כל עיר בישראל מחולקת לשכונות שונות עם מאפיינים אחרים אבל החלוקה בבני ברק ללא ספק חדה יותר. החלק מעבר לרחוב ז'בוטינסקי נקרא פרדס כץ, שלמרות השייכות העירונית לבני ברק, פרדס כץ היא האזור ההוא מעבר לכביש שנחשב לאזור המתועש של בני ברק עם עסקים ובתי מלאכה לרוב, אזור אליו מגיעים כל יום אלפי אנשים לקבל סחורה או שירותים, או אנשים כמוני שמחפשים איפה לאכול ולשבוע בזול.
אני רגיל לחלוף על פני פרדס כץ באותה דרך, אני לוקח את הפנייה ברחוב המכבים לכיוון רחוב הקישון, מין הרגל של שנים, על פינת הרחוב יש מזנון, יותר נכון להגיד מזנון מתחלף, כל תקופה הוא משנה פנים, בדרך כלל אני עובר את הפינה במהירות לכיוון תל אביב, אבל הפעם המקום נראה לי יותר מסודר, אז עצרתי. הצצתי פנימה מהמונית. מכירים את המצב בו אתם רואים אנשים אוכלים ומפתחים רעב? אז היו במקום שני עובדים ממוסך המשאיות הצמוד, ועוד כבאי לבוש מדים שזלל בהנאה. אז זה מה שקרה לי וכמובן, ירדתי מהמונית.
המנה הראשונה שהזמנתי הייתה פלאפל, שלא היה לטעמי. החלטתי ללכת במקומו על חביתת ירק, הפנינה של המקום, כשעל מחבת בודד נוי מכינה אותן אחת אחת ובאיטיות מרשימה, ובתהליך ההכנה קורה הקסם.
בילדותי הייתי אוכל בימים מסוימים חביתות ירק, אותם ימים בהם אימי לא הייתה בקו הבריאות, המחבת נשלפה להכנת מנה מטוגנת ומשביעה, חביתות הירק היו יוצאות בקצב, לא כולן נראו אותו הדבר. אהבתי את החביתות החרוכות, גם אחי, היינו נלחמים עליהן במחיר כוויה לפעמים, העיקר לקחת את היותר שרופות וחרוכות. אימי הייתה מנסה לפעמים לנפות או אפילו לזרוק אותן, היינו מצילים אותן ובולסים בהנאה מרובה, הטעם החרוך הוסיף לחוויה.
נוי מכינה חביתות כל הזמן, 10 שקלים למנה בלבד. לפעמים במהלך העבודה נוי קצת שוכחת את הלביבה במחבת, זה הקסם והיא נחרכת בדפנות, אחלה חריכה שבעולם. נוי לוקחת פיתה דשנה עבודת יד, הלביבה חביתה נכנסת לתוך הפיתה עם קצת סלט כרוב לא דק ושיכבה חריף, לא צריך יותר. מתחילים לאכול את המנה ולמשוך בכל ביס יותר מהלביבה על השרוף שבה, טעם צרוב הולך טוב עם כרוב וחריף, הלביבה עצמה מתובלת בלי בושה, הכי ביתי שיש באזור, עם גוון צהבהב מזמין. בפעם הבאה אני מזמין שתי מנות על ההתחלה ומבקש לשרוף בבקשה.
לביבה חרוכה עם ירק בבני ברק. הקישון 35 בני ברק על פינת המכבים. 050-9488999. שעות פתיחה: א'-ה' 07:00-16:00. לא כשר, כל המוצרים כשרים