גודבר

יש לא מעט שירים שטוענים ש"הדברים הכי טובים בחיים הם בחינם". חלקם ממליצים להסתפק בהם, בעוד אחרים דווקא מראים את אפסותם לעומת כוחו של הכסף. השבוע שעבר, או ליתר דיוק נווה המדבר השמשי בן ארבעה הימים שנחת לנו באמצע החורף הכי קר שחוט השדרה שלי זוכר, היה נוקאאוט לא קטן לטובת מצדדי האסכולה הנאיבית. לא ייאמן עד כמה חשובות קרני אור חמימות לחיוניות ולמצב הרוח וכמה הרסנית עלולה להיות היעלמותן, באותה פתאומיות שבה הגיחו.

חשוב לא פחות היה ריח האוויר בלילות, שהציף מבפנים ופשוט הזמין שיטוטים רגליים נטולי מעיל או מטרה ברחבי העיר. באחד מאותם שיטוטים חלפתי על פני גודבר, שהיה בראשית ימיו בר הבית שלי לכמה רגעים בתחילת תהליך השמדת הכבד שלי. הפעם האחרונה שהייתי בו היתה לפני שבע שנים בדיוק, ואני גם זוכר את נסיבות הנטישה למרות שחבריי ואני היינו הלקוחות היחידים במקום עם פתיחתה של המשמרת, הברמן סירב בקרירות בלתי מתנצלת להחליף לבקשתנו את המוזיקה (אני מודה שמדובר בסיבה מעט שנויה במחלוקת, אבל באותה עת היא נראתה לגיטימית מאוד).

למרות השנים שחלפו והברמנים שהתחלפו, גם בביקור החוזר לאחר תקופת ההתיישנות, היה זה האיש מעבר לדלפק שהעיב ביחסו על ההנאה מהמקום. אחרי כניסה לתוך חלל שזכרתי כעמוס ועמד בתפוסה חלקית ביותר והתמקמות מאחורי הדי.ג'יי (שדווקא היה ממש אחלה) התפתחה בינינו מערכת יחסים פרובלמטית ביותר, שהזכירה לי לא מעט מערכות יחסים אחרות בחיי - חוסר התאמה בין הרצונות המאוד פשוטים שלי והיכולת של הצד השני לספק אותם. וככל שהוא היה קשה יותר להשגה, כך רציתי יותר ויותר בנוכחותו. השגת כוסית הוויסקי הראשונה (בושמילס, 32 שקל), עירבה צד שלישי נייטרלי שגישר על הפערים באמצעות נקביותו (מה שאומר שללקוחות עם ציצי הוא דווקא כן מגיב); הזמנת הבירה השנייה (שליש טובורג, 20 שקל) היתה גם היא מסכת ייסורים מתמשכת בניסיון נואש לעורר את תשומת לבו. הערה קטנה על נגישותו לא בדיוק עזרה, ואף ציננה עוד יותר את היחסים. אפשר לחשוב מה כבר ביקשתי. זמינות וחיוך, לא מציצה.

הגיוני לחזור למסעדה טובה עם שירות מבאס, מפני שהשירות שם הוא אמצעי בלבד. בחיי הלילה שירות הוא הכל. הסמירנוף היא בסופו של דבר אותה סמירנוף. את ההבדל עושה היחס. זו בהחלט הסיבה שלא אחזור יותר לגודבר.

"גודבר", אלנבי 35, תל אביב טלפון: 03-5254405