הסתיו הגיע, ריח הג'חנון נישא באוויר. עברו כמה שנים טובות מאז שמצאתי אחד ראוי, רוב המקומות ברחבי הארץ מספקים ג'חנון מסחרי שמזכיר עוגת מרגרינה בחושה ותעשייתית. שמחתי למצוא דוכן שלא מבייש את העדה התימנית ומכין ג'חנון אלוהי, כזה שמעולה לפתוח אתו כל שבת לקראת החורף שבפתח.
אין לג'חנון טעם מעניין במהלך ימות השבוע, אבל בשבת בבוקר הוא נותן את יריית הפתיחה ליום של לאות ומנוחה. הספקתי לטעום עשרות סוגים שונים של ג'חנון בדרכים. גם בג'חנון החוקים ברורים, מוצר מעולה אפשר לזהות לפי הביקוש. תנועה ערה במיוחד מול הדלפק הנייד היא לעד רמז לאיכות גבוהה. חלק מהקבועים בתור עוד בפיג'מה של הבוקר, מנהלים חישובים אחרונים לכמות המתבקשת של ג'חנון לבאי הבית.
לכל הטורים של המונה טועם
ג'חנון חמאתי בדרום
עשו זאת בעצמכם: כך תכינו ג'חנון בבית
כל שבת היא הזדמנות לג'חנון, רק שבפיצוציות ברחבי הארץ מוכרות סירי אלומיניום מלאים באותם ג'חנונים של אין ברירה. לפני כמה שבועות לקחתי נסיעה של בוקר בשבת לכיוון נס ציונה, על רחוב ויצמן בתוך תחנת הדלק של דור אלון, בצד הדרומי של התחנה לקראת היציאה הבחנתי בדוכן שסביבו המולה קלה. המשכתי עם הלקוח ליעד וחזרתי בגלל האמת הפשוטה, שבא לי ג'חנון ברמות קשות של בוקר של שבת.
אני תמיד משתדל להגיע לטעימות עם רמת ציפיות נמוכה עד כמעט לא קיימת. לתת לכל מקום את כל האשראי בעולם, לבוא עם חצי הכוס מלאה. הפעם, מודה, לא יכולתי להתאפק. והתחלתי לדמיין איך הג'חנון יהיה, יהיו לו שכבות רבות ולא שוות במלואן, הוא לא יהיה שמן בכלל, לא דביק בידיים. ושלא יהיה ספוגי בשום צורה, כמו הג'חנונים שאפשר למצוא בפיצוציות. שלא נרגיש את המרגרינה בשום אופן אם בכלל, שיהיה גדול יתר על המידה, שישביע כמו שצריך וישאיר טעם של עוד. עד כאן ידעתי בדיוק לאיזו רמת ציפיות הכנתי את עצמי, רמה גבוהה עד בלתי אפשרית
הקבועים פירקו עוד ועוד ג'חנונים לכיוון הבית, מגיעים עם הכלים ומעמיסים, ואילו אני הזמנתי ג'חנון אחד. הייתי יוצא דופן בקהל. הבחורה פתחה את המיכל המהביל והוציאה לצלחת הפלסטיק ג'חנון שהיה בגודל כפול מהצלחת. שכבות על שכבות של בצק, כמובן שכל הפנטזיות שלי התגשמו. אין שולחן במקום ולכן בלסתי להנאתי בעמידה, מבין את מה שכולם כבר הבינו לפני. הג'חנון עצמו לא היה שומני בכלל, כל שכבה רקדה ריקוד משלה, הם יודעים מה הם עושים. כאן הם פיצחו את אומנות הג'חנון לשכבות וטעם בלתי נשכחים.
גם המסביב היה להיט, הביצה החומה קטנה וממזרית, החריף הירוק בול במידה, ולא שרף והעביר את הטעם המעולה של כל המנה יחדיו. 20 שקלים עולה המנה כאן. עשרים שקלים עולה מנה וחצי של ג'חנון ממוצע של פיצוציות. תעשו את החישוב. אם אתם באזור נס ציונה על הבוקר של שבת, כל שבת, תעצרו פה ותאכלו את הג'חנון הכי טעים באזור.
הג'חנון של גליה. ויצמן 37 נס ציונה- תחנת הדלק דור אלון. שעות פתיחה: 07:30-16:00