ממחר דיאטה

פעם, לפני טרנד הבריאות הנוכחי, להזמין חברה לקפה – היה אירוע מפנק ונטול מחשבה יתרה. מה ששמת? ליד הקפה היה טוב: עוגה עשירה, לחמניות שמנמנות, ושאר תופינים ורקיקים בלתי דיאטטיים. היום גם זה הפך לנוסטלגיה. הזמנת חברה? מן הסתם תכבדי אותה בבייבי גרינס ברוטב דיאטטי, מלווים בפרוסה עירומה של לחם קל. לא סתם שתיכן נראות כמו מיליון דולר. אתן מקפידות על תזונתכן, משתדלות לתת לגוף את מה שהוא צריך, כולל ספינינג חמש פעמים בשבוע, שלושה ליטר מים מינרלים ביום, והתחברות לטבע בסופי שבוע. כך יאה וכך צריך, אין בי הרהורי כפירה, רק שבינינו – לפעמים מתחשק לעשות דווקא את מה שלא צריך, ולו? רק כדי להרגיש שהבחירה עדיין בידינו.

בעידן הפוליטיקלי קורקט זה לא מקובל לדבר בלשון חד-מינית, והייתי צריכה אולי לסייג ולהוסיף למעלה את ההערה: "הכתוב בלשון נקבה מתייחס לשני המינים". אבל אם כבר נכנסנו ממילא לקטע של דווקא – אפשר לוותר על זה ולנקוט לשון נקבה. יותר מתאים כך, כמו פעם: הזמיני את חברתך? לקפה (קפה ממש, לא נטול), חגרי סינר, הפשילי שרוולים והכיני לשתיכן לחמניות חמאה עשירות (חמאה בלי חשבון, סוכר אמיתי ולא תחליף). תשבו לכן במטבח או בבלקון, תרכלו על כל העולם, תעשו את כל הדברים הלא נכונים – סתם ככה בשביל הפאן.

זו לא המלצה לסגת מאורח חיים בריא ומתזונה מאוזנת, אליהם הגענו מתוך מודעות עצמית שעבדנו עליה הרבה. אם הגענו לשם, כדאי להישאר שם רוב הזמן. אבל לפעמים מותר לחטוא, אחרת איך נדע את ההבדל? איך נוכל להעריך את הישגינו? איך נרגיש שאנחנו "מה-זה בסדר עם עצמנו", אם לא נהיה מפעם לפעם קצת "לא בסדר"?

עם הילדים צריך להיות חינוכיים, וסביר שהם כבר יודעים מה ראוי לאכול. לחם חוקם הוא מזין בלבד, ולגן הם לוקחים בילקוט כריך פיתה מקמח מלא עם טחינת שומשום אמיתית, מעוטרת בנבטים שופעי ויטמינים ועלים ירוקים עתירי מינרלים. מה, לא?
ועם הבעל, כדאי להיות דוגמא ומופת ולצרוך עשבים ודגים דלי-שומן, כדי לשפר את המוטיבציה שלו, שהיא בעצם המוטיבציה שלנו, לעזור לו להיפטר מניצני הכרס שכבר אי אפשר להתעלם מהם.
אבל בין חברות? בין חברות אפשר להישאר בטרנינג ולהרגיש בנוח, ולפעמים מותר לסטות מהתקן. ואם כבר לעשות "דווקא", אז כדאי בחברותא, כדי לא להיותה לבד מול רגשות האשם הבלתי נמנעים.

הנה המלצה ללחמניות שיענו על הצורך האנושי להיות "לא בסדר" מדי פעם: לחמניות אנטי-דיאטה עשירות בחמאה, מתאימות מאוד עם ריבת הבית או עם גבינות 30% שומן ומעלה. נאפה אותן קטנות, וחמודות - לחמניות ביס. ראשית, כי הן ככה נראות נחמד, ושנית, כי כשהן קטנות זה הרבה יותר קל להשקיט את ייסורי המצפון. רק אחת קטנה... או שתיים, או שלוש, או... מי סופר?
מילא. מחר נחזור לתלם ולשגרת החיים הקשים של הלחם הקל. מבטיחות.

חומרים ל-24 לחמניות ביס:

½ 4 - 4 כוסות קמח לחם לבן (500-600 גרם)
כף שמרים יבשים (11 גרם)
2 כפות סוכר (30 גרם)
100 גרם חמאה רכה מאוד
½ 1 כוס מים פושרים (375 מ"ל)
½ 1 כפיות מלח (10 גרם)

לציפוי:
2 כפות חלב
מעט פרג או שומשום

אופן ההכנה:
1. מערבבים בקערת המיקסר את הקמח, הסוכר, והשמרים. מוסיפים את החמאה הרכה ואת המים בהדרגה תוך לישה בקרס לישה במהירות איטית-בינונית. ממשיכים ללוש במשך כ-7 דקות. בתום הלישה הבצק דביק אך נמשך מדפנות הקערה ומתאסף ברובו ככדור מסביב לקרס.

2. זורים מעט קמח על הבצק בקערה. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים כשעה-שעה וחצי בטמפרטורת החדר, עד שהבצק יכפיל את נפחו, ויהיה רך מאוד ופחות דביק.

3. לשים מעט את הבצק שתפח על משטח מקומח קלות. למרות שהבצק רך מאוד, משתדלים להוסיף מעט קמח ככל האפשר, רק כמה שנחוץ כדי לאפשר לישה נוחה.

4. מחלקים את הבצק ל-24 חלקים שווים. יוצרים מכל חלק כדור ומניחים על נייר אפייה בתבנית שטוחה. משטחים מעט את הכדורים באצבעות.

5. מכסים את התבנית בניילון או במגבת ומשהים לתפיחה כחצי שעה.

6. מברישים את הלחמניות שתפחו בחלב, וזורים מעט שומשום או פרג.

7. אופים בתנור שחומם מראש לחום גבוה 200°, כ-25-30 דקות, או עד שהלחמניות ישחימו מעט.

8. מוציאים מהתנור ומצננים על רשת.