טופו למתחילים: האם נמצא טעם החיים?

למרות שמסעדת טעם החיים של קהילת הכושים העבריים מדימונה נמצאת בשטח כבר 30 שנה, ועוד ברחוב ראשי בתל אביב, היא נותרה אלמונית יחסית. הקהילה המיוחדת הזו שהגיעה לארץ מארה"ב בסוף שנות ה-60 הקימה בדימונה מעין קיבוץ עירוני, שהחברים בו ניזונים מתזונה אורגנית וטבעונית, המבוססת על ירקות, קטניות וזרעים שמבושלים בישול מתון יחסית ובלי הרבה מלח. במשך שנים רבות "טעם החיים" הייתה האופצייה הטבעונית היחידה במרכז, ובמקביל הקימו חברי הקהילה מפעל קטן שמייצר המבורגרים מטופו וסייטן הנמכרים בחלק מהמסעדות הטבעוניות והלא טבעוניות (והדי מפורסמות) שקיימות.

בשעת צהריים, של אחד הימים היפים של השבוע, המסעדה הייתה יחסית ריקה, כשרק שני שולחנות תפוסים עם אורחים צעירים. מכיוון שהגעתי לבד והמתנתי לחבר שיצטרף אלי, התיישבתי על הבר, כך שיכולתי להשקיף על הנעשה מסביב, ולא הרבה קרה, חוץ מהערה קטנה מספר בראשית שמופיעה בתפריט.

"ויאמר אלוהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי-עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה". בום, קיבלתי תיאבון.

המקום נמצא כעשר שנים במיקומו הנוכחי ועושה רושם שלא הרבה השתנה כאן, לא מבחינה עיצובית וגם לא מבחינת האוכל, אבל זה בהמשך. השולחנות החומים והמרובעים מעץ, שמתפרשים על שתי הקומות של המסעדה, הבר הגדול והמאסיבי, העציצים שמשתלשלים מהתקרה, אומנם לא מתאימים לרוח העיצובית של המסעדות החדשות בעיר, אבל הם משרים אווירה של מקום אותנטי וצנוע.

המלצריות גם שייכות לזן אחר שלא תראו בעיר, לטוב ולרע. מצד אחד לפרקים הרגשתי שאני מתארחת בבית הפרטי שלהם, ולאו דווקא אחרי שהוזמנתי, ומצד שני כמה שאלות שנענו בקשיי שפה, וכמה חיוכים כנים, גרמו לי לרגע אחד לדמיין שאני בכלל לא נמצאת בצנטרום של הפיילה התל אביבית. משב רוח רענן.

נתחיל בזה שהרעב היה כבד, ואני עדיין המתנתי לחבר שאיחר כבר בחצי שעה והותיר לי, כפי שכבר ציינתי, הרבה זמן להסתכל בתפריט המאוד ארוך של המסעדה. עושה רושם שיש פה הכל. מהמבורגרים ועד ללזניות, פסטות, קוסקוס, ממרחים ומוקפצים. אם חשבתם בטעות, כמוני, שבאתם לטעום אוכל שיותר מתקרב לסטייל העדתי, ב"טעם החיים", כמו בחיים האמיתיים, יש הכל מהכל. ואם לא די בזה בימי שלישי, תמצאו פה גם בופה משתנה עם מנות נוספות.

כיון שהגענו ביום שבו הכל פעמיים כי טוב, התחלנו מהבופה. אם אתם קוראים את השורות האלה ומדמיינים בופה כמו זה שקיים בבתי המלון, תדמיינו אחרת. פה לא אתם אחראים על כמות האוכל שתנוח לכם על הצלחת, והמלצרית מבררת אילו מנות אתם רוצים (עיקרית או תוספות) והיא זו ששמה לכם אותן על הצלחת. #מסקנה ראשונה: זו הסיבה שחברי הקהילה כאלה רזים ובריאים.

אני הזמנתי קיש בצל, עם תוספות של סלט קינואה ושעועית ירוקה. המנה שהגיעה לא הייתה נדיבה במיוחד, גם כשמוציאים את עניין הבופה מהמשוואה. אחרי שהתבאסתי מעט ממה שהגיע אלי בצלחת, חיכתה לי הפתעה. קיש הבצל שהועשר בשמנת סויה, היה הטעים ביותר שאכלתי בגלגול הנוכחי שלי כטבעונית, ולא הייתם מנחשים בחיים שמדובר במנה נטולת שמנת וביצים. אומנם טעם הקלתית - הבצק שבתחתית לא הורגש, אבל למי יש כוח לרדת לפרטים כשאת מגרדת את הצלחת כי טעים לך. התוספות, לעומת זאת, החזירו אותי לבופה, אבל בופה של חתונה לא מוצלחת. ואם בקהילת הכושים העבריים לא נוטים לבשל עם מלח, הקינואה והשעועית הירוקה, עשה רושם, התחננו לקצת טעם. בכל זאת, חיים.

השותף שלי לארוחה, טבעוני כבר למעלה מ-15 שנים, הגיע אליה בפעם הראשונה והזמין כהרגלו יותר מדי אוכל. בין המנות שאכלנו היו קציצות כתומות של ירקות, סלט קוסקוס ולזניה. שוב, בגזרת התוספות, היה מדובר בלא פחות מנפילה. הקוסקוס היה יבש מדי, ועל הקציצות אין הרבה מה להגיד, חוץ מזה שהן והקוסקוס חלקו תיבול דומה. הלזניה, לעומת זאת, למרות שהייתה רחוקה אלף שנות אור מהתיבול ומהמבנה שהאיטלקים נתנו לה, הייתה מורכבת מאטריות ולא משכבות פסטה ותובלה בתיבול פסאודו מזרחי, הייתה טובה. שוב, בעיקר הודות לקרמיות הלא מוסברת שמצליחים לייצר פה במנות. #מסקנה שניה: אם כשאתה לא טבעוני, מוקרם זה אולד ניוז, כטבעוני זה הופך לאטרקציה מפתיעה.

רגע לפני שסיימנו את הארוחה הלא אחידה הזו, הזמנו עוגה שעשויה משוקולד חרובים ויצאנו החוצה להדליק סיגריה. העוגה שהגיעה באיחור, הייתה חביבה אבל שמרה על אותו קו עם שאר הארוחה והביאה איתה משב רוח פרווה ונוסטלגי.

הקיש בבופה יעלה לכם 20 שקלים, מחיר לתוספת 15 שקלים. לזניה- 43 שקלים. אפשר גם לקחת אוכל הביתה.

#מסקנה שלישית: טעם החיים הוא לא אחיד. הוא יכול להיות תפל או מתובל, אותנטי או חיקוי, כשהוא מגיע בכזה מבחר גדול, כנראה שאין לו ברירה.

"טעם החיים", בן יהודה 43, תל אביב. שעות פתיחה: א'-ד': 10:00-21:00, יום ה': 10:00-24:00, יום ו': 10:00-14:00. טלפון: 03-5168906.