שלושה בעשר

שלושה יינות חדשים וראויים ליקבי רקנאטי. אף אחד מהם איננו שייך לקטגוריית היוקרה של היקב, שניים מהם מתומחרים בטווח הנמוך של קטגוריית מחירי הביניים, ודווקא בגלל זה מייצגות האיכויות הברורות שלהם תהליך משמח מאד המתחולל ברקנאטי. מיקב העושה מאמצים כבירים לייצר יינות אמצע הדרך מהוגנים ותקינים אך לא מאד מעניינים, הופך רקנאטי בהדרגה ליקב שמסקרן לחלוץ את פקקי היינות החדשים שלו.

השלישייה החדשה כוללת אדום, לבן ורוזה. האדום – רקנאטי שיראז 2009 – הוא יין שנעים מאד לשתות, גופו בינוני ויש בו נוכחות סימפטית מאד לפירות שחורים. הוא בא במגע לזמן קצר יחסית עם עץ אלון ולכן נוכח בו בעיקר השיראז ופחות ראיות מהמפגש עם חביות העץ. זה לא יין חשוב, אבל בקטגוריית המחיר שלו (מחירו 59 שקלים) הוא מייצג יופי של תמורה. כיף ללגום יין כזה בארוחות בשר ופסטה לא בהכרח מחייבות. הוא איננו תובעני, אבל יש בו מידה שלך ממזרות וחיוניות. לשתות עכשיו ולא להמתין.

הלבן – רקנאטי ספיישל אדישן שרדונה unoaked 2009 – משמח אף הוא את החך. גם הוא שייך לקטגוריית התמחור המתון (59). להבדיל מהשיראז שבא במגע מינימלי עם עץ, השרדונה לא פגש עץ כלל ושהה במיכלי נירוסטה בלבד. ההפצצות המניפולטיביות שאנחנו פוגשים חדשות לבקרים ביינות שרדונה ישראליים אינן כאן, לפיכך. נותר טעמו הפירותי הטבעי של השרדונה והוא עושה הרבה נעים בפה. זה יין מרענן ושרמנטי שיכול לשמח לבבות אנוש רבים בחודשים החמים הבאים עלינו. הוא ילווה בחן כל ארוחה קלה, אבל בעיני, הכי כיף ללגום אותו כפי שהוא, בערב, על המרפסת או בגינה.

רקנאטי רוזה 2009 כרם מנרה הוא הוורוד החדש של היקב. כולם כאן עושים בשנים האחרונות יינות
רוזה. רק מעטים מהם מצליחים. ראוי לציין לטובה את הרוזה החדש של פלם, שכבר נסקר במדור זה. הרוזה של רקנאטי מצטרף אליו. זה יין שמורכב מענבי ברברה ומרלו שהותססו בנפרד ולאחר מכן ביחד.
יש לו גוף מלא, איזון נאה והכי חשוב: אופי. זה לא יין חטיף פופוליסטי, אלא כזה שגם אוהבי יין עם חך מפותח יותר יוכלו ליהנות ממנו. הוא אינו זול בהשוואה ליינות רוזה (69) אבל שווה בהחלט.

יופי של יינות לציין איתם, ללא גרנדיוזיות אבל עם הוכחה למקצועיות אמיתית, עשור לפעילות יקב רקנאטי.