הלילה הזה כולו יין

זה לא היין הכי מבריק או אנין ברשימה הזו אבל אין ספק שתמורה יותר ממלאה ל-40 שקלים הוא מספק. בלנד של קברנה סוביניון וסירה עם גוון תכלכל, המון פרי ומידה לא מבוטלת של ליטוש. ככל הנראה ניתן יהיה למצוא אותו לפני החג גם במבצעים של 3 במאה. משתלם.

למעט יוצאי דופן, רוזה ישראלי הוא עסק עגום למדי. הרוזה החדש בסדרה האזורית הוא מצטרף חדש למועדון המצומצם של יינות הרוזה הראויים. בלנד של ענבי גרנאש וטמפרניו מהרי יהודה, שיש בו פירות אדומים ותבלינים, חומציות מאזנת, ניקיון והכי חשוב: אין בו מתיקות. כייף של יין לאמצע היום באביב ובקיץ הבאים עלינו לטובה.

שנים התנהל יקב ירושלים בתרדמת מקצועית, קצת מנותק מהנעשה בתעשייה המקומית ומטעם הקהל. מאז הצטרף היינן סם סורוקה לשם, לפני כשנתיים, מתחילים לראות הדים ראשונים ומשמחים לשינוי. יין המרסלאן החדש של ירושלים, זול, טוב ויותר מקורץ לסגנון הים תיכוני, הוא דוגמה מצוינת לשינוי.

בלנד אדום מתובל ומלא בפרי טוב, שאפשר לחוש היטב בנוכחות כל אחד מהזנים המרכיבים אותו: קברנה סוביניון, סירה, פטי ורדו ומרלו. יין נטול יומרות וחביב במיוחד, שמספק תמורה ראויה ולמעלה מכך לשישים שקלים.

פסגות הוא עוד יקב שמתחילים להרגיש בו את השינוי. יין הרוזה החדש, שייצרו שם השנה לראשונה, תחת היינן המחונן יעקב אוריה, הוא לא פחות משמחה גדולה. פרי מצוין, חומציות טובה, יובש נהדר. כל מה שאנחנו מחפשים מרוזה ועוד. מהיינות שכדאי לשתות והרבה בקיץ 2017.

קברנה סוביניון, מרלו ומעט קברנה פרנק. המון פרי, המון עץ, שפע מוחצנות ומידה של אלגנטיות. יין שהותאם בבירור לחיך הישראלי שוחר הבלגן ומספק תמורה לא פחות ממצוינת בהשוואה ליינות מסוגו בקבוצת המחיר.

פרי מרוכז, לא דחוס מידי, חומציות מצוינת, מינרליות. יין שיש בו פראיות ואופי, שכייף ללוות בו דגים, פירות ים ובשרים לבנים. רק תנו לו לנשום חצי שעה טרם לגימה.

הכורם יוסף סיידא מגדל ענבים שנים למרגלות הר מירון. בנו, גידי, עשה מזה יקב - לוריא. יין הפינו גריג'יו של יקב לוריא הוא אחת מיציאות היין היותר מרנינות של העת האחרונה. מעט יינות לבנים ישראלים ניחנו בעושר הארומטי השלוב במידת המינרליות שיש ביין הזה, עתיר הפרי הטרופי.

כשטועמים את היין הזה, קצת קשה לתפוס שמקורו בישראל. חומצה מהממת, יובש, ניקיון, שקט. יין של אוכל ושל אנשים שמבינים איך סוביניון בלאן אמיתי צריך להיות. שימו לב לא לקרר אותו יתר על המידה. זה יסגור אותו.

בלנד של קברנה סוביניון, שיראז, מרלו ופטי ורדו. המון עוצמה, המון עץ ואפילו מידה של מתיקות, כמו שאוהבים לאהוב כאן. אבל היי, יינות מהסוג הזה, מקבילי איכות, נוהגים לתמחר כאן ב-25 שקלים יותר, לפחות. אחלה תמורה למאה שקל.

ביקב הבוטיק המשפחתי מהרי ירושלים, השייך למשפחת בן זקן, יודעים לעשות בלנדים בסגנון בורדו, הטובים מסוגם בישראל. גראנד וין הוא היין המפואר שלהם, שפותחים בנסיבות מיוחדות. את פטיט קסטל, ב-123 שקלים (ופחות מזה במבצעי חג), אפשר לפתוח ללא ייסורי מצפון כשיש נתח בשר טוב, במחבת או על הגריל. מהודק, מדויק וחושף יופי של פרי ועבודה מושכלת ונבונה עם עץ. קלאסיקה מקומית.

קריניאן, מורבדר, סירה ודוריף חוברים ליין שיש בו רכות לצד עוקצנות, אדמתיות ואיפוק. היין הכי טוב של מאיה – הליין הים תיכוני של יקב טוליפ – עד היום. ים תיכוני טוב וראוי.

כמו עוד כמה יקבי איכות, הייתה זו דילמה לא קטנה לבחור את נציג רקנאטי לרשימת מומלצי פסח. בתום התלבטות, נבחר קריניאן הפרא - היין ששינה סטנדרטים בתעשייה הישראלית, שגם השנה מיטיב לספק את מה שאוהבים בו כל כך.

ביקב הבוטיק וילה וילהלמה, הממוקם במושב בני עטרות, מפיצים לאחרונה יינות מתיישנים בלבד. היין הנוכחי, הוא מ-2006 ואי אפשר לטעות ברושם העז שהמפגש הממושך עם עץ הותיר ביין. זהו בלנד של קברנה סוביניון ומרלו מכרם בן זמרה, עם פרי מצוין, עומק, עושר ואופי שיש רק ביינות שמיישנים שנים רבות כל כך. לקדירות או ארוחות אחרות עתירות חלבונים מן החי, היין הזה יהיה בן לוויה מוצלח.

היין הכי טוב לטעמי בפסח הזה של תבור, יקב שנודע ביינות המספקים תמורה לכסף, דווקא יקר. תבור, מלכיה, קברנה סוביניון 2013 הוא יין עם הרבה מאד פרי מרוכז ודחוס, חומציות מצוינת, עוצמה לצד איפוק ואיזון רב. אולי היין הכי טוב שהופק שם אי פעם וישראלי יוקרתי מוצלח בהחלט.