אלוף הארץ?

יקב רות היה אלמוני לחלוטין עד לפרסום תוצאות תחרות "אשכול הזהב" ישראל 2005, אז התברר כי שלושת היינות ששלח טל מאור (הבעלים והיינן של היקב) זכו בשלוש מדליות זהב. החלטתי לטעום גם אני את היין הישראלי ה"טוב ביותר" (בין היינות והיקבים שניגשו לתחרות), לדעתם של חובבי יין, מסעדנים ועיתונאי יין המרכיבים את פאנל השופטים. טעמם וודאי מייצג את הטעם הישראלי הממוצע.

טעמתי את שיראז מרלו 2003, יקב רות שזכה במדליית הזהב בקטגוריית "בלנד" (יינות מעורבים מזנים שונים).

צבעו של היין סגול עז עמוק, האופייני ליינות המכילים שיראז, עם ניחוחות מתקתקים (מדי) של ריבת פטל שחור בשל, תאנים יבשות ומעט מנטה (תרומת המרלו), אך מנוטרל מהארומות הפחות מושכות והיותר מורכבות של השיראז (עור וריח בשר מיושן חרוך). ריחות הקריאוסוט (זפת פחם המשמשת לשימור עץ), האופייניים ליינות שיראז, מופיעים רק לאחר שעה וחצי של אוורור היין, אך אז משתלטים על היין לחלוטין. הטאנינים מעוגלים ורכים (מעט מדי ליין צעיר), המרירות, למרות שאינה מפריעה, מלווה את היין מהתחלה ולא רק בסיומת, החמיצות טובה ושומרת על פירותיות היין, אך אינה מספקת ליצור איזון נאות עם המתיקות המורגשת היטב לכל האורך, ונותנת הרגשה מעט ריבתית ליין שפירותיו כנראה נבצרו מאוחר עם רמת סוכרים גבוהה מאוד. משך היין סביר, אך הוא חסר מורכבות ותחכום שבזכותם זוכים במדליות זהב. יש הרבה יינות משנת 2002-2003 טובים ממנו בארץ.

אם יקב רות רוצה להגיע להישגים של מצוינות ייננית, ייטיב לעשות אם יתגאה בהישגו (שאכן הישג נאה הוא), אך לא ישתמש בטעמיו של יין זה כמטרה שאליה הוא שואף להגיע מדי שנה. כיין ראשון של יקב חדש אכן זהו הישג, אך יין אינו עניין חד פעמי. יין עושים בכרם וביקב מדי שנה, במשך שנים רבות, עד אשר ניתן לנוח על זרי הדפנה.

ולגבי הטעם של הישראלי הממוצע ביין, זה ללא ספק עודנו חג סביב יין הקידוש של בית סבא, ויינות המקרינים מתיקות גבוהה עודם