קליעה למטרה

חיים ומוות ביד הלשון, אמרו חכמים. אבל בזמן ובמקום אחר לחלוטין נאמר גם שמילים לא אומרות מאום. ובין הקביעה הראשונה לשנייה, הסותרת אותה לכאורה, משתרע ים של מילים, מילים, מילים...

יש לי כבוד גדול למילה הכתובה, אך עם זאת אני מודעת למגבלותיו של הביטוי המילולי ולקוצר ידן של מילים במצבים מסוימים. לעומת זאת, לתיאור הויזואלי נטול-המילים אני רוחשת חיבה מיוחדת וידידות רבת שנים על רקע מקצועי. הרי לתמונה מצולמת, גם לציור, ולשפה גרפית בכלל - יש כוח ששם בכיס הקטן את יכולותיו של הטקסט (כל טקסט) להעביר מסר מהיר. תמונה אחת שווה אלף מילים, לא כן? אז מה נגיד על רצף של שתיים-שלוש תמונות? אלה כבר שוות אלפיים ושלושת-אלפים מילים, וכן הלאה בכפולות של אלף. תמונה אחת יכולה להעביר בשניות סיפור שלם, כולל ניואנסים של אווירה ורמזים סמויים, שלצורך העברתם במילים יידרשו עמודים רבים, וגם אלה לא בהכרח יעשו את העבודה.

כך זה לגבי כל טקסט וכל תמונה. קל וחומר אם מדובר בטקסט שהוא דידקטי באופיו. כאן המאמצים המילוליים עשויים להיות חסרי תועלת כמעט כמו לימוד שחייה בהתכתבות. היום אני רוצה להסביר איך קולעים לחמנייה. במציאות זה פשוט, אני לא צריכה לדבר אפילו. תסתכלו לי על הידיים, הנה, אני עושה בסלואו-מושן, תראו, תבינו, תעשו בבית. ואילו בכתיבה אני יכולה לתאר בפרוטרוט ובאריכות את השלבים, לבחור בקפידה כל מילה ולשבץ אותה בפינצטה במקומה הנכון במשפט - ולא תבינו דבר ממה שרציתי לומר. התוצאה השכיחה היא שאחרי משפט וחצי תאבדו עניין ותעברו הלאה בקוצר סבלנות. שום לחמנייה לא תצטייר מתוך הטקסט, וממילא גם לא יבוא שום חשק להכין אותה.

הנה למשל, הסבר מפורט של אופן הקליעה של לחמנייה בצורת "פרח": מגלגלים את הבצק על משטח לגליל דק באורך של כ-30 ס"מ. קושרים בגליל לולאה רפויה כך שמשני הצדדים שלה יצאו קצוות ארוכים, אחד לימין ואחד לשמאל. מלפפים ומגלגלים את קצות הגליל על הלולאה, כאשר קצה אחד מוציאים מלמטה כלפי מעלה ומשאירים אותו שיבצבץ באמצע. קצה שני מכניסים מלמעלה כלפי מטה, כך שהוא יסתתר מתחת ללחמנייה. מניחים בתבנית...
איבדתם אותי, הא?

ועכשיו נוותר על כל זה ונראה רצף של ארבע תמונות ללא מילים. בכיתוב לא נרשום כלום, רק "1", "2", "3" ו-"4", כדי לוודא שהסדר ייקרא נכון.
נו?
תיק-תק, קלי-קלות.

אז באמת בואו נשכח לרגע מהסברים ומשאר דיבורים, כולל הטקסט הארוך שזה עתה קראתם. קחו מתכון פשוט וקלאסי של לחמניות רכות שמתאימות תמיד, תסתכלו בתמונות המצורפות המתארות מספר סגנונות עיצוב של לחמניות קלועות - ותעשו בעצמכם. נשתוק מעט ביחד.

מרכיבים ל-16 ל-12-16 לחמניות:

½ 3 כוסות קמח לחם לבן (500 גרם)
½ כפית מלח
3 כפות סוכר (50 גרם)
½ 2 כפיות שמרים יבשים (או 20 גרם שמרים טריים)
2 ביצים טרופות
50 גרם חמאה רכה
1 כוס חלב פושר (250 מ"ל)

לציפוי:
1 ביצה טרופה עם כף מים
מעט שומשום לבן או שחור

אופן הכנה:
1. מנפים את הקמח לקערה, מוסיפים את המלח והסוכר ומערבבים.
2. מוסיפים את השמרים היבשים ומערבבים בקמח (אם משתמשים בשמרים טריים, ממיסים אותם בקערית נפרדת בחצי כוס מהחלב עם כפית מהסוכר, משהים כעשר דקות עד שיתססו, ולאחר מכן מוסיפים אל שאר החומרים ויוצרים בצק).
3. יוצרים גומה בקמח, שמים בה את הביצים, החמאה והחלב ומערבבים עד שנוצר בצק אחיד.
4. לשים את הבצק על משטח מקומח קלות במשך כ-10 דקות, עד שהוא יהפוך רך וגמיש. אם הבצק דביק מדי ללישה נוחה - מוסיפים עוד מעט קמח.
5. מגלגלים את הבצק בקערה משומנת קלות, מכסים אותה בניילון נצמד ומשהים לתפיחה עד הכפלת נפח הבצק, כשעה-שעה וחצי בטמפרטורת החדר.
6. מוציאים את האוויר מהבצק שתפח ולשים אותו מעט. מחלקים אותו ל-12-16 חלקים שווים, מניחים בצד ומכסים במגבת.
7. יוצרים מכל חלק גליל מאורך וקולעים אותו באחת מהקליעות המוצעות בתמונות.
8. מניחים את הלחמניות הקלועות על נייר אפיה בתבנית שטוחה, מכסים בניילון או במגבת ומשהים עד שהלחמניות יכפילו את נפחן, כ-45-60 דקות.
9. מברישים בעדינות את הלחמניות שתפחו בביצה טרופה מעורבת עם כף מים, וזורים מעט שומשום.
10. אופים בתנור שחומם מראש לחום גבוה 200° כ-20 דקות, עד שהלחמניות ישחימו.
11. מוציאים מהתנור ומניחים על רשת לצינון.