בקצב שמאסטר שף זזה העונה יש סיכוי שעד שהיא תיגמר אנחנו נהיה עמוק בתוך מערכת הבחירות החמישית.
השבוע הזה היה אולי העמוס ביותר בתוכנית, עם לא פחות משלושה פרקים שהכילו שלוש משימות קבוצתיות ושלוש משימות אישיות, שבסופן נפרדנו ממיטל, סטודנטית לרפואה שפשוט קרסה מהלחץ במשימת הגפילטע וגרמה לי לחשוב (קצת בחשש, אני מודה) איך היא תחזיק מעמד במשמרות של 26 שעות כמתמחה בבית חולים?
לכל הטורים של "נועצת שיניים": בלוג מאסטר שף בוואלה! אוכל
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
המתחרים התעסקו בשני מרכיבים - בוטנים ודגים. באופן מאוד לא מפתיע, הפרקים האלה שודרו שבוע לפני פסח, וקיבלו גיבוי בעיקר ממקרר דגים עמוס ודגאי (בדקתי, יש מילה כזו) שהגיעו במימון ובחסות של שופרסל. אני לא מיתממת, תוכן שיווקי הוא חלק מכל גוף תקשורת כיום ושופרסל מפרסמים תוכן (יותר טוב) גם באתר הזה בדיוק, אבל האם הצופים באמת נסחפים ומפנטזים על הפסקת קפה רק כי הם ראו את המתמודדים על המרפסת, "בחסות" מישהו?
נחזור למתחרים. לפני הדגים, הייתה משימה שדרשה מכל קבוצה להכין שלוש מנות עם בוטנים כמרכיב עיקרי. ואם זה לא הפיל אתכם מהכסא, הטעימה תהיה עיוורת.
בנוסף, בפעם הראשונה בתולדות מאסטר שף, תהיה משימת הצטיינות שמזכה בסיכה שהיא מעין פסלון חסינות להדחה אחת. מתי היא תקרה? לא ברור. השבוע לא הספיקו לדחוף אותה. למה זה טוב? לא ברור. מדובר בתחרות בישול, לא במשחק אסטרטגי שהמניאק תמיד מנצח בו.
אחרי שלושה סבבים, שתי מנות בוטנים התעלו על כל השאר. הראשונה הייתה אוזי (Oozie) של מנאל שזכתה גם הפעם עם הקבוצה שלה וטסה למרפסת. האוזי, או הגוזי, היא מנה ירדנית של אורז, שעליו מונח כבש או עוף עם שקדים שמנאל החליפה בבוטנים ועטפה בבצק.
על היופי הזה גורדה, איך לא, קליפת ליים. זה לא היה רעיון שלה למקרה שתהיתם, אלא של חבריה לקבוצה בת שי ואסף, שהבהירו לה ש"תל-אביבים לא יכולים בלי זה". באמת? כי אני די בטוחה שכן.
המנה השנייה - טארט בוטנים דביק ועשיר של איתיאלה - הוציאה את כל השופטים מגדרם, זיכתה את הקבוצה שלה במלוא הנקודות וגרמה לאייל לציין ש"חבל שאין ציון 11". היה גם קרמבו בוטנים, שעורר את השאלה מאיפה מתחילים לאכול קרמבו (מיכל מתחילה מלמטה ואוכלת עם כפית כמובן, חיים בדיוק ההיפך, סתם למקרה שגמרתם את נטפליקס וחיפשתם תוכן מעניין), וקינוח קסטה שקיבל את השם המעפן "יעני סניקרס", שהוא שם יעני טרנדי.
אחרי שנחנקנו מהבוטנים, קיבלנו משימת פסח שנייה של וריאציות על קלאסיקות של דגים, כולל חריימה וגפילטע פיש. זו הייתה משימת הדחה מתגלגלת בשלושה שלבים, כשמי שנשאר אחרון הולך הביתה. חתיכת התשה שחוזרת על עצמה שוב ושוב העונה, ומעלה את התהייה אם במאסטר שף מנסים למרוח את הפרקים אחרי שנה קשה ותקציבים רזים.
הדג הצפון-אפריקני הגיע ראשון וגרר איתו באופן טבעי את כל רפרטואר הסטיגמות על הבישול של עדות המזרח. כלומר, הרבה שמן, תחרות מי שם יותר חריף, ו(איך לא) יד חופשיה על התיבול.
אם המתח הבין-עדתי לא הספיק, מסתבר שיש גם ויכוחי בונוס, שעלו כשאייל אמר ש"על כל חריימה יש מריבה אינסופית אם זה חריימה או דג מרוקאי". חברים אשכנזים, מתברר שיש הבדל והוא מתבטא בעיקר בסמיכות הרוטב וברכיבים שלו.
אחרי פשלה מפוארת וכישלון במשימת הבוטנים, תאיר התעשתה והוציאה מנה של חריימה תאילנדי עם לברק ונאן הודי, שגרמה לאהרוני לפלוט צרור של "נהדר, נהדר, נהדר, נהדר". גם עדן, שסיפרה שהיא שונאת דגים ומעולם לא אכלה אחד, בטח לא חריימה, הכינה פלפל שושקה שמולא בדניס ופלמידה שהיה הצלחה גדולה. בסוף תאיר עלתה למרפסת. ואחריה עדן. בהפתעה. חוקי הפורמט מיותרים, מסתבר.
ואז הגיע הגפילטע שהכניס להלם את כל המתמודדים, ולשוק אפילפטי את מיטל, כולל דמעות מלוחות על קציצת דג מתוקה, אפורה וקרה.
אחרי ההתאוששות, הגיעו הדאחקות על האשכנזים. באופן מפתיע, אף אחד מהנוכחים - בשלנים, כזכור - לא טעם גפילטע בחייו, או לא זוכר את הטעם, אך כל אחד מהם מחזיק דעה עליו. שלילית, כמובן.
חיים כהן, המתמודד, טינף על האוכל האשכנזי שהוא מחשיב ככזה עם "פחות תבלינים, פחות חריף ופחות טעמים", עדי "ניסתה לצאת מתוך הגועל", וכולם ללא יוצא מן הכלל ברחו מהקרפיון. בסופו של דבר, כולם צלחו את המשימה, אבל איתיאלה, שמתגלה כמתמודדת חזקה ויצירתית שאוהבת סלטונים פרשיים, איגפה את השאר והכינה מעין קובה של דג ממולאת בצל מטוגן ששלח אותה למרפסת.
על משימת ההדחה האחרונה לא נשאר הרבה מה להגיד. גם כי כולם הגיעו אליה מרוטים, וגם כי מה יש להגיד עוד על פיש אנד צ'יפס? כולם יודעים שזה מטוגן, כולם יודעים שמטוגן זה טעים, וכולם צריכים להעביר עוד חצי שעה עם השמן הרותח למרות כל המוסכמות האלה. בכל זאת, מישהו שילם.