מודיעין, העיר שהוקמה כדי לשמש כעמוד תווך באמצע הדרך בין ירושלים לתל אביב, היא הצלחה גדולה. כמעט 100,000 חיים במודיעין-מכבים-רעות, הזוכה לדירוג 8 מתוך 10 במדד החברתי כלכלי. 87.9% מתלמידיה היו זכאים לבגרות ב-2014-15 והשכר הממוצע בה גבוה משמעותית מהממוצע הארצי. דבש, הכול דבש; אבל על מסעדה נורמלית במודיעין לא נראה לי ששמענו אי פעם.
בערים הסמוכות לכרכים לא מתפתחת סצינת מסעדות, זה ברור. תושבי חולון/בת ים, רמת גן/גבעתיים, הרצליה/רמה"ש ובקעת אונו יגיעו, מן הסתם, לאכול בתל אביב. מודיעין היא גדולה מספיק, רחוקה מספיק מתל אביב וירושלים, וגם מבוססת דיה, כדי שמשהו יתפתח בה, ובכל זאת: נאדה.
נסענו לע?נ?ב??ה במודיעין, הפתוחה כבר מ-2016 ועושה קולות של מסעדה עכשווית לכל דבר ועניין. לא פיללנו למצוא את מסעדת השף עליה אנו חולמים כבר שנים. די היה לו הייתה זו מסעדה סבירה ותקינה, המשמשת נקודת אור בשממה של מודיעין. אז זהו, שלא. ארוחה חלשה לכל אורכה, שלא רק שלא הייתה בה מנה אחת טובה; לא הייתה בה אחת שהתרוממה מעבר לרף הבינוני ומטה, פעלה ככיבוי צופי על משאלותינו הצנועות.
עוד ביקורות
מסעדת אלנה: סולידיות היא לא מילה גסה
שיראטויה: כמה מרענן לפגוש מסעדה אחרת
העיצוב העכשווי, הפונקציונלי והנעים בענבה, כן הזכיר מסעדות בנות זמננו. התפריט, עם לא מעט מנות צמחוניות וטבעוניות, לא היה מהסוג המגרה אבל כלל את נרות התמיד הידועים של מסעדות ישראל: חציל, ברוסקטה, קרפצ'יו עגל, קבבונים, ריזוטו, פפרדלה בשר ושאר מיודעינו. מנות
שמופיעות בכל תפריט של כמעט כל מסעדה חדשה. משאלותינו היו, כאמור, מאופקות: ביצועים מכובדים ורעננים לבנאליית היומיום הישראלית. יותר מזה, בהקשרי מסעדה בפריפריה, באמת שאנחנו לא צריכים.
ברוסקטת פטריות וזוקיני (44 שקלים), סלט קפרזה (42 שקלים) פלאפל קינואה (44 שקלים) היו הראשונות. על הברוסקטה מלחם קסטן, הגיעו פטריות וזוקיני מוקפצים וארבע פרוסות דקיקות של גבינת סנט מור. הלחם היה סטנדרטי, ללא ייחוד; הירקות חסרי טאץ' והגבינה דקיקה מכדי להוסיף מימד. סלט עלים קטנטן, מוצף לימון, רק הפריע.
בקפרזה היו מעט מאד נתחי עגבניות מהסוג הפחות טוב של הסופר. שום איכויות גלם של עגבניה ראויה. היא אפילו לא הייתה אדומה דיה. כשמוצאים כאלו בדוכן בסופר, מעקמים פרצוף. מעט מוצרלה לא מרשימה ושמן זית בנאלי חברו למנה מרגיזה. במנת הפלאפל קינואה היו ארבעה כדורים שטוגנו כפלאפל אבל לא נהנו ממקדם הטעם שגרגירי חומוס מבושלים מכניסים לפלאפל. מרקם הכדורים היה תקין, מה שהעיד על טיגון נטול פגמים, אבל הטעם שטוח. גם סלט הירקות שהגיע לצד הקציצות סבל מהבעיות שעלו במנות הקודמות: ירקות שלא אמורים להגיע למסעדה, ויד כבדה וחובבנית של הטבח המתבל. שטיק טבעוני מיותר.
המבורגר בקר (66 שקלים), המבורגר פורטבלו (64 שקלים), סינייה (76 שקלים) ופילה מוסר ים (98 שקלים) היו העיקריות.
שני ההמבורגרים הגיעו על לחמניה, עם צ'יפס, עגבניות, בצל סגול, קטשופ וקורנישונים, כמקובל. המבורגר הבקר, על בסיס בשר שפונדרה ואונטריב, היה פחות מבינוני באיכויותיו. לא היו בו עומק הטעמים של קציצה המגיעה מבשר טוב. הוא היה סתמי לגמרי. בהמבורגר הטבעוני הייתה קציצה משעועית מאש מונבטת על פרוסת פורטבלו. יותר מדי שמן היה בפורטבלו ופחות מידי טעם במאש. שוב מנה טבעונית בלתי מגניבה בעליל.
הסינייה, שהגיעה במחבת, לא הייתה ניחוחית כמצופה מבשר טלה קצוץ טוב. הבשר היה יבש מידי. טחינה לא מספיק טובה וירקות חסרי נוכחות השלימו את המנה, שהייתה מדכדכת. כמו הקפרזה, הברוסקטה והבורגרים לפניה, גם היא הייתה סוג של מעשה מגונה בקלאסיקה, הפעם של המטבח הערבי.
לא הופתענו כשפילה מוסר הים התגלה כלא איכותי, לא עסיסי וצרוב מידי בתוכו. שוב היה שם זוקיני משמים ורק קרם הארטישוק עם גרידת ההדרים הזכיר במשהו מטבח שיש בו אנרגיה וחן. האלמנט היחידי בארוחה כולה...
לקינוח חלקנו גלידת חלבה (32 שקלים) גלידת וניל עם שערות חלבה, טחינה גולמית, סילאן ופיסטוקים. הגלידה עוררה אסוציאציות למוצר תעשייתי, לא מה שאמורים לקבל במסעדה.
בבית, בחיפוש גוגל אלמנטרי, גיליתי שפע טקסטים עיתונאיים על שיעור הגירושים הגבוה במודיעין. יכול להיות שהגיע הזמן שייפתחו שם כמה מסעדות טובות?
ענבה, עמק זבולון 1, מודיעין. 08-9123343. לא כשר
חשבון בבקשה
