כל כך איומה הייתה הארוחה הטבעונית שאכלתי לפני כשלושה וחצי חודשים במסעדת 416 שנפתחה אז, שהיא ממשיכה לסייט אותי גם בחלומותי. לא בטוח שאי פעם נתקלתי בהזיה קולינרית כה מופרכת כמו תחליפי הבשר מבוססי הסייטן של 416. לא הצלחתי להימנע מלהיזכר בארוחה ההיא כשפסעתי רגלית ברוטשילד בדרכי לבאנה, הטבעונית החדשה. כך נראית טראומה שמאיימת להפוך לפוסט טראומה.
תיכף כשנכנסנו התחלתי להירגע. נעים שם. את מקום העיצוב הניו יורקי עאלק והרעש הבלתי נסבל של 416 תופסים חן וקסם רבים. בית הבאוהאוס בנחמני 36 מלא באופי, החלל הלא גדול והבהיר-בהיר בפנים, עם הבר הארוך, מעיד על עבודת עיצוב מוצלחת במיוחד. שפע השולחנות בחצר הנעימה והמסוגננת, עם תאורת הערב היפה, מעניקים לבאנה מגע רומנטי רב קסם. גם כשמפוצץ, זה לא יכול להיות רועש או הומה מידי. למקום כזה אתם רוצים לצאת בערב כדי להרגיש את תל אביב במובניה היפים והנעימים.
על המטבח של באנה חתומים חנוך שכטר ודן ארואץ, האוחזים ברזומה של עבודה במפעלות אייל שני. ההבדל המהותי בין באנה ל-416 קשור ליחס לתחליפי חלבון. כאן פשוט לא משתמשים בהם ואין סטייק, המבורגר ושווארמה מסייטן. באנה מוגדרת כמסעדת ירקות. כחובב ירקות מושבע שמחתי על ההזדמנות לייחד להם ארוחה. בתפריט ניכרו אמנם לא מעט מניירות ניסוח אבל היו בו גם לא מעט מנות שנראו מזמינות.
לכל הטורים של אבי אפרתי
פתחנו עם לחם ממחמצת שסק (18 שקלים), פלח שמנמן מכרוב ערבי צלוי עם גלנגל ועשבים קשים (36 שקלים) וברוסקטה אבוקדו, סיטרוס ושבבי קקאו (38 שקלים). לחם המחמצת הגיע עם טחינה ועגבניות צלויות והיה טוב. ברוסקטת האבוקדו התגלתה כפרוסת לחם ועליה אבוקדו. למי שתהה שתי שורות ממעל 'סיטרוס' מהו, נספר שעל פרוסת האבוקדו שלנו היו נתחים קטנטנים של תפוז. "סיטרוס?" שאלנו את המלצרית. "כל מיני הדרים מתחלפים במנה הזו מיום ליום", היא אמרה. "היום זה תפוז". נו... שבבי קקאו היו שם אבל במרקם הטעמים לא ממש הרגישו אותם. האבוקדו עצמו היה בסדר, הלחם היה לחם והסיטרוס - תפוז; אבל בשורה התחתונה, כאמור, זו הייתה פרוסה עם אבוקדו שמכינים בבית, לפעמים כשמתחשק; ללא ערך מוסף של ברוסקטה במסעדה.
פלח שמנמן מכרוב ערבי צלוי עם גלנגל ועשבים קשים הייתה מנת ה'מי אמר אייל שני ולא קיבל?' של הערב. חתיכת כרוב שנצרבה עם הרבה יותר מידי שמן, גלנגל ועשבים. הצריבה לא הייתה מדויקת דיה ולא באמת הותירה חותם טעם על הכרוב, שחלקו היה לגמרי טרי. התוספים חסרו טאץ'. זה לא היה גרוע אבל גם לא הרגיש כמו מנה ששף מנוסה וחושב הכין. גם החן והחסד של יד טובה שנוגעת בפשטות בחומרי גלם טובים לא היו כאן.
Sloppy Beet (סלופי ביט, 52 שקלים) היא מנה על בסיס שעועית מנומרת עם סלק שרוף בלחמניית כוסמין מלא, המלווה בירקות חיים ותפוחי אדמה. בתפריט זה נראה מפתה אבל התגלה בחיך ככישלון מוחלט. תבשיל השעועית היה מתקתק, לא טעים כלל. לחמניית הכוסמין בתוכה שהה חלק מהתבשיל, הייתה סתמית וטעמי התבשיל לא בישמו אותה. תפוחי האדמה בצד לא היו טעימים דיים. שוב חשנו במה שנדמה שעובר כחוט השני בארוחה הזו - זה לא אוכל של שף ולא אוכל של מסעדה. הן הביצוע והן הרעיונאות היו של בשלן חובב.
המשכנו עם מנת פלפלי שושקה ופדרון מלאים בלחם עדשים ועשבים, צלויים ברוטב עגבניות חריף עם טחינת שמיר (42 שקלים). זה היה גרוע פחות מהסלופי ביט מהפסקה הקודמת אבל לא שינה בדבר את התחושה מהמנות הקודמות. הפלפלים היו קצת מסמורטטים מדי ומלית לחם העדשים לא אטרקטיבית דיה. אולי לא רע אבל גם לא משהו שיוצאים בשבילו מהבית.
לקינוח חלקנו צ'יה פודינג (34 שקלים) עם משמש צלוי, קראמבל שקדים ופיסטוק שבור, שסבל ממתיקות יתר וחוסר איזון טעמים ומרקמים.
הרבה יותר מעשרה קבין של חן יש לבאנה, רק שלמרבה הצער אף אחד מהם לא בא לידי ביטוי באוכל. המימד הקולינרי שם חושף חובבנות של מתחילים. מיעוט אופציות היין והאלכוהול תמוה. כשבדקנו את אפשרויות הקוקטיילים גילינו ששתי האופציות אינן מושתתות על ערבוב של מיני אלכוהול אלא על תוספות לא אלכוהוליות לרכיב אלכוהול אחד. לגמנו משקה אחד כזה, על בסיס רום. רע הוא לא היה אבל גם בוודאי שלא קוקטייל.
אז האווירה בבאנה מספקת את הסחורה בגדול; כל השאר, אפילו לא בקטן. אפשר להכיל את זה אם מצליחים להתייחס לאוכל כהערת אגב, לא חשובה במיוחד. ככזה, הוא לא מזיק. אפשר לראות בו מקום סולידי ונעים לצאת אליו בערב כדי לפטפט וללגום קצת. ברור שצמחונים, טבעונים ואחרים יעשו כן. כמקום עם יומרה לאיכות קולינרית ויומרה להיות 'הדבר הבא' בסצינה, הוא כישלון חד ומהדהד.
באנה, נחמני 36 תל אביב. 03-6991566. לא כשר
חשבון בבקשה
