"מיסטר פיקל" הוא הכינוי הכי נחמד שהמציאו לי עד היום, והוא משקף היטב את אהבתי העזה למלפפונים חמוצים מכל הסוגים. הייתי רוצה לתת בלעדיות למעדן הכבוש הזה ולהפוך את התפריט שלי לתפריט מונו, אבל אני חלש מדי. אדרבה, כשאתה חי בעולם של מערכות די.וי.די סראונד, איך אפשר לסרב לסטריאו?
לכן, תמיד כששואלים אותי באיזו דרך הייתי מעדיף לעלות השמימה, אני נוהג לשבח את המאכל השני הכי אהוב עליי, ועונה: "אם כבר ללכת, תנו לי לטבוע בבריכת רביולי תרד וריקוטה ברוטב שמנת ובטטה".
אגב מוות, בזמן המונדיאל צרכתי כמויות שערורייתיות של גרעינים ובירה. למזלי, הקורות הלבנות של השערים הנטועים בדשא גרמו לי להיזכר בשוער עבר אחד ממכבי פתח תקווה, עופר פביאן שמו. אותו פביאן קישר אותי לרביולי הנפלא של פביאנה, והוא גם הזכיר לי שיש לי חברה מפתח תקווה, הגר שמה. כך קרה שנפרדתי לשלום מחברי נתן צ'רלטון, שאצלו התנחלתי בחודש המונדיאל, והגעתי להגר.
"רוצה פביאנה?".
"כן!".
הרמתי טלפון, הזמנתי: רביולי תרד וריקוטה ברוטב שמנת ובטטה (39 שקל); פסטת חונקי כמרים ברוטב פומודורו ופסטו עם הרבה צ'ילי (25 שקל); לביבות כרישה (19 שקל) למנה ראשונה; ופנקוטה בטעם טופי וקרמל (12 שקל) למנה אחרונה.
כשנוגסים ברביולי, חשוב להביא בחשבון שתי קבוצות: האחת היא הביתית, העדינה, הדקה והחלקה; השנייה היא התעשייתית, זו שהבצק שלה ממולא במכונה ושלעולם לא יתמוסס בפה כמו פסטות טריות בעבודת יד.
הרביולי של פביאנה שייך לקבוצה הראשונה. הוא לא ממולא יתר על המידה, הוא אינו טובע ברוטב, הבצק שלו דק וקליל, והוא לא תופח במים כמו קרעפלאך (חברים, היזהרו מסבתות פולניות שחושבות שהן יודעות להכין רביולי). חונקי הכמרים של הגר היו גם הם אווריריים, אך לא בלתי פריכים (אם כי הצ'ילי לא היה מספיק חריף), ורק הלביבות הכזיבו בגדול. אלה התגלו כבומבות בגודל של גור חתולים, והטעם הגס שלהן רק הדגיש את המרחק העצום בינן לבין הפסטה המעודנת והרכרוכית. איזה יופי שהפנקוטה המעולה - שהתגלתה כמנה מאוד אישית (אך לא יקרה) - השכיחה את אכזבת הלביבות והחזירה ללחיינו צבעים של בטטות.
בזמן שהגר ניסתה להפוך את הפנקוטה הטעימה אבל הזעירה לפך השמן של נס חנוכה, התגנבתי לסליק של קופסאות השימורים במטבח, הוצאתי פותחן מהמגירה, ופינקתי את השיניים הטוחנות האחוריות במלפפון חמוץ. זהו מבחן המלפפון - אנין טעם אני לא, אבל ברביולי אני מבין. בסופו של דבר, אפילו טעם החומץ הקיצוני שהתפשט בפי לא הצליח לטשטש את הטעם העדין והטרי של פביאנה. וכל הכבוד לעופר פביאן.
"פביאנה", גרוזנברג 31, נחלת בנימין. טל': 03-5102101, משלוחים: א'-ה': 11:30-24:30, שבת: 13:00-24:30
מי שלא מחמיץ, לא מבקיע
בועז גולדברג
8.7.2006 / 9:06