אין עיר בישראל שלא מחולקת בחלוקה מעמדית ברורה. יש את תל אביב מרכז ושכונות עבר איילון או ירקון, טבריה של מעלה ושל מטה, חיפה מחולקת לחיפה נמל וכל השכונות מסביב לדניה על הר הכרמל, למעלה על ההר יש את מרכז הכרמל ששם תמצאו מקומות לא מוצלחים במיוחד שמפקיעים מחירים.
אחרי שני ביסים וויתרתי על פלאפל יקר , לקחתי החלטה להתגמש קצת במחירים, בכל זאת, אם כבר אני על ההר, כדאי לכוון למעלה יותר במדרג המחירים. הלכתי אחרי משפחה שכל אחד מחבריה אחז בכריך גדול מימדים, מתפקע מבשר. עלעול בתפריט הפיל את הפור - נתפסתי על הביטוי המשעשע ומעורר התאבון, סלופי ישראלי, המכונה בתפריט בשם המעוברת יוסי, במקום ג'ו.
הייתה תקופה בחיי, ואני מניח שיש עוד קרניבורים שעברו את זה, שבה חשתי מחוייב להכיר כל מנת סלופי בארץ, מתכנן נסיעות לפי המנה, שואל זרים גמורים אם הם מכירים סלופי טוב. היתרון במנות סלופי שהן יחסית יותר זולות ממנות סטייק ממותגות להחריד.
אחרי שהזכרתי לעצמי שיש גם נסיעה ארוכה בחזרה למרכז, הזמנתי סלופי ישראלי, מנסה לברר על מה בדיוק מדובר. המחיר כמו פעמיים פלאפל ואף שלוש בחלק מהמקומות, 36 ש''ח, לא זול. אבל התמורה בהתאם, על הפלנצ'ה הניחו קציצות עגל וטלה טחונות והתחילו לקצוץ עד דק, יחד עם עגבניות טריות ופטרוזיליה, על הכל הוסיפו בצל מטוגן וצנוברים.
הסלופי שלי תפס את מקומו על הפלנצ'ה, מייצר קולות רקע של תסיסה, טיגון ובישול יחדיו. הבחור על הפלנצ'ה טיפל בו בשילובה המתבקש של עדינות ואלימות, חותך וגורס עד דק את מרכיביו. הזמנתי את המנה בתוך לחמניה, נמנע מלהציף אותה ביותר מידי תוספות, כדי לא להפריע לבשר וטעמו. כל נגיסה מפיצה אושר בחלל הפה, נימוחה, וטעימה, שמזכירה לחמעג'ון בלחמניה. אפשר להרגיש את הצנובר מבצבץ בכל ביס, כמה הוא חשוב, לא מבינים עד שלא מוסיפים אותו כמו שצריך. חושבים שהסתפקתי רק במנה הזאת? כמובן שלידה זללתי גם צ'יפס שמנמן שעבר טיגון כפול, מה שהנעניק לו קרנצ'יות ממכרת. אחרי הצ'יפס ומחצית מהמנה עצרתי ולקחתי הביתה לילד, ששיתף אותי בהחלטה גורלית - אם הוא היה מבקר אוכל כשהוא יהיה גדול הוא יכתוב על המנה הזאת בדיוק.
מקום מעורב, שדרות הנשיא 130, חיפה . 04-8376000. לא כשר. שעות פתיחה: א'-ה' 11:00-01:00 ו' 12:00-04:00 שבת 11:00-01:00
לכל הטורים של המונה טועם