסם מדי פעם במדורו, ואם לא הופיעה, הרי שוודאי תסכימו כי נשמטה משם רק במקרה.
לי נותרו יותר מארבע שנים עד גיל 30, כך שבינתיים אני מעדיפה לתרגל עיתונות אמיצה ועשויה ללא חת. העניין המוזר הוא שאני כל כך חוששת מהזיהוי בין קובץ האיברים הבנאליים המהווים את הפרצוף שלי לבין הטייטל שלי כמבקרת, עד שגם לאחר שהביקורת כבר פורסמה, אני לא מעזה לחזור למקום שאותו סקרתי. למעשה, למעט יוצא דופן אחד, מעולם לא ביקרתי בשנית באף אחד מהמקומות המסוקרים במדור, והכוונה כמובן גם למקומות שכתבתי עליהם ביקורת אוהדת (לאלו מביניהם שפחות אהבתי ממילא אין לי כוונה לחזור).
מטרדים קטנים
ההקדמה הארוכה הזו הובאה כאן כדי להעיד על חריגותו של הדבר שאני עומדת להכריז מיד: לפסטה נובה, הגלגול החדש של פסטריה שברחוב יהודה הלוי, יש לי כל כוונה שבעולם לחזור, ובהקדם האפשרי.
אמנם מדובר באחד מאותם מקומות שהגדרתם (קפה או מסעדה) מעורפלת, אבל יש דברים שהם פשוט טובים מכדי לוותר עליהם, אפילו למבקרת עם קפריזות. האוכל המופתי בפסטה נובה הוא ללא ספק אחד מהם. לקראת שובי, אבקש מבעלי המקום לטפל בכמה מטרדים שהעיבו במעט על ביקורי הקודם: דלת השירותים החורקת שזקוקה לשימון צירים, לטובת שלמות עור התוף של הלקוחות; רצוי מאוד להנחות את עובדי המקום המשועממים שלא לעשן לצד הבר הפונה אל הרחוב, שנמצא דווקא באזור הלא מעשנים; ובכלל, עובדי המקום העוברים הלוך ושוב ללא מטרה נראית לעין בין המסעדה למטבח גורמים לכאב ראש לא קטן.
הייתי אומרת משהו גם על ריפוד הכיסאות העשוי מאחד מהחומרים האלה שכל תזוזה עליהם גורמת לרעש מביך, אבל נדמה לי שאולי זה כבר מאוחר מדי. בכל אופן, הנה לכם חומר למחשבה למקרה שתרצו לשפץ שוב.
ללא יוצא מן הכלל
והנה חומר למחשבה עבור קוראי המדור. האוכל, כולו וללא יוצאים מן הכלל, היה מדהים ובמחירים סבירים לגמרי: מרק דלעת, בטטה ותפוחי אדמה (20 שקל) היה עשיר; ברוסקטה חציל (18 שקל), שכללה ביצה, גבינת פטה, עגבנייה וממרח חצילים משובח ולוותה גם בסלט, היתה טעימה מאוד; ספגטי חזה עוף רוזה (36 שקל) היה נפלא; ולקינוח התענגנו על טארט שוקולד (25 שקל) אלוהי, והפוך קטן (10 שקל) משובח. גם מיץ התפוזים הסחוט (11 שקל) היה כל מה שאתם מדמיינים לעצמכם כשאתם מזמינים אחד כזה. ארוחות בוקר מוגשות עד שעות הצהריים, ויש גם עסקיות שמוגשות עד השעה 18:00. יאיר לפיד, היר איי קאם.
Pasta Nuava. יהודה הלוי 52 תל אביב. טל' 5669967. פתוח: א'-ו' 10:00-24:00, שבת 16:00-24:00.