טופו למתחילים: נמצאה הפיצה הטבעונית הכי טובה בתל אביב

לפני קצת יותר מחצי שנה נפתחה ברחוב לבונטין בתל אביב הפיצריה הטבעונית הראשונה בישראל. אם עד עתה הטבעונים הורגלו לפיצות שהן בעצם פוקאצ'ה עם ירקות או לכאלה שעוטות עליהן שמיכה במרקם גומי של גבינת סויה, פה ב"חתול הירוק", הבינו את גודל המשימה, ואחרי שבחנו ובדקו, יצרו גבינת קשיו שתתאים לבצק האיטלקי. אחרי תקופת צינון ממסעדות איטלקיות שלא מצאתי בהן כמעט דבר לאכול, ביקשתי לבדוק האם אחד המעוזים האחרונים בדרך הנכספת לטבעונות להמונים נכבש, או שמא עלינו להשאר עם פסטה ברוטב עגבניות לנצח?

אם כולם חושבים שלהיות טבעוני זה לא פשוט, תנסו אתם להסתובב בעיר בערב הוולנטיינס, רווקים, נטולי בני זוג. כיוון שגם אני, ממש כמו ה"חתול הירוק", הבנתי את גודל המשימה, גייסתי לעזרי את חברתי הד"ר היפה. נעולות נעלי ספורט (מה חשבנו לעצמנו), החלטנו לעשות הליכה בדרך לאהובת נפשנו- הפחמימה החמה. כאילו ששרירי הלב והסיבולת שלנו לא עברו מספיק. מה רבה הייתה ההפתעה שהמקום שקק חיים, בשעת ערב יחסית מוקדמת, ואכלסו אותו משפחה עם שלושה ילדים, חברים, וגם זוגות צעירים ומבוגרים, שככל הנראה החליטו להמיר את ארוחת השלוש מנות-שתי כוסות קאווה-קינוח גנרי אחד שחיכתה בכל מסעדה בעיר, ברומנטיקה אה-לה ניחוח איטלקי-טבעוני.

אם הייתי צריכה להמר הייתי מנחשת שרוחה של הפיצריה הוותיקה "טוני וספה" שרתה על הבעלים של המקום כשהם פתחו אותו. נכון שהפיצות פה עגולות ולא מרובעות, ויש פה הרבה יותר מקומות ישיבה ופחות פיצות בוויטרינה, אבל החברה הצעירים שמתפעלים את המקום, והווייב שהם מביאים איתם הוא דומה ומדבק. כשברקע מוזיקת פולק אמריקאית שמתערבבת עם מוזיקה עכשווית, שרשרת מנורות על התקרה ומלצריות חביבות ששואלות אם טעים לנו, ואתם רואים שאכפת להן, אי אפשר שלא להרגיש את האהבה (למרות שבתוך תוכי שכנעתי את עצמי שאני בזה לה).

כיוון שבאנו לא מאוד רעבות, או לפחות זה מה שאמרנו לעצמנו, הזמנו פיצה אישית לשתינו. חצי עם זיתים ופטריות- קלאסיקה מנצחת, וחצי שני עם ארטישוק. הפיצה שהגיעה אחרי עשר דקות, הייתה נדיבה בגודלה ומעוררת תיאבון. נכון, לכל אלה שלא יוכלו להתאפק ולהגיב, היא לא נראית בדיוק כמו פיצה רגילה וגבינת הקשיו מקבלת גוון מעט כהה בתנור, אבל כמו כל הדברים הטובים באמת, היופי שלה הוא רק שני לטעמה.

נתחיל עם הבסיס. הבצק של הפיצה היה נהדר, קראנצ'י בקצוות, לא עבה ולא דק מדי- בול. רוטב העגבניות קצת סבל מעודף אורגנו, והתוספות היו בדיוק בפרופורציות הנכונות. ובאשר לגבינה. אין ספק שהבחירה בגבינת קשיו היא הכי נכונה. טעמתי בעבר פיצות עם גבינות סויה, שהמרקם, הטעם ואפילו הריח שלהם לא היטיב עם יצירת המופת האיטלקית. גבינת הקשיו הייתה טעימה מאוד, ללא טעמי לוואי, והיא עשתה את עבודתה נאמנה, בכך שהצליחה לגרום לנו לחוות מחדש את חווית הפיצה, שהרבה מאוד טבעונים מתגעגעים אליה כל כך. המינוס היחידי, והוא באמת זניח, היא העובדה שהגבינה פחות מתחברת אל הבצק ונוזלת. לא משהו שכמה מפיות לא פתרו.

לכל מי שנפשו חשקה בקינוח, מוכרים במקום כדורי שוקולד ועוגות מעשי ידיה של הקונדיטורית המוכשרת עלמה נוימן, שמוכרת את הקינוחים הטבעוניים שלה לעוד כמה מקומות בעיר. ואם תרצו וודקה עם הפיצה שלכם (אנחנו רצינו) אתם יכולים לקנות אותה אצל השכנים בבר ההופעות הלבונטין 7, שבתמורה מוכר את הפיצות ליושביו, במה שנראה כמו דו קיום של שני חתולי רחוב ותיקים.

סלייס פיצה יעלה לכם 10 שקלים. פיצה אישית עם 2 תוספות- 35 שקלים ופיצה משפחתית ענקית עם 2 תוספות- 70 שקלים. ועוד מילה על המחיר: גבינת קשיו היא עסק לא זול, לכן המחירים של החתול הירוק מוכיחים שבמקרה הזה היה נכון לתת לו לשמור על השמנת. הטבעונית.

לכל מי שמתגעגע לפיצה, וגם רוצה להוכיח לחברים הנג'סים שלו שגם טבעונים אוכלים אוכל טעים וכייפי, הגעתם למקום הנכון. כרגע, החתול מעדיף להישאר בבית ולא עושה משלוחים, אבל אפשר לבוא לאסוף.

החתול הירוק, רחוב לבונטין 7 תל אביב. שעות פתיחה: ראשון-שבת: 18:00-23:00.