לאלה מכם שעדיין לא ראו אותנו ותוהים איך נראים שני החבר'ה שבתוך הפיתה (זה אנחנו בצילום הזה) הנה תיאור קצר: אלי הוא גבוה ( 1.80 מ' - בפזורה שלנו זה לא מעט) נאה יחסית, ועם שיער שחור. בנצי נמוך יותר, אפילו יחסית לעדה, וגם הוא יכול להיקרא נאה יחסית, השאלה יחסית למה. יחסית לפלאש גורדון, הכלב שהיה לנו כשהיינו קטנים, ושהיה מורכב פחות או יותר מכל הגזעים המוכרים לאדם? אם משווים לאיך שפלאש נראה אחרי שדרסה אותו משאית, אז גם בנצי בהחלט נאה יחסית.
וככה, כשהיינו יוצאים לחפש בחורות לא נראינו כמו שני חבר'ה, אלא כמו בחור אחד נאה, ועוד משהו שנדבק לו לנעל. אבל כמו שלמדנו לימים מכל מיני קואוצ'ינגים כבר אז בנצי ידע להפוך חולשה ליתרון. הבחורות שכבר היו מוכנות לדבר איתו, כשחיכו בתור ליחס מאלי, פגשו להפתעתן קסם של בחור. וכשהציפיות נמוכות ההפתעה גדולה. למען ההגינות נאמר שמהלך העניינים הזה חזר על עצמו רק פעמיים בכל הקריירה המשותפת, אבל זה נתן לבנצי תקווה, וגם לימד אותנו שיעור חשוב: לפעמים לא כדאי לעורר ציפיות גבוהות מדי, אלא דווקא לבוא מלמטה.
להכיר לפרה את החלק הפנימי של הפיתה
וככה אנחנו מגיעים לעניין שלשמו התכנסנו היום: מסעדת "בשר" (או "Basar אבל זה לא ישנה את הפואנטה). הם הלכו על אותו פטנט, רק הפוך. שמו של המקום והשף, יוסי ראשוני - שהיה רב החובל של היכל בשרים מהעבר - 'קרני בר', בנו אצלנו ציפיות גבוהות. גם המיקום על יבנה מונטיפיורי, עודד אותנו להאמין שאנחנו הולכים למקום שמהמראה האחורית שלו לא רואים בכלל את כל מקדשי הבשר שנפתחו לאחרונה וגם את אלה שאיתנו כבר כמה שנים. עוד לפני שנכנסנו למסעדה כבר שיחררנו את החגורה ופתחנו כפתור במכנסיים. מסתבר שזו הייתה טעות כי מה שגילינו זה סטייקייה משודרגת.
אמנם אנחנו בעד סטייקיות ואנחנו אוהבים לקחת פרות ולהכיר להן את החלק הפנימי של הפיתה, אבל "בשר" היא לא ברמה של מקומות שמגישים לך ערמות של צלעות, ובשרים מטופלים ככה שיורדות לך דמעות כשאתה נוגס. לא שאנחנו חושבים שכל מקום צריך להיות בר גריל בסגנון דרום אפריקה. בהחלט יש מקום גם למקומות עממיים פלוס, אבל כשאתה נכנס למקום שקורא לעצמו "בשר" אתה מצפה לשחזור של הסצינה של הבחורה שנופלים עליה עלים של ורדים באמבטיה, רק במקום בחורה יש את אלי, ובמקום ורדים, צלעות בקר.
נרשמה יצירתיות בראשונות
אז מה היה לנו שם? דווקא המנות הראשונות, שלא כללו בשר היו מצוינות. המנה הכי מגניבה הייתה מאותם רעיונות נורא פשוטים שאתה לא מבין איך אחרים לא חשבו עליהם: פלטת אנטי פסטי חמה (16 ש"ח). אותם פלפלים קלויים, אותו חציל שמוכר ממקומות אחרים, רק העובדה שהכול היה חם נתנה לעסק שידרוג רציני.
היו גם עלי תרד חלוטים וטעימים עם תלתלי גבינת פטה שמנמנה ומצוינת (22 ש"ח), הייתה מנה קצת מושחתת של כדורי אורז עם גבינה, מצופים פירורי לחם, והכול... טררררר...דשששששש! מטוגן בשמן עמוק. אנחנו אוהבים שמן עמוק, ואכן זה היה הקומפורט-פוד בהתגלמותו, שלא לדבר על שלולית הטחינה הטובה שבתוכה שחו הכדורים.
נציין צלוחית טחינה כתומה שהייתה מצוינת, וגם כאן נזכיר שראינו טחינה בכל מיני צבעים בכתום לא נתקלנו. עוד נקודה על קריאייטיביות.
במנות העיקריות התמקדנו כמובן בבשר. ותראו כמה דברים טחנו רק בשבילכם:
ההמבורגר הגיע בלחמנייה טובה עם צ'יפס, חסה אמריקאית וכל זה. הדבר היחיד שהפריע היה שהזמנו מדיום, וקיבלנו מדיום רייר. בדר"כ במסעדות בארץ זה הפוך: הורגים לך את הבשר. כאן ההמבורגר כמעט ברח מהצלחת.
דגמנו גם קבבים של בקר, טלה, וגם גרסה מעורבת (36 ש"ח), וכולם היו בהחלט בסדר אבל הנה העניין: לא נרשמה הצטיינות מיוחדת באף אחת מהמנות. יש ביפו רומני אחד שכל ביס מהקבב גורם לך לרצות לנשק אותו. כאן היה סבבה ותו לא. לא עצרנו והמשכנו לסטייק אנטרקוט (26 ש"ח ל-100 גר') שגם היה בהחלט בסדר, נתנו עוד נשימה ובלסנו גם נתח שוק טלה (29 ש"ח ל-100 גר') שהיה הטוב ביותר מכל הבשרים שאכלנו.
לקינוח בדקנו קרם ברולה שהיה טעים מאוד וברמה גבוהה. קרם ברולה מעולה הוא לא עניין של מה בכך. הזמנו גם טראפלס. חשבנו שנקבל 2-3 כדורונים, אבל קיבלנו אחד וואחד בונגילה ומאוד טעים.
לסיכום, ואם לחזור לתחילת דברינו, מדובר במקום בהחלט טעים, מתומחר בהיגיון ואם היינו יודעים שאנחנו באים למקום עממיקו, אולי לא היינו מתאכזבים. "בשר" היא מפגש הסטייק משודרג, בלי פיתות וחומוס, והיא בשום אופן לא תחליף ל'מיטבר', 'עד העצם', 'מיט אנד ויין' ודומיהם. אם תגיעו עם ציפיות כאלה יש סיכוי שתצאו ממש מבסוטים.
___________________________________________________________
"Basar", מונטיפיורי 29 פינת יבנה תל אביב. פתוח: א'- שבת 12:30-02:00, טל': 03-5252569.