מאז הוקם ב-1999 ע"י משפחות כורמים מכפר תבור, הצליח יקב תבור למקם את עצמו כיצרן מצטיין של יינות VALUE FOR MONEY. היינות החשובים יותר של תבור לא בהכרח הבריקו, אבל אלו הממוקמים בטווח הבינוני-זול של הספקטרום, קרי יינות בתמחור של 60-70 שקלים, היו פעמים רבות מהבולטים בקטגוריית המחיר שלהם.
ארבעה יינות חדשים של תבור, אף אחד מהם לא בקטגוריית יוקרה, חושפת זיג-זג איכויות לא מבוטל.
תבור שיראז 2010 שייך לסדרת הבסיס של היקב, "תבור". זה בוודאי יין שאיננו מתיימר. תמחורו זול (לקראת החג נמכרים שלושה יינות סדרת "תבור" ב-100 שקלים) אבל גם בקטגוריית הפשוט והזול הוא אינו מספק את הסחורה. יש בו משהו נטול נוכחות וחסר חן. זה לא הזול הנכון, לקניה הגדולה לרגל מנגל רבוי משתתפים.
סדרת "אדמה" מכוונת גבוה יותר מ"תבור". יינותיה מגיעים מכרמים הנטועים באדמות מסוגים שונים, המאפיינות את איזור התבור והגליל. ממנה הגיעו היינות המצטיינים מסוגם בעבר. הטעימה הנוכחית כללה שלושה יינות מהסדרה. תבור אדמה מרלו בזלת 2008 היה המאכזב מביניהם. הוא איננו יין בעייתי חלילה, אבל ערכים מוספים של אופי ועניין, אין בו. זהו מרלו ישראלי מיינסטרימי טיפוסי, שאפשר איתו, אבל אין בו כל בידול ומובחנות מול מקביליו שעל המדף.
תבור אדמה קברנה סוביניון בזלת 2008 מוצלח יותר. עם גוף בינוני אך שרירי, עושר ועומק יחסית ליינות מסוגו, זה בהחלט יין שמספק תמורה ראויה להשקעה בו (שניים ב-120 שקלים לקראת החג). השיחוק היותר גדול, כמו בדרך כלל בשנים האחרונות, הוא הלבן שבחבורה: תבור אדמה גיר סוביניון בלאן 2010. זהו יין שמגיע מכרם הנטוע על אדמת גיר בכפר תבור ויש בו נפח, עומק, עושר, איזון וחן רב. מהנה ללגום ממנו סתם כך; כל ארוחת דגים/פירות ים/פסטה או ירקות תיהנה מנוכחותו מאד. נכון שהוא יקר בכמה שקלים מרבים ממקביליו הלבנים. באיכויותיו הוא עולה על רובם.
מחר בביקורת: מסעדת ל'אנטריקוט דה פריז
