תיאודור הוא ביסטרו שזה אך נפתח בתל אביב, אח לבית קפה-מסעדה הנושא את אותו שם ברמת ישי. בעיר שכל מסעדה שנייה בה עושה שימוש שגוי, שלא לומר מניפולטיבי לשווא, במונח 'ביסטרו', תיאודור הוא מקום מרענן. מעטים המקומות, בתל אביב ובכלל, שעונים להגדרת ביסטרו בהקשריה האמיתיים, רוצה לומר: מסעדה לא גדולה עם תפריט מצומצם יחסית, צנוע ונטול יומרות יצירתיות, שתמחורו סביר. במקרה הטוב, יש למסעדות ביסטרו גם מובחנות ואופי. אני לא בטוח שבתל אביב כולה עיר עם פרופורציה די מרשימה של מסעדות פר נפש אפשר להצביע על חמישה מקומות כאלה. תיאודור בהחלט עונה להגדרה.
לא שפכו תועפות על העיצוב בתיאודור, אבל מדובר במקום שנעים לשבת בו, עם נטייה ברורה לישראלי-יומיומי. התפריט, כצפוי, צרפתי-ישראלי-ים תיכוני שכזה, כמעט ללא הפתעות. הצצה למחירים מלמדת שכאן מתאמצים להעביר מסר מתון. מחיר העיקריות בערב אינו עולה על 82 שקלים. מחיר הראשונות נעצר ב-29. יש גם קטגוריה נפרדת "פינת השף" - ובה ארבע מנות אקסקלוסיביות ויקרות יותר. אבל מאחר שיש מספיק אפשרויות בחירה אטרקטיביות בתפריט הרגיל, התחושה היא שאפשר בהחלט לאכול כאן במחיר שפוי.
2:1 לטובים
מהראשונות דגמנו סביצ'ה סלמון (29 שקלים), לביבות ירקות שורש וגבינת עזים (28) וקרפצ'יו עגל (29). שתי הראשונות היו חביבות מסוגן, השלישית פחות. לא היה המון סלמון במנת הסביצ'ה; למה כבר אפשר לצפות ממנה המתומחרת בפחות משני שליש מממוצע תמחור מקבילותיה בשטח? אבל זה היה נחמד. אבוקדו, לימון כבוש, ג'ינג'ר ושמן שומשום העבירו אותנו בסימפטיות מאמריקה הלטינית אל מציאות כמעט פיוז'ניסטית. לביבות ירקות השורש, מלאות בעשבים, ברוטב יוגורט, כבר החזירו אל היומיומיות הים תיכונית שלנו. הן היו פשוטות אבל מבוצעות היטב ורוטב היוגורט החינני הוסיף להן רעננות. זו לא הייתה מנה מסעירה, אבל היא בהחלט סיפקה את הסחורה. הקרפצ'יו אכזב. הבשר אמנם נראה לא רע, אבל תועפות מלח גס ופלפל שחור גרוס שנבזקו מעל, השתלטו על טעמיו כליל. לו היה עבה מעט יותר יכול להיות שזה היה מפריע פחות. אבל מאחר שנפרס דקיק כנייר - הנה בכל זאת נגזרת של תמחור נמוך מהממוצע הוא נבלע לגמרי בתיבול.
המשכנו: קבבוני דניס (79), סטייק סינטה (82) ופילה סלמון (82). גם הפעם, כמו בראשונות, נגמר 1:2 לטובת המנות הסימפטיות. הסינטה 280 גרם על הגריל סיפקה את הכי טוב ש-280 גרם סינטה ב-82 שקלים יכולים לספק. זה אומר שהבשר אולי לא היה נפלא, אבל בהחלט טוב. ברוב המקומות שמתמחרים כך סטייק סינטה, תמצאו בשר נחות בהרבה מזה. במילים אחרות: במונחי value for money זה היה סטייק ראוי בהחלט. קבבוני הדניס, עוד מנה שאפשר בשנים האחרונות למצוא תחת כל עץ רענן יותר או פחות, הפתיעה לטובה בחינניותה. בדומה לקציצות ירקות השורש, זו הייתה תערובת עזת טעמים אם כי לא מתובלת מדי, שנוכחות הדג בה נשמרה היטב. לא היה צורך ברוטב היוגורט ואפילו לא בריזוטו הבזיליקום הכבד. ארבעה קבבונים לא קטנים, כל אחד מהם על מקל קינמון. נהנינו.
מנת הסלמון כיוונה גבוה יותר וזו כנראה הסיבה לכישלונה. פילה הסלמון הגיע במעטפת פיסטוק וחמאת שום ולצדו חמישיית סושי: פוטומאקי סלמון סקין ואבוקדו ורוטב הנטוע אף הוא במטבח היפני. בניגוד לנגיעת הפיוז'ן המינורית והנחמדת במנת הסביצ'ה מהפתיחה, כאן הייתה כבר אמירה משמעותית יותר של חיבור תרבויות. בעיני זה היה די מיותר. שני חלקי המנה לא בדיוק תקשרו. בנוסף, פילה הסלמון עצמו הגיע עשוי מדי.
במצב של 1:2 לטובים, הגענו אל הקינוחים: "ספינת האויר" (34) עוגת מוס גבינה על עוגיית שוקולד צ'יפס ונטיפי שוקולד לבן, ו"מקופלת" (כנ"ל) מוס שוקולד שבמרכזו מרנג וקציפת קפה עטוף בנייר שוקולד לבן. שתי המנות נראו מושקעות ואכן היו כאלו, אבל לא התעלו. הן לא ציערו או עוררו תחושות קשות חלילה, אבל קונצנזוס ברור התקיים סביבן בשולחננו: ה"מלוחים" כאן עולים על המתוקים.
בהתבסס על המנות המתוארות ממעל תעלה ארוחה מלאה לזוג קצת למעלה 280-290 שקלים, לא כולל שתייה. תפריט היינות והאלכוהול בסיסי ונטול יומרות, אבל, כצפוי, שפוי אף הוא בתמחורו. תיאודור תל אביב איננה המקום המדהים שחובה לדהור אליו מכל קצוות. להיפך. אין סיבה מיוחדת להגיע אליו מרחוק. אבל היא מייצגת סוג של שגרת עשייה מסעדנית אורבנית נורמלית. לא מגלומנית ולא גרנדיוזית; כזו שאינה עסוקה בטרנדים וביומרות להיות המקום החם ביותר בשטח. לא הכול כליל השלמות שם. המנות הטובות הן חביבות, בטח שלא מסעירות; אבל זה מקום שנעים לשבת בו, נעים לפרגן לו ומכיוון שרק יצא לדרכו, יש בהחלט אפשרות שיהיה טוב יותר בהמשך.
תיאודור, מונטפיורי 7, ת"א. 5100094 03.