בירה ביד ו...ג-ו-ל

לפני כשבוע חזרתי מגרמניה. הפעם זה לא היה ביקור ברים בברלין כמו בפעם הקודמת, אלא נסיעה לכנס אוהדי כדורגל אירופאיים נגד גזענות, שכלל גם טורניר ידידות בין קבוצות אוהדים. בקבוצה הישראלית היינו תשעה אוהדי הפועל וחצי מכביסט אחד ונדהמנו בעיקר נוכח דבר אחד: עד כמה כדורגל מחבר בין אנשים. לא הכרנו שם אף אחד, אף אחד לא הכיר אותנו, ולמרות זאת הייתה אווירת אחווה באוויר.

מתקן האימונים שהיינו בו התהדר בבר של בירות, גריל עם בשרים ודוכן מיוחד של בירה "אסטרה" (Astra) הגרמנית- לאגר בהירה, מרירה ופשוטה. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה חביות בירה נגמרות בכזו מהירות, אבל זה לא מפתיע לאור העובדה שהיו בחברתנו סקוטים, אנגלים, גרמנים, בלגים ואוסטרים.

דבר נוסף שניכר בשטח הוא שככל ששתינו יותר בירות כך התקרבנו ותחושת ה"ביחד" שלנו גברה. אני לא מדבר על אחווה גברית מזויפת ומצ'ואיסטית, אלא על שיחות נפש של ממש, שאגות הדדיות והרבה אהבה ואלכוהול באוויר.

כששוחחנו עם כמה אוהדים באצטדיון של קבוצת סט. פאולי (ליגה שלישית) שמנו לב כי כמעט ולא נתקלנו במישהו בלי כוס בירה ביד. כולם שותים בלי יוצא מן הכלל. בדומה לתחושת החופש שמרגישים באמסטרדם כשמעשנים ג'וינט כי זה חוקי - פה מותר לשתות בירה תוך כדי עמידה בטריבונה וצפייה במשחק, ואנחנו לא טמנו ידינו בצלחת.

בדרך כלל כשמדברים על ההבדלים בין הספורט הישראלי לספורט העולמי, מדגישים שהרמה לא משהו, ובגלל זה הקהל לא מגיע למגרשים. הטענות עולות וגואות ככל שההישגים של הקבוצות והנבחרות הולכים ומתדרדרים. אני רוצה להציע תשובה אחרת, היא תישמע קצת מוזרה, אבל היא אמיתית וכנה לחלוטין: אני חושב שבארץ יש זלזול אלכוהולי בקהל. מה זאת אומרת? הכוונה היא שקברניטי הספורט חושבים שאנחנו, אוהדי הספורט בארץ, קהל פרימיטיבי וזאת הצורה שמתייחסים אלינו: אסור להכניס למגרש בקבוקי שתייה כי הם עלולים להיזרק על השחקנים, אסור להדליק אבוקות כי מישהו עלול להישרף, אסור להניף שלטים גדולים ללא אישור משטרתי. בקיצור אסור, אסור, אסור.

לי אישית הכי מפריע בכל ה'אסורים' האלה האיסור על ממכר אלכוהול במשחקים. למה? בלי לבדוק באופן רשמי את התשובה, אני יכול לנחש: גם כך הקהל הישראלי משולהב, ואלכוהול יכול רק לחמם את האווירה ולגרום להתפרעויות, חוליגניזם וגילויי אלימות.

בוויכוחים שיש לי עם מתנגדי מכירת האלכוהול במשחקים, תמיד נשמעת הטענה הידועה: תראו את החוליגנים האנגלים כשהם שותים בירות - לשם אתם רוצים להגיע?". אז לא, למצב הזה אני בטח לא מייחל, אבל לסיטואציה כמו הקהל האמריקאי במשחקים אני כן מצפה שנגיע. שום אוהד ספורט אמריקאי לא יושב באצטדיון בלי בירה בכוס פלסטיק, כי זו מסורת. האלימות במשחקים שם כמעט ולא קיימת, ואם כן – מדובר במקרים בודדים בלבד. אז למה לאמריקאים מותר ולנו לא? מדוע בגרמניה יכולים 15,000 איש לראות כדורגל, לשתות בירה תוך כדי מבלי שתיגרם קטטה המונית בין שני המחנות?

נדמה לי שדווקא מכירת בירה במשחקי כדורגל תהפוך את כל עניין ההגעה למשחקים לחוויה הרבה יותר נעימה, חברותית וספורטיבית, וכדי להוכיח את הטענה, נסו להיזכר בנבחרת אירלנד.

לפני כמה חודשים שיחקה הנבחרת האירית מול הישראלית, ואיתה הגיע נחיל של כמה אלפי אוהדים ירקרקים, עגלגלים וחייכניים. "אירחנו" אותם בברים ופאבים בארץ, הם ראו את המשחק, ולא התעוררה מהומה. כמות הבירות שהחבר'ה האלה גמעו במשך הסופ"ש ההוא שווה לכמות הבירה שנמזגת במשך שבועיים רגילים בתל אביב ובכל זאת הכל עבר בשלום.

תגידו לי, מתי בפעם האחרונה הזמנתם הביתה חברים לצפות במשחק ולא ארגנתם כמה בירות? עם הפיצוחים והמשחק זה הולך אחלה. לא צריכה להיות שום סיבה מדוע במגרש, כוס הבירה שביד, אמורה להפוך אותנו לחיה צמאת דם. סטיגמה ותו לא.

אני מחכה לראשון שירים את הכפפה ויתיר לנו - אוהדי הספורט המעטים שבאמת נמצאים פיזית במגרשים - להרגיש כמו שאר העולם, וליהנות מפיינט טוב של בירה מתובל בשאגות והתלהבות. עד אז, לא נותר לנו אלא להסתפק בכוס קולה עם הרבה קרח ב- 10 ש"ח.

נב. הטור מוקדש לכל אוהדי הפועל שהצליחו לשרוד את העונה הנוראית הזו. אדום עולה.