הגיעו ימי החורף, או כמו שאני מגדיר אותם הימים שבהם אני לא מזיע. עם בוא הימים הקרים הגוף דורש את האנרגיה שלו, הרבה יותר מבימי הקיץ הלוהטים. אלה הימים בהם אני מתפתה לא לצאת לעבוד כמו בכל יום שביעי בשבוע, אלא יוצא עם חברי הרוכבים לרכיבה נמרצת, כשהטמפרטורות בבוקר עוד נעימות וקרירות. ואין כמו על מאכל הג'חנון שהגיע אלינו מתימן הרחוקה כדי להחזיר קלוריות לגוף בצורה הכי מהירה שיש.
יש איזה ספק ג'חנונים עלום שם שמסתובב בתל אביב ומחלק ג'חנונים מוכנים לפיצוציות. בכל פיצוציה יש סיר אלומיניום לא דיאטטי בשום צורה, סיר ג'חנון לתפארת. "קח" משדר לך המוח הקטן שבתוך המוח הגדול. הבעיה שהמוח הקטן הזה לא כל כך קטן, אתה מחליט להשביע את התאווה ולקנות את המלוואח ששכחו בתנור מגולגל כל הלילה, מה שאתה מקבל בדרך כלל זו עוגת טורט שכבות מגולגלת בטעם ג'חנון. אין שום דימיון בין מה שאתה רוצה למה שנכנס לפה.
בדרך חזרה מקיבוץ בארי חברי מ' העיר לי לא לסובב את הצוואר כל כך הרבה לכיוון השלטים, בכל זאת, אני עדיין נוהג. אמרתי לו שאני לא יכול כבר להתאפק לראות מה מחכה לי מאחורי השלט המפתה. בכניסה למושב עקבתי בעניין אחרי השילוט המנחה לבית של אירית ופרץ, עצרתי ליד הגדר המוגבהת. היו כבר במקום כמה רכבים חונים, גם אופנוענים. עברנו את הכניסה וביקשתי ממ' לשמור לנו מקום לשבת בחוץ על המרפסת.
הגעתי עד השולחן של אירית, בזמן שפרץ מוציא הזמנה ללקוחות בחוץ. נכנסתי לתוך הבית, מנסה להבין מי נגד מי. אחותה של אירית שוטפת כלים, אירית אצה רצה בין התנור ללקוחות, הבת של אירית לוקחת הזמנות בטלפון ואני באמצע שואל שאלות. אז שאלה אותי אירית אם אני רוצה חצי מנה. אני? חצי מנה? חייכתי ואמרתי שאני לא אוכל חצי של כלום אף פעם, גם כשאני רוצה להתאפק לא הולך לי. שאלתי אם יש איזו קובנה פנויה מהמגש, אירית ענתה לי בנימוס שאני יכול לשכוח מזה, הכל מוזמן. ואז היא אמרה שמדובר בג'חנון עם חמאה.
כילד שגדל בתוך אגם של מרגרינה מכל הכיוונים, חמאה הייתה מוקצה מכל הסיבות הכי לא נכונות, המרגרינה הייתה חלק עיקרי במאפים של כל אם עבריה, תחליף חמאה לחיילים שחדר לכל בית בעולם, אם גדלת מספיק זמן כמוני על מרגרינה, אתה חוטא בלזהות בחמאה טעם לוואי, עם השנים לימדתי את עצמי לחבק את ריח החמאה.
אירית החליטה לוותר על המרגרינה על כל מרכיביה הלא בריאים. היא עדיין עושה ג'חנון ממרגרינה לטבעונים, אבל אוכלת רק את הג'חנון המועשר בחמאה. היא שוב הציעה לי חצי מנה, אולי זה סימן להתחיל דיאטה. הזמנתי לי ולמ' מנה של ג'חנון חמאה בצלחת אחת, על הדרך עוד ביצה, שלא יהיה ויכוח, יצאתי עם שני תותחי ג'חנון לוהטים. מ' בדיאטה בליווי צמוד של דיאטנית רזה ומקפידה, שאל אותי בעדינות אם מדובר בדבר האמיתי, עניתי לו שאת התשובות לרגעי המשבר ישמור לדיאטנית.
זה חמאה?! אמר מ', תשתוק ותמשיך עניתי ובעדינות בצעתי את הקסם הזה, ברכות המדהימה ובניחוח המדהים של החמאה שמרח לי על הפנים חיוך מביך וילדותי, עלה עונג. הרסק של העגבניות עם מעט חריף של תימנים אסלים, לא חריף עד כדי כאב, מ' לא ויתר על רגע המשבר וירד על כל החצי שלו. אחרי חצי של החצי קמתי בהפגנתיות והודעתי על שבירה, הרגשתי שאני מזמין פעמיים שבץ מוחי ואחד התקף לב לעוד עשרים שנה. משהו במנגנון ההישרדות שלי הודיע לי שדברים כל כך טובים יש רק בגן עדן, נכנסתי לתוך הבית והודעתי לאירית שלג'חנון שלה יש שם, אני קורא לו 'רשע ומרושע אבל בהפוך'. מ' חזר הביתה וישן עד 18:00 בערב, אני חזרתי עייף עם חצי של החצי בשקית למקצה שיפורים בלילה אחרי העבודה, 28 שקלים למנת חובה של שחיתות אמיתית בדרום היפה.
הג'חנון. של אירית ופרץ מושב יכיני משק 63, תעקבו אחרי השלטים. שעות פתיחה: שבת 08:00-עד שנגמר בערך 14:00. 052-8088511. לא כשר
לכל הטורים של המונה טועם