לקפה לילוש הגענו בעצבים מרוטים. טרם גיבשנו אנליזה מדויקת של המצב, אבל המשמעויות הקשות כבר היו ברורות: נתקענו בלי טלוויזיה. זה התחיל ביום שני בערב, כשחזרתי הביתה מהעבודה בצעדי ריצה על מנת להספיק לחצי גמר "כוכב נולד 3", וכל מה שמצאתי על המסך היה כחול רוחני. תוך כדי התעלפות על הספה החדשה הספקתי למלמל לצ' שיחזיר לי מיד את מישה קירקלין או שאני מתאבדת. במשך קרוב לשעתיים עמל בוגר מגמת אלקטרוניקה החסון שלי על כל מיני כבלים וחיבורים, ועצר רק כדי לשחרר מדי פעם פרץ קללות עסיסי מלווה בחבטות עצבניות על הרצפה. החתולים הגיבו לאובדן העשתונות בפניקה ודהרו אל ראש המקרר, ואילו אני, עדיין על הספה, עצמתי עיניים ונשבעתי לאלוהים שאצביע עבור הפייבוריט שלו, מי שעל פי חישוביי אמור להיות המתמודד אוהד אלישע, אם רק יוחזרו השידורים. בדיעבד הסתבר שכנראה דווקא שיר ביטון זכתה לתמיכה מלמעלה, ואילו הטלוויזיה נותרה דמומה ועוינת.
"יםםםםםםםםם של דמעות בשתי עינייייייייייי", בקעו לפתע הקולות מגרוני הניחר, "צביקה הדר, שובה אליי!". צ' התבונן בי בריכוז, ולאחר מחשבה קצרה שאל: "רוצה לצאת לאכול משהו?". אין ספק, האיש יודע נפש זוגתו ואמון על התרופות הטובות ביותר ליגונה. מיד מחיתי את הדמעות והתייצבתי על רגליי: "לאן הולכים?".
הלכנו לקפה לילוש ברחוב פרישמן, מקום קטן קרוב לבית, שמשך את תשומת ליבו של צ' במבצע החצי ליטר גולדסטאר ב-10 שקלים שהוא מציע. בכניסה ניצבת על כיסא בובת כבשה ענקית, שכדי להבין מה הסיפור שלה צריך לקרוא טקסט ארוך וצפוף שכתוב על השלט שהיא מחזיקה. החלטנו לוותר ולהיכנס פנימה. מבחוץ נראה בית הקפה כמעט ננסי, אבל מבפנים מבחינים שדווקא יש לו נפח. העיצוב חמים ונעים מאוד; נורות כריסמס לבנות שתלויות בכניסה מצליחות תמיד להעלות חיוך על פניי.
התפריט בלילוש מגוון: ארוחות בוקר, סלטים, כריכי פניני, פסטות, מנות בשריות חמות ומתוקים. למנת פתיחה הזמנתי פלטת ירקות קטנה (12 שקל) _ מקלות גזר ומלפפון, עגבניות שרי ותירס מלווים במטבלי שום ופסטו. ירקות קשה להרוס, אבל הרטבים לא ממש התאימו להם והתקשו לדבוק בהם. למנה עיקרית הזמנתי פסטה אלפרדו (32 שקל), כלומר שמנת ופטריות. צ' ביקש פניני (מעין ג'בטה איטלקית) קורנביף, אבל לא היה, ובהמלצת המלצרית הזמין פניני ברזולאה (29 שקל). ללילוש יש קסם שמאפשר גם למרכיבים שלא הכי מסתדרים יחד לצאת בסופו של דבר מוצלחים, צריך רק להתרגל. מנת הפסטה היתה קטנה מדי ביחס לאווירה הביתית והחמימה בלילוש, שיוצרת רושם של מנות נדיבות. בטעימות הראשונות היה נדמה שרוטב הפסטה מתובל ומתאמץ מדי. אחרי כמה טעימות נוספות הקסם של לילוש עשה את שלו, ודי מהר מצאתי את עצמי מצטערת שהמנה נגמרה. בצידו השני של השולחן דלה צ' החוצה את עלי הארוגולה מהפניני, ולמרות פרצוף מעט מאוכזב בהתחלה לא השאיר פירור בצלחת.
לקינוח הזמנו עוגת שוקולד חמה (28 שקל), שהיתה בעצם סופלה חביב אך לא מלהיב, עטוף באגוזים. בהפוך הקטן (9 שקלים) היה הרבה יותר מדי קצף, בערך חצי מהספל, מה שהותיר מעט מאוד קפה. ניחמתי את עצמי שבהעדר "דאבל דייט" להמשיך איתו את הערב, אין בעצם בשביל מה ללחום בעייפות המתוקה שנחתה עליי פתאום.
"לילוש". פרישמן 73. טל' 5291852. פתוח: א'-ה', שבת 11:00-23:00, ו' 11:00-16:00.
עד שיחזרו השידורים
מורן כרמון
31.8.2005 / 11:33