לא מעט פינות עוגלו כאן בשנה וחצי האחרונות בצל הקורונה, ואני לא מתכוון לזה במובן של כסת"ח ישראלי מוכר ואהוב (כלומר, גם, אבל זה לא העניין המרכזי פה, תישארו איתי רגע), אלא בפירוש המילולי ביותר של הביטוי.
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
בתים שופצו, אנשים הפכו מרפסות לאימפריות של מיינדפולנס, פינות עבודה מצומקות גדלו ופרחו (ופרחו ופרחו ופרחו, ממתי בדיוק הפכנו לאומה של בוטניקאים?), וכל סנטימטראז' עוצב לעייפה.
רק המטבח הביתי של עדי ואלעד כחלון התמלא בארגזים של קמח. וכמה טוב שזה קרה.
לא פרימיום, אלא משהו משפחתי. ברעצל:
בני הזוג מראשון לציון יצאו ל"חופשת הקורונה" הראשונה שלהם די בסבבה. "קצת הפסקה. קצת חופש. קצת נחמד", כהגדרת כחלון, "נהיה קצת בבית ונחזור לעצמנו".
רק בסבב השני, כמו רוב הישראלים באותו שלב, הם הבינו שזה לא הולך לקרות, ושדרושה תוכנית ב'. "בכל תקופת החגים היינו בבית בניסיונות, ברעיונות, מול האינסטגרם ופינטרסט ומה לא", סיפרה, "הכול כדי להביא משהו, ומתוך מודעות שכולם עכשיו כמונו, מוכשרים ומוכשרות שסגרו והתחילו לעבוד מהבית בלית ברירה".
וכך, עם עבר עשיר בעולם האוכל - אם בניהול מסעדות (עדי) או כשף-קונדיטור (אלעד) - חיפשו השניים רעיון. "רצינו קצת מוצר בסיס, משהו יומיומי ונגיש, שרוכשים וצורכים בלי לעשות מזה עניין, גם מבחינת עלות", הסבירה, "לא פרימיום, אלא משהו לכיוון משפחתי, שסוגרים איתו נגיד פינה של ארוחת צהריים או ערב, או פיקניק בפארק מתחת לבית. להתאים את עצמנו לתקופה גם מבחינה קולינרית וגם מבחינת מחיר".
או במילה אחת - פרעצל.
המאפה האירופי השמנמן התקשה להצמיח שורשים בארץ, ובני הזוג קפצו על ההזדמנות. "ראינו שהוא לא קיים פה יותר מדי, בטח לא בצורה מגוונת ומלאת טעמים. הכירו את הבייגלה הפשוט, אף אחד כמעט לא לקח ואף אחד כמעט לא פיצח, אז החלטנו לנסות".
הרבה מאוד עבודה אחר כך, ועוד יותר מזה טעויות, תיקונים, שיפורים ושדרוגים, והדרך לבצק הפרעצל המושלם נפרצה. "רצינו כמובן להגיע לטעם המקורי וליצור משהו טוב ואיכותי שיכול להחזיק בחוץ ובמקרר", סיפרה עדי, "משם כבר לקחנו את זה עוד צעד קדימה - התחלנו במלוח ועברנו מהר מאוד למתוק. הבצק הרי נייטרלי, אז באמת התחלנו לשחק עם זה, קרמים ותוספות ומה לא".
ומה לא באמת? הבסיס של הכחלונים ושל "ברצל", המאפייה-חנות-מטבח-בית שלהם, היא לחמניות שחומות ותפוחות, בגודל אידיאלי לסנדוויץ' בוקר נגיד. משם, כאמור, יוצאת תזמורת צבעונית מאוד ומגוונת מאוד של אפשרויות.
יש כאן, למשל, מיני-פרעצל (אני אכתוב את זה עם פ', הם מעדיפים עם ב', זה לא באמת משנה אחרי הביס הראשון) שום-פרמזן ריחני, או לחמניות פפריקה מעושנת, יש עם עשבי תיבול ויש גירסת סלק סגלגלה שמצליחה לעשות את מה רבים ניסו ורבים לא הצליחו - להותיר בפה טעם ממשי של סלק, בלי להשתגע.
יש גם גירסת בייגל של אותו בצק, לרבות Everything Bagel (שומשום, מלח, בצל ופרג) שהוא מין "הכול כלול" ושום דבר לא חסר שכזה, ואחד עם גבינת צ'דר מותכת מלמעלה וטבעות חלפיניו חרפרפות-מרירות מכתרות אותו.
מה עוד? מתוקים אמרנו. גירסת מיני מופלאה וריחנית של כמעט-סינבון, וגירסאות רציניות יותר, בואכה קינוח סופגנייתי מושחת, של פרעצלים עם קרם פטיסייר, או קרמל אגוזים או פקאן-וניל.
יש מארזים, כי אין ישראל ללא מארז כרגע, ויש ממרחים, כי המארזים האלה יגיעו לאיזשהו פיקניק בקרוב, ויש חמאות תוצרת בית, ורוטב צ'דר גבינתי לחיזוק וריבות וגם קרמל שמן זית. ויש גם וואוו, איך לא חשבו על זה קודם.
"אנחנו מאמינים". ברעצל:
שנה פלוס-מינוס מאז פריצת הדרך הבצקית הזאת, ובני הזוג עדיין פועלים מהמצודה הביתית שלהם, קמים ולשים ואופים ואורזים. בתם בת ה-4 אחראית על הגימור ("לקפל קופסאות ולהדביק מדבקות זאת אטרקציה בגיל הזה, לא עבודה", צוחקת כחלון), שאר המשפחה מכסה את כל היתר, והראש מנהל את התכניות לעתיד בזמן המועט שנותר.
ברעצל, פרטים נוספים והזמנות כאן
"אנחנו אסירי תודה, ומרגישים שהצלחנו ליצור מוצר בסביבה שבה הרבה אנשים מוכשרים התקשו ולא הצליחו להחזיק מעמד, אבל הכול במדינה הזאת מאוד תלוי באוויר", סיכמה כחלון, "אתה כל הזמן חושש, אבל אנחנו מאמינים".