מישהו התעורר שם

אם אתם לא ניחנים בגן האיטלקי שאחראי על הפרשת נוזלי עיכול, סביר להניח שעם סיומה של ארוחת צהריים איטלקית טיפוסית תגובתכם תהיה לקלל.
לקלל את הצורך להתפרנס, לקלל את הרגלי העבודה הדרקוניים שפיתחנו לנו בעולם המערבי ולקלל את האיטלקים על המצאת הפסטה. אז איך בכל זאת שורדים ארוחות צהריים איטלקית, כזו שבדרך כלל מורכבת ממנת אנטיפסטי לפתיחה, מנה ראשונה של פסטה ומנה עיקרית?

האיטלקים צולחים אותה בעזרת שני הרגלים מפוארים: שנת צהריים והמהות האיטלקית המושתתת על היכולת המופלאה של "למשוך את הזמן".

הפסקת צהריים ממוצעת באיטליה היא בת שעתיים-שלוש. זה משאיר מספיק זמן לצרוך כמות בלתי נתפסת של פחמימות, ללגום כמה כוסות יין, לדון בפעם המי-יודע-כמה במחזור האחרון של הליגה האיטלקית ולהתאושש לפני שחוזרים למשרד.

אצלנו זה שונה – אין לנו ליגה מספיק אטרקטיבית, תרבות הדוניסטית דווקא יש, אבל סובלנות אין ובטח שלא עודף זמן בצהריים. לכן אולי ראוי להזהיר את המבקשים לצאת לצהריים העסקי החדש של מסעדת 'בליני', כי יפה להם אם יצטיידו בזמן, במוסר עבודה רעוע או במערכת עיכול איטלקית.

מנות הפתיחה כבר ריפדו לנו היטב את הבטן. אל תשכחו כי מדובר פה באוכל איטלקי - דרוש מעט מאוד ממנו בכדי ליצור גודש בקיבה. מנת ריזוטו הירקות הצמחונית, למשל, היא לא מנה גדולה, אבל כל גרגר מאורז הארבוריו מצליח לתפוח לממדי ג'ולה נחשית. גם הלימונית המרעננת, שמוגשת במנה עם ציר הירקות ופלחי העגבניות, לא מצליחה להפוך אותה לקלה יותר.

הריזוטו הנפלא הזה, הוא אחת משלוש מנות ראשונות חדשות בתפריט, שהתווספו למזנון האנטיפסטי במקום, יחד עם ריפייני וסלט שעועית עם קלאמרי.
הריפייני הוא ירק עונתי ממולא בבשר בקר שמוגש עם רוטב פומודורו. במקרה שלי הוגש חציל, ירק אליו אין לי חיבה יתרה, וגם ראגו הבקר והצלפים שמילא אותו, לא השאיר לי טעם של עוד. לעומת זאת רוטב הפומודורו, אחח רוטב הפומודורו - ב'בליני' יודעים להכין אותו אלוהי. זה בפני עצמו הישג הראוי לפרס ישראל, או לפחות לתואר כבוד מהשגרירות האיטלקית.

אולי זאת בדיוק הסיבה שאחרי 12 שנות קיבעון תפריטי, החליטו בבליני לרענן את התפריט. גם הם, כמו מסעדת 'פרונטו', רוצים תואר של כבוד מממשלת איטליה. אני ממליץ לשגריר, סנדרו דה ברנרדין, לקפוץ - ולו רק בשביל אותו פומודורו מדובר והפיאצה הנפלאה של מרכז סוזן דלל. תמריצים נוספים הם המחירים הידידותיים (לא שזה יטריד את סנדרו), הבריזה, הסקלופיני והניוקי.

זה אומר שב- 59 ¤ אפשר להשקיט את הרעב עם ניוקי תפו"א, ברוטב שמנת יין לבן ושבבי פטריות כמהין זעירים. או שבאותו המחיר ממש, אפשר להתענג על סקלופיני עוף, שעשוי בגריל להבות ומוגש על מצע של לינגוויני ברוטב ציידים. אגב, רוטב הציידים שעל שמו נקראת המנה, עשוי בבליני מציר בקר, נגיעת שמנת, פרמז'ן, פטריות פורטובלו ושמפניון, שפריץ בלסמי, צנוברים ופיסות דקיקות של מלפפון חמוץ. התוצאה הייתה מעלה חיוך אפילו על פניו הפרוטסטנטיות וחמורות הסבר של הדוכס פיליפ דה מורניי, לו מיוחסת במאה ה- 16 המצאת רוטב הבשמל, הפורטו והציידים. אין לי ספק שמורניי היה עולץ נוכח השפעת המלפפונים החמוצים על הרוטב שלו והסקלופיני.

ולפני שאנמנם לי צהרית יש לי הערה והארה לסדר היום. ההערה מופנית ל'בליני' ולשף יוגב ירוס – אם כבר עסקית איטלקית איך אפשר בלי כוס יין בארוחה כזו? זה לא חייב להיות היין הכי טוב בעולם, אבל הוא חייב להיות שם בדיל.

ההארה מופנית אליכם: רומנטיקנים חסרי תקנה ובטלנים – מלבד כמה רקדניות גבעוליות וחתן-כלה מזדמנים - מרכז סוזן דלל היפהפה שהומה בערבים, ריק מאדם בשעת צהריים. זה אומר שאם תגיעו לעסקית של 'בליני' כל המתחם והמסעדה לרשותכם. רמז: הצעות נישואין לא חייבות להיות בלילה ולא מחייבות קהל.


העסקית החדשה של בליני כוללת מנה ראשונה או קינוח לבחירה, מנה עיקרית לבחירה, לימונדה או סודה להרוויית הצמא או שתייה חמה לבחירה. מחיר הארוחה כמחיר המנה העיקרית.

__________________________________________________________
'בליני', יחיאלי 8, מרכז סוזן דלל, ת"א. 03-5178486