1. דלתון, פומה בלאן 2015
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 82% סוביניון בלאן מכרם ספסופה ו-18% סמיון מכרם אלקוש. חלק מהיין תסס בחביות בנות 225 ליטר והתיישן על שמריו וחלקו במיכלי נירוסטה בתסיסה קרה. שליש מכלל היין התיישן 4 חודשים בחביות עץ אלון. צבע זהוב. אף פירותי וארומטי מאד. גוף קל. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 47 שקלים.
הכי מתאים ל: אוכל אוריינטלי מתובל וחריף.
דבר המבקר: קל מאד, פירותי במיוחד עם נטייה למתיקות רבה מידי לטעמי. חף מפגמים טכניים אבל לוקח את מקדם "העולם החדש" צעד אחד רחוק מידי.
תמורה לכסף: 2/5 (גם בסכום הנמוך יחסית הזה אפשר למצוא ראויים ממנו).
בשתי מילים: מתקתק מידי.
2. דלתון, עלמה לבן 2015
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 74% סמיון מכרם אלקוש, 14% פינו גרי ממשגב עם ו-12% ויונייה ממשגב עם. שלושת היינות התיישנו בנפרד על משקעי התסיסה שישה חודשים (רובן בעץ ומיעוטן בנירוסטה) ולאחר מכן עורבבו לבלנד. צבע זהוב. באף פרי לבן ופירות טרופיים. מעט תיבול. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 69 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים, פסטות, עוף וגבינות.
דבר המבקר: בלנד לא שגרתי שמחבר זנים הטיפוסיים לאיזורי יין שונים בצרפת. כמו קודמו, עשוי ללא רבב טכני. להבדיל ממנו, מאוזן. זה יין "עולם חדש" מעט פאנקי, שיסודות שונים חוברים בו לשלם חביב. יש בו מאסה ופרי, מידה של מינרליות וארומטיות רבת עוצמה. לא יין רב יומרה אבל כזה שנעים ללגום.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בארבע מילים: בלנד "עולם חדש" נעים.
3. דלתון, שיראז 2014
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% שיראז מכרמים במרום הגליל, הגליל המערבי ורמת הגולן. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון. צבע אדום ארגמני. באף פרי אדום בשל ותבלינים. גוף בינוני. 14.9% כוהל בנפח.
כמה? 59 שקלים.
הכי מתאים ל: קציצות על בסיס עגל וטלה, המבורגר, קבב על המנגל.
דבר המבקר: יין בסיס צנוע, שחושף פרי לא רע, חומציות טובה ומעט קרמל. אחוז האלכוהול הגבוה שבו נוכח היטב, מה שהופך אותו לכבד יחסית. אוהבי סירה ים תיכוני לא יעופו עליו אבל במסגרת כללי הז'אנר אליו הוא שייך, עושה בהחלט את העבודה.
תמורה לכסף: 3/5 (לא רעה).
בחמש מילים: שיראז צנוע ולא רע מסוגו.
4. דלתון, שיראז רזרב 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% שיראז משדמות דבורה ותל פארס. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון. צבע אדום עמוק, מעט כהה. באף פרי אדום ושחור, תבלינים. גוף מלא. 14.8% כוהל בנפח.
כמה? 110 שקלים.
הכי מתאים ל: קדירות טלה, סטייקים.
דבר המבקר: מתובל מאד ועם זאת רך. ניכר כי נעשה שימוש זהיר ומושכל בעץ, מה שמותיר את היין מאופק יחסית. קטיפתי, אלגנטי ורב רבדי. יופי של תמורה לכסף, בהשוואה למקביליו המקומיים. שווה לשקול שתי שנות התיישנות לפחות.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).
בשבע מילים: אדום נחמד לחורף, לאוהבי יינות אמצע הדרך.
5. קסטל, La Vie Rouge du Castel 2015
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו מכרמי קסטל בהרי יהודה. 10 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי ומיכלי בטון איטלקיים. צבע אדום ארגמני. באף פרי אדום ותבלינים. גוף קל-בינוני. 14% כוהל בנפח.
כמה? 85 שקלים.
הכי מתאים ל: נתחי סינטה דקיקים צרובים במחבת, המבורגר.
דבר המבקר: זו המהדורה הראשונה של La Vie Rouge האדום הקל של קסטל, יקב שאמון על יינות מאסיביים ומשמעותיים. יין מאוזן ונעים ללגימה עם פרי חביב. אין לי כל טענה עקרונית אליו אבל בהיותו הבנימין בחבורת יינות איכות מצטיינים, נגזר עליו להישפט בקונטקסט שלהם. "גראנד ואן" הוא ספינת הדגל המעולה תמיד של קסטל. "פטי קסטל" מספק מאסת איכות משמעותית ביותר בהקשרי קבוצת ההתייחסות שלו (בלנדים אדומים מקומיים ב-120/130 שקלים); La Vie לא מצליח בעיני להיות הג'וקר בקבוצת המחיר שלו. הוא סתם "בסדר". זה היה בולט פחות לו הגיע מיקב שמקדם המצוינות שלו נמוך יותר. בהקשרי קסטל, קשה להמנע מהתחושה שהוא לא כמו אחיו הגדולים.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בחמש מילים: לא יותר מסביר מסוגו.
6. קסטל, Grand Vin 2014
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו מהרי יהודה. 8 חודשי התיישנות בנפרד בחביות עץ אלון צרפתיות, למעלה ממחציתן חדשות, ועוד 12 חודש כבלנד. סה"כ 20 חודשי התיישנות. צבע אדום עמוק מאד. באף פרי אדום, שחור ותבלינים. גוף מלא. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 214 שקלים.
הכי מתאים ל: ארוחות מושקעות על בסיס בשרים מכל סוג.
דבר המבקר: "קסטל, גראנד ואן 2013", קודמו של היין הנוכחי, הוא היין הישראלי שזכה לציון הגבוה ביותר אי פעם ממבקר היין רוברט פארקר -94. 94 או לא, זה היה יין מצוין. האם הוא הטוב ביותר מסוגו של קסטל בכל השנים האחרונות? לא הייתי חותם על זה בהכרח.. כמוהו, גם ממשיכו, ששוחרר לחנויות בספטמבר השנה, הוא ללא ספק יין מצוין ביותר. בנוי היטב, מורכב מאד, מרובה רבדים, לעיס משהו ועוצמתי במיוחד. מן הסתם, נכון לכרגע הוא סגור כאגרוף עדיין וזה לא הזמן הנכון ביותר להתענג עליו. פוטנציאל ההתיישנות הוא בן למעלה מעשור (בתנאי שיאוחסן נכון, כמובן) אבל כבר בעוד כשנתיים, בוודאי שלוש, אפשר יהיה ליהנות ממנו מאד. יינות יוקרה משוחררים במדור זה מעולו של סעיף התמורה לכסף. בכל זאת, התמורה ל-214 שקלים נאה בהחלט כאן. משובח.
בתשע מילים: כתמיד עם "גראנד ואן" של קסטל: בלנד בורדולזי מצוין.