הר געש שמתפרץ בפה

אחת הבעיות של אנשים שטועמים בפעם הראשונה וויסקי, ובייחוד וויסקי סקוטי מאלט, היא הארומות והטעמים המעושנים שלו. תלמיד שלי לשעבר היטיב לתאר את ההרגשה, כשמיד לאחר הטעימה אמר: "זה כמו לדחוף חרא של פרה לפה ולנסות לבלוע". מצד שני, זה הרי כל העניין במאלטים השונים ומידת העישון היא שעושה במקרים רבים, את ההבדל בין מאלט טוב למאלט פחות טוב.

ישנו מין טרנד טפשי, שאומר שאם שואלים אותך האם אתה אוהב וויסקי התשובה חייבת להיות "כן", ואם שואלים איזה וויסקי, מוכרחים לציין שם של מותג וויסקי מאלט מעושן וכבד, כי "מי שאוהב וויסקי מעושן, סימן שהוא מבין". אז לא, לא כל וויסקי מעושן הוא טוב ואיכותי, וגם וויסקי שאינו מעושן כלל יכול להיות טוב ואיכותי, האיכות תלויה במכלול גדול של מרכיבים.

אבל אם רוצים להכיר מותג וויסקי מאלט מעושן, קשה וכבד, חייבים לעשות היכרות עם אחד המותגים הבכירים בקטגוריה זו - וויסקי טאליסקר.

הטאליסקר (Talisker) מגיע מאי הנמצא ממזרח לסקוטלנד הקרוי סקיי (Skye), אותו אי אליו ברח בוני פרינס צ'ארלי, האיש שבזכותו קיים ליקר הדרמבואי. בסקיי גרים בסך הכל כ- 300 תושבים קבועים ושמו של הטאליסקר הוא בעצם עיוות של הר בשם "תאלס גר" (Thalas Gair). כיום הטאליסקר היא המזקקה היחידה באי, לאחר שעם השנים נסגרו מזקקות אחרות.

ב- 1830, לאחר שניסו מקומות שונים בהיילנדס הסקוטיים, הקימו האחים יו? וקנת' מק'אסקיל את המזקקה באי, ומיקמו אותה על גדות אגם הארפורט, כשהרי הקולינס (Cuillins) הידועים מקשטים את הנוף שנשקף מהחלון. המזקקה סיפקה מקור עבודה לתושבי האי וסביבה קמו בתי עסק רבים שניצלו את התנועה הרבה סביבה למשיכת לקוחות.

את השעורה, ממנה מכינים את הוויסקי, לא גידלו באזור המזקקה, ולכן קנו האחים מק'אסקיל את השעורה ממקורות חיצוניים, ובמזקקה עצמה התבצעה יתר העבודה- הבישול, התסיסה, הזיקוק וכל השאר. בתחילת הדרך, הטאליסקר זו?קק 3 פעמים, ורק ב- 1928 שונתה השיטה, ומספר הזיקוקים הורד ל- 2, בדומה למאלטים סקוטיים אחרים.

המזקקה התנהלה ממש כמו מדינה קטנה, והוכחה טובה לכך היא אופן התשלום לפועלים שהונהג כמו סחר חליפין. במקום כסף קיבל כל פועל במזקקה מטבעות מיוחדים הנושאים את מספר הימים שעבד באותו חודש. כל פועל יכול היה להמיר את המטבעות בתמורה למוצרי מזון שונים כמו קמח, שיבולת שועל, דגים מלוחים ועוד.

קנת', שהיה מנהל המזקקה בפועל, נפטר ב- 1854, וכשאחיו יו? הלך לעולמו 9 שנים לאחר מכן, עבר ניהול המזקקה לאחיינם, דונלד מק'לנן. מק'לנן ניסה להמשיך את מה שדודיו עשו, אך היה איש עסקים לא יוצלח ואחרי מספר חודשים הכריז על פשיטת רגל. המנהל הבא, ג'יי אנדרסון, הצליח איכשהו להחזיק את המזקקה בחיים, אך ב- 1880 הכריז אף הוא על פשיטת רגל לאחר שהואשם בהונאה של לקוחות המזקקה, להם הבטיח לשמור בקבוקי וויסקי מיוחדים שלמעשה לא היו ולא נבראו.

המזל הרע של טאליסקר השתנה כשהופיעו הבעלים החדשים. רודריק קמפ, סוחר יינות מאברדין, ואלכסנדר אלן, אחד מבעלי המזקקה גלן לוסי (Glenlossie), לקחו את המושכות והצליחו, בעיקר בעזרת שיווק טוב ואמין, להרים את מכירות הטאליסקר ואפילו לעשות רווח. יותר מ- 150,000 ליטרים של וויסקי בשנה יוצרו במזקקה, והעניינים החלו לרוץ.

ב- 1892 התפרקה השותפות של אלן וקמפ, ואלן נשאר הבעלים היחידים של טאליסקר. לאחר מותו, 3 שנים מאוחר יותר, הקימו יורשיו את "טאליסקר בע"מ", חברה רשמית, והמכירות המשיכו לעלות. תומאס מקנזי, המנהל החדש, הקל מאוד על העברת השעורה למזקקה ושינוע הוויסקי, כשבנה רציף ומסילת רכבת קטנה שחיברו בין המזקקה לאוניות שהגיעו וכך חסך שעות עבודה מיותרות.

כשמת מקנזי, בשנת 1816, השתלט על חברת טאליסקר איגוד של כמה חברות, ובהן 2 גופי וויסקי גדולים בסקוטלנד:חברת ג'ון דיוואר, וג'ון ווקר. שני יצרני הוויסקי האלה החלו להשתמש בטאליסקר כמרכיב חשוב ועיקרי בבלנדים שלהם ועד היום הטאליסקר הוא המאלט המרכזי של ג'וני ווקר רד לייבל.

בין השנים 1941-1945 מזקקת טאליסקר, כמו יתר מזקקות הוויסקי בסקוטלנד, נסגרה בגלל מלחה"ע ה-II והמחסור בשעורה. כשהמזקקה שבה לפעילות בסוף המלחמה, לא שיערו בטאליסקר שהמזקקה תיסגר שוב עקב מאורע בלתי צפוי.

ב-22.11.60, פרצה שריפה בחדר המזקקות, וכמות רבה של וויסקי הושמדה. המזקקה נשרפה כמעט לחלוטין ורק שינוי בכיוון הרוח מנע מהאש לכלות הכל. חמישה דודי זיקוק, שניזוקו כליל בשריפה, שוחזרו באופן כמעט מושלם (כולל כמה דפיקות שהיו בצדן) ולאחר מאמץ רב ועבודה אינטנסיבית, נפתחה המזקקה מחדש ב- 1962.

עם השנים המשיך הטאליסקר להיות מאלט מוביל בסקוטלנד, ותמיד היה בן- חסותה של חברת ג'וני ווקר. עם השנים, כשתאגיד הענק דיאג"ו הוקם, סופח גם הטאליסקר אליו, והוא מקבל מקום של כבוד בקרב מותגי האלכוהול הרבים השייכים לתאגיד.

מבחינת טעמים, הטאליסקר הוא וויסקי מאוד קשה לשתייה. אם לא שתיתם מאלט, מומלץ לא לחוות את הטאליסקר כמאלט הראשון, אלא אם אתם לא רוצים לשתות עוד וויסקי בחיים. הטאליסקר הוא וויסקי חריף ומעושן שהכבול בו מודגש באופן ברור. מייקל ג'קסון (עקב בקשות הגולשים, הפעם בלי סופרלטיבים על האיש) כינה את תחושת הטעם של הטאליסקר כ"התפוצצות של הר געש בפה", וכשזה מגיע מאדם כמו מר ג'קסון, זה אומר הכל.

לטאליסקר מותגים רבים ומגוונים, בהם המון מותגי וינטג' מיוחדים. הנה סקירה של המותגים העיקריים.

המותג הידוע ביותר של טאליסקר. למרות גילו הצעיר יחסית, זהו מאלט בוגר ומוכן: כבד, מעושן ומתובל. טאליסקר 10 נבחר על ידי דיאג"ו להימנות על שישיית המאלטים הקלאסית The six classic) malts) של החברה כנציג הרשמי של אזור סקיי. כבוד בלתי מעורער, ועוד פ?ו?ש למכירות. מאלט נהדר ומומלץ לכל מי שאוהב וויסקי מעושן אך לא חונק מדי. 45.8% אלכוהול.

הוויסקי הוכנס לחבית ב- 1982, ובוקבק ב- 2002. הגרסה הזו היא אחת מהמשובחות שבגרסאות הטאליסקר ששווקו, ולראייה, ברשימת המאלטים הטובים ביותר לשנת 2004, זכה הטאליסקר 20 במקום השני, מיד לאחר המקאלן 18. עדיין כבד ומעושן, מעט יבש עקב היישון הארוך, ונותן תמורה טובה עבור המחיר (כ- 170$). 58.8% אלכוהול (חוזק חבית).

הטאליסקר 25 מצליח במה שמאלטים אחרים לעתים נכשלים: הוא מצליח להתגבר על החבית, והתוצאה היא וויסקי שאינו יבש מדי. העוצמה קלה יותר, אך עדיין טעם מעושן וכבד. "וולקני" הגדיר אותו מייקל ג'קסון. 57.8% אלכוהול (חוזק חבית).

אמנם מותגים שכבר לא מיוצרים, אך עדיין יפה לראות את התוויות. מכיוון שהפסיקו לייצר אותם עוד לפני שתאגיד דיאג"ו הוקם רשמית, הלוגו של ג'וני ווקר - אותו איש חייכן וצועד - מתנוסס בגאווה בחלק העליון של התווית הקדמית. זכר לימים עברו. 45.8% אלכוהול.