יש מקומות שמתקיימים מתחת לרדאר. אלבמה בנתניה הוא מהבולטים שבהם. המילה רדאר מתכוונת לרדאר התקשורתי כמובן, אשר אינו סופר את אלבמה, שמצליחה כבר שנים בלי נוכחות קבועה במדורים הנכונים. שמה עובר מפה לאוזן והיא מפוצצת, תמיד. השולחן לשניים שהצלחנו להשיג היה ללמעלה מחמישה שבועות קדימה. קשה לחשוב על עוד מסעדה בישראל, נכון להיום, שמחכים בה חמישה שבועות לשולחן.
סקרנים בטירוף, נסענו לנתניה. מדובר באזור תעשייה עם מוסכים, אולמי חתונות ושאר מיני בתי עסק בדרך. לא תואר ולא הדר לחלל של אלבמה, שאיש ממעצבי העל של הסצינה בתל אביב לא נטל חלק בעיצובו. הוא נראה קצת כמו פאב בקיבוץ לפני כמה עשרות שנים, שהוסב לחלל בילוי, לאחר שקודם לכן שימש לאחד מענפי החקלאות של המשק. קצת קר באלבמה בחורף, וריח המעשנה עז ועוצמתי. למעלה מחמישים מקומות מכיל המקום, חלקם מיושבים בשולחנות גדולים של חבורות שהגיעו לחגוג.
עוד ביקורות בענייני בשר
מסעדת הבשר הכי טובה בישראל
עסקית עם בשר משובח
"אין אצלנו שתייה. אתם מוזמנים להביא משקאות שבא לכם, מכל סוג, מהבית", אמרו לנו בטלפון, כשהזמנו. מכיוון שמדובר בארוחת בשרים דאגנו ליין אדום ים תיכוני איכותי במיוחד אפילו פתחנו אותו מבעוד מועד בבית, שינשום.
התיישבנו. השף יצא אלינו והסביר על מבנה הארוחה. שלושה פתיחים מוגשים לפני האוכל ומילוי חוזר שלהם אפשרי ללא הגבלה. בהמשך מגיעים נתחי הבשר מהמעשנה. מחירה של ארוחה על בסיס ארבעה נתחים הוא 140 שקלים. שלושה נתחים נוספים יציבו את רף המחיר על 195 שקלים. אין חובה להחליט מבעוד מועד. אפשר לעשות כן לאחר ארבעת הראשונים. סלט על בסיס חסה, עגבניות ובצל סגול מוגש אף הוא בלי הגבלה.
לא רק העיצוב באלבמה לא דומה לשום דבר אליו אנחנו רגילים ממסעדות, גם כל השאר. המלצריות, חביבות להפליא, בבגדי יומיום לא בדיוק מדוגמים; העדר הגינונים, המהול בנחמדות אמיתית, מרענן ביותר.
לפני האוכל חשוב לתאר את ההתרחשות סביב המשקאות. על השולחנות שפע בקבוקים: קולה, זירו, פיוז טי ומים בטעמים, בבקבוקים משפחתיים; שרובם נרכשו מהקיוסק הצמוד למסעדה. יש גם מעט בירות. פה ושם, בשולחנות המשותפים, גם בקבוקי וויסקי זול. לידנו ישב צמד בחורות כשעל שולחנן רק בקבוק זירו משפחתי. יין, לידיעת פרנסי התחום כאן - יצרנים ויבואנים - נמצא בתחתית הפירמידה; והפעם, מן הסתם, לא בגלל תמחורו הגבוה. בעצם, ייתכן שיותר משקהל הסועדים מתייחס לאלבמה כמסעדה על כל המשתמע מכך, היא נחווית כסוג של אתר מנגלים. במנגל הרי שותים הישראלים פחות יין. בירות, משקאות קלים וקצת וויסקי - כן.
האוכל התחיל להגיע. קודם הפתיחים: סלט חסה עם עגבניות ובצל אדום בקערה קטנה, פנכת כרוב כבוש ותבשיל אסאדו עם שעועית. שלושתם ניתנים למילוי חוזר בלי הגבלה ואלו, בעצם, לצד תפוח אדמה אחד בתנור, התוספות. את קערת הסלט מילאו לבקשתנו שוב ושוב. את הכרוב הבנאלי, לא; חלק מתבשיל השעועית-אסאדו נותר בצלחת. הוא לא היה כה טעים.
נתח מספר אחת: צוואר לבן בעישון ארוך עם חרדל חזרת חריף. בשר עמוק טעמים וטוב באמת, שעונג לשטוף עם בירה קרה מעניינת או יין לבן מהסוג הקשוח. יופי של מנה. חבל רק שהיא תתגלה בהמשך כטובה ביותר בארוחה.
הנתח הבא: אסאדו עגל בעישון ארוך, על עצם, היה טוב פחות. נתח בינוני בגודלו עם המון שומן, ותפוח אדמה מתוק מאד לידו. טעמי העישון חזקים. בינתיים זה מרגיש כמו עישון חזק מדי אבל זה ממקם את מערך הטעמים בחלק נטול העידון של הסקאלה. נתח סינטה עגל לא גדול מצליח להיות אדום דיו אבל האיכויות 'בסדר' לכל היותר. נתח הקצבים הלא גדול שמגיע בהמשך הוא כבר קצת פחות מבסדר ויותר קרוב לבינוני.
בנקודה זו מגיעים מהמטבח לשאול אם שבעים ועוצרים או רוצים להמשיך לנתחים הבאים. צרכנו כ-280 אולי 300 גרם בשר עד כה. תכל'ס, זה מספיק. האפשרות שאלבמה מספקים לבחור בנקודה זו מבלי להתחייב מבעוד מועד היא הרבה יותר מסתם הגונה.
לא הגענו לכאן כדי להסתפק במועט ובחרנו להמשיך, אבל עם שני נתחים - שייטל ופילה - במקום שלושה. על כבד האווז ויתרנו. זה אולי לא יציל את הביקורת הזו מההתחרעות של סיירת הטבעונות מהאינטרנט בטוקבקים, אבל אלו גבולות מצפוננו. מחירה של הארוחה בהעדר כבד האווז הוא 185 במקום 195 שקלים.
השייטל, בכמה פיסות קטנות, צרות וארוכות כמקלונים, סבל מעישון חזק מידי שהשתלט על טעמיו. הוא היה אדום דיו אבל הרגיש יותר כמו שאכטה מסיגריות "נובלס" לגרון ופחות כבשר שזכה לעישון מאופק ותבוני. גם מדליון פילה הבקר, להלכה העדין בנתחים, היה מעושן הרבה יותר מהמתבקש, ולכן לא מספיק טוב.
שלושה צ'ייסרים קטנים עם קינוחי קרם הוגשו, לצד פעמיים תה עם נענע. המונה עצר על 370 בסך הכל, שהם, כאמור, 185 לסועד. לא הרבה כסף על כ-500 גרם נטו בשר לראש. ואפילו לא יצאנו מפוצצים, שכן הראשונות והתוספות לא העמיסו ולא היה לחם כלל.
נכון, זה לא הבשר האיכותי ביותר שתמצאו במסעדה בישראל וגם לא השני או השלישי באיכויותיו. מצד שני, מי שחושש בהקשרי אלבמה מתסמונת פפגאיו, כלומר ממסעדה שמעט כסף קונה בה הרבה בשר רע, יכול להירגע. הבשר באלבמה לא רע והדיל הגון. לצד הזכות אפשר וצריך לזקוף את החוויה במקום: אוכלים בשר עם חברים, כשמקדם התמורה לכסף גבוה וכולם מסביב באמת נחמדים. לכן, על אף ההסתייגות, יש מקום למסעדות כאלו, ומעבר לכך, נחמד היה לו היו כאן עוד כמה מסוגה.
אלבמה דוד פנקס 47, נתניה. 053-4362880. לא כשר
חשבון בבקשה
