בתחילת השבוע קרו שני דברים - אולי בעצם דבר והיפוכו - שקשורים למאסטר שף.
לכל הטורים של "נועצת שיניים": בלוג מאסטר שף בוואלה! אוכל
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
הראשון היה זכייתה בפרס תכנית הריאליטי של השנה, לאחר שגברה על מפלצות רייטינג אחרות דוגמת נינג'ה ישראל והזמר במסיכה.
החלק הפחות משמח קרה דווקא במשימה הקבוצתית בתוך הפרק הבודד ששודר השבוע (שוב, מה רע בספיישל עצמאות, וכמה קשה לתכנן דברים כאלה?) שגרם לי ולרבים אחרים חוסר נוחות יותר מכל דבר ששודר העונה. והתחרות, כפי שבטח הבנתם כבר אם אתם קוראים את הטור, קשה.
הפרק התחיל, איך לא, בחלוקה של המתחרים לקבוצות, במסופון של שופרסל וב-300 שקלים קניות, ליצירת ארוחה שכללה ראשונה, עיקרית וקינוח.
בעוד שבשתי הקבוצות האחרות (אסף-איתיאלה-גיא, ובת שי-חיים-תאיר) החלוקה התנהלה בכיף ובשיתוף פעולה יחסי, את מה שקרה בקבוצה של עדי, חופית ומנאל אפשר היה להגדיר כמופע מתקדם של חוסר מודעות, חוסר אכפתיות או חוסר בינה רגשית. תלוי כמה ציניים אתם.
עזבו את זה שחופית הסתובבה באמוק בין המעברים בסופר, עם ארשת פנים מטורפת ומשפטי"יאללה, תתחיל להתניע" למנאל. שימו בצד גם את זה שהיא - ורק היא - החליטה מי תכין איזו מנה. בואו נתמקד בעובדה שהיא פשוט לא ראתה ממטר, ובמטר הזה עמדה אישה, בדואית, מוסלמית ואימא לשמונה.
היא לא ראתה אותה כשהלכה לבחור יין למנה העיקרית, למרות שמנאל הבהירה שהיא לא יכולה להתקרב לאיזור הזה בסופר ("לא נופל להן האסימון שאני לא אוכלת ולא שותה יין"), והיא בטח לא ראתה אותה כשדחקה בה להכין בקלאווה לקינוח, למרות שאם הייתה טורחת להסתכל עליה לרגע אחד, היא הייתה רואה את חוסר הנוחות וחוסר הרצון של מנאל להכין את המאפה המתוק - ושוב לאייש את המשבצת המאוסה.
בחזרה לאולפן. הקבוצות כבר התחילו להתארגן ולפרוש את המצרכים שלהן, כשלפניהן שעתיים של בישול. בת שי, תאיר וחיים התחילו עם ארוחה איטלקית. אסף, איתיאלה וגיא הלכו לכיוון של ארוחה ים-תיכונית יוונית, ובקבוצה של חופית עשו כל מה שהיא החליטה.
אחרי 25 דקות, כשחלק מהמנות כבר מוכנות או כמעט מוכנות, ביקשו מהשלשות להחליף עמדות ולעבוד עם חומרי הגלם של האחרים. חיים אמר ש"זו המהות של מאסטר שף - היכולת לאלתר". אני אומרת שזו התעללות מיותרת, שהמכסה שלה כבר לגמרי נוצלה העונה.
הקבוצה של איתיאלה (שתגיע לגמר ללא ספק), אסף וגיא אספה את עצמה והתחילה לעבוד ולייצר מנות חדשות. בקבוצה של חיים, תאיר ובת שי נותרו בשוק טוטאלי עד חצי שעה לסוף התחרות, שוק שגרם לה להגיש מנות מאוד לא מוצלחות (פטריה ממולאת סביצ'ה, סירייסלי?).
בקבוצה של חופית, לעומת זאת, היא ועדי אכן זכו להתעסק ב"מהות" של חיים ולאלתר, אבל מנאל? היא עדיין מכינה בקלאווה. בשביל מה יש ערביה בקבוצה?
אגב, כדי שלא תגידו שלא נתנו לה אופציה, התכנון המקורי של חופית היה שהיא תכין "מסחאן (עם ח' כל כך דגושה וכל כך נעוצה באוויר, עד שהתפאורנים של מאסטר שף לקחו את הסופ"ש כדי לעבוד על ההסרה שלה) על איזו פיתה טובה (כמובן, בסוף כל ערביה יש "איזו פיתה טובה")". אה, והבשר של המסחחחחחחאן? שכב בציר יין שעה שלמה. למי אכפת מערכי דת ומסורת שהם לא כשר לפסח.
עכשיו יבואו אנשים ויגידו 'למה מנאל לא אמרה כלום ורק עשתה פרצופים'? הם כנראה לא ראו את הפרק, את הטירוף ואת האמוק, כי אף אחד לא היה מעז להמרות את פיה של חופית. אפילו עדי, קלפטע לא קטנה בזכות עצמה, סרה למרותה בלי להוציא הגה. השערה שלי - מנאל כנראה יודעת היטב איך נגמרים עימותים של מיעוטים מול יהודים עם אטרף בעיניים.
אבל בוא נדבר רגע על מי שראו והראו את כל אי-הנוחות הזו ולא עשו דבר. ולא, טסטות של חופית מכה על חטא ואומרת "הרגשתי שאני מקטינה אותה וזה חרה לי אבל אני לא יכולה לשלוט בעצמי" הן לא מספקות. אגב, לא חרטה ולא סליחה.
אז השופטים לא ממש הסתובבו בין העמדות הפעם, ואולי לא שמעו מה בדיוק קורה שם. ואכן, לרגעים היה נראה שרק חיים באולפן, אבל אם צילמתם את מנאל יושבת על הרצפה, או השמעתם את כל מה שהיה לה להגיד על הסיטואציה הלא נעימה, למה אתם לא מתייחסים לזה?
הרי אף אחד לא מדמיין שידחקו במתמודד ששומר כשרות לבשל ארוחה משותפת שיש בה חזיר וחיים או מיכל לא יגידו משהו. נכון, זה אולי לא נושא קולינרי במיוחד, אבל לגמרי חינוכי, אפילו ערכי ומנהיגותי. אתם יודעים, כזה ש"תוכנית הריאליטי של השנה" אמורה להוביל.
מהספה שלי, הדיאלוג בין עדי וחופית למנאל הרגיש כמו שתי נערות תל-אביביות שעושות פרויקט "פרח" לילדה בעייתית, מחליטות עבורה מה היא תעשה, לא סומכות עליה כשהיא כבר עושה, אבל בסוף נותנות לה חיבוק של "איזו מהממת את, כל הכבוד שהצלחת".
אז הפוקאצ'ה בשר של חופית, המאוד מוכשרת יש לומר, יצאה מהממת. גם הבקלאווה יצאה מאוד מוצלחת, והשלוש באמת עלו למרפסת. הטעם שנשאר בפה, עם זאת, היה מר. ממש כמו הקפה הבדואי (האסללללללי, ברור) ששותים אחריה.