מסיבה יוונית: הלילות של אתונה

אתונה, כך נראה, היא מתחרה ראויה ואף מועמדת בכירה בתחרות מול תל אביב עבור הסיסמא: עיר ללא הפסקה. בבוקר כולם יושבים ולוגמים קפה, בעיקר פראפה, מלא קצף, מעט קפה, והרבה זמן לשבת ולבהות. בלילה כולם יושבים ושותים יין ואלכוהול. הכול בקצב יווני - סיגה סיגה - לאט לאט וטעים טעים. מזמן כבר לא ראיתי עיר בירה כל כך שוקקת חיים כמו אתונה. העיר פשוט רוחשת קולות, שפות ואנרגיה שמתפרצת מכל עבר, אפילו כשאתה מוקף בשוטרים.

כשאני עובר ברחובות רמת גן אני משתגע מכמות הספריות (סליחה, סלונים של מעצבי השיער) שצמודים בשרשרת והלקוחות שמעשנות בשרשרת כשאלומיניום מעטר את ראשן מאותת ליקום מקביל . כמי שאיבד את מרבית שיער ראשו אני וודאי שלא יכול להבין את התופעה. אותו הדבר קורה עם בתי הקפה של אתונה. כל אחד שונה, כולם קצת דומים, ממוקמים בשרשרת בלתי נגמרת של בריסטות ומכורי קפה, שמעבירים את יומם בבתי הקפה האלה. אם ברומא כולם עוצרים וחוטפים קפה בדרך לעבודה, עניין של דקה, אתונה היא ההיפך הגמור. אין צורך לבחור בית קפה מיוחד, רובם מעולים באותה המידה, הקפה טוב, המתוקים מתוקים והזמן לא נגמר.

חיי הלילה מתנהלים בקצב שונה לגמרי. נראה שאנשי המסעדות והלילה של אתונה מצליחים למלא כל מקום ואתר בלי שום בעיה כשתורים משתרכים בכל פינה. במסעדות הקצב מהיר יותר, בברים הקצב כמו בקפה של הבוקר, איטי. אבל מי ממהר? ולאן? להתנדנד לכיוון הבית או המלון הרי אפשר בכל שעה.

אחד הדברים הבולטים ביותר באתונה הוא הגגות. המקומיים הבינו את הקטע של גגות העיר ומנצלים אותם בדיוק כמו שתל אביב מפספסת אותם. האקרופוליס הוא נקודת הייחוס וככל שמסעדה או בר תפסו גג עם תצפית טובה וישירה יותר לאקרופוליס כך הם מצליחים יותר והתורים אליהם ארוכים יותר (המלצה: הזמינו מקום מראש!).

האמת? לשבת על גג בניין בשעת שקיעה ולצפות לעבר האקרופוליס בעודו מחליף את אור השמש הנוגה באורות המלאכותיים המאירים אותו בלילה הוא בבחינת מעשה כשפים. המראות כל כך יפים, ואם יש לכם על השולחן גם כמה מנות טובות ויינות מקומיים מעניינים, פיצחתם את השיטה. ההנאה מובטחת!

יש המון גגות בעיר אבל ההמלצה שלי היא 360 Cocktail Bar ברחוב Eifestou 2 שבכיכר Monastiraki. מהרחוב הקסום עד לגג המופלא הכל מלא אנשים. מה עושים בחורף? יש להם קומה עם סגירת חורף, אל דאגה. אף אחד לא ייקח מהם את האקרופוליס.

אם אתם מסתובבים בשכונה המפורסמת Plaka, מלבד אלפי תיירים וחנויות שההיצע שבהן די חוזר על עצמו, כדאי גם לשבת לארוחה טובה. בשכונה הזו שחלקה בנוי מרחובות שהם פשוט מדרגות העולות על ההר, יש מסעדות שבנויות כמו טראסות. גם בצהריים כשהשמש קופחת נעים לשבת בחוץ תחת חופות הגפנים והבוגנוויליה. באופן כללי, השכונה מזכירה קצת את פירה, בירת האי סנטוריני, הכול לבן בוהק, רק חסרות הכיפות הכחולות לראשי הבתים.

בשכונה חבויה גם אחת המזקקות העתיקות ביותר באתונה - Brettos. מזקקה משפחתית שהוקמה בשנת 1909 ומייצרת אוזו, ברנדי, ציפורו, מסטיקה ליקרים ועוד. כיום עיקר היצור שלה מתבצע במרחק כ-40 ק"מ מאתונה. בקומת הרחוב תמצאו בר מעוטר בקבוקים מהרצפה לתקרה, חביות ישנות ושולחנות עליהם מתקיימות טעימות מודרכות ועצמאיות. בקומה התחתונה תמצאו את החנות ובה לא רק תזקיקים אלא גם יינות יווניים שאינם קשורים למזקקה ובמחירים טובים. הכתובת: kidathineon 41

אם תרצו לטעום יינות יוונים, יש לי את המקום בשבילכם: Heteroclito, בר יין קטן שחגג השנה 10 שנים לקיומו, שנמצא ברחוב Fokiones 2. על הבר מקום לכ-8 אנשים ובחוץ עוד כמה שולחנות. את התפריט אני יכול לתאר בקנאה, ככזה שנותן כבוד עצום לתוצרת המקומית יוונית ומציג בעניין מבחר גדול של יינות עם מפה של האזורים מהם הם מגיעים. תפריט שבישראל לצערי לא מציגים, לא כי אין מבחר, פשוט כי מעטים המקומות שהיו מעזים להציג רק יינות ישראלים אם בכלל. קצת מאזטים, כמה כוסות יין והנה לכם ערב מרתק.

המקום האחרון ברשימה הוא בר שכדי להגיע אליו תצטרכו לעלות קצת ברחובות תלולים לכיוון אזור שמאכלס סטודנטים רבים. לבר Warehouse שברחוב Valtetsiou 21 יש עוד סניפים, אל תתבלבלו ביניהם ולכו לזה שאת כתובתו רשמתי כאן. אם לא די בכך ששמחת החיים בבר, מחוצה לו ובברים הסמוכים אליו פשוט מדבקת, יש גם שוטרים רבים באזור, נראים ומוכנים להדיפת הפיכה. מסתבר שהפגנות סוערות ולא צפויות הביאו את משטרת אתונה להיות מוכנה לכל תרחיש. האמת? בהתחלה נלחצתי מעט מהנוכחות המוגברת, אחר כך הרגשתי מוגן ולבסוף כשממש עברתי לידם וראיתי אותם מחשבות אחרות עלו בי.

נחזור לבר, כאמור גם פה הכול קורה לאט, אבל תפריט היין היווני הפתוח לכוסות נרחב, תפריט היין נע בין יווני לאחרים ובין זול ליוקרתי מאוד, קוקטיילים עפים בקצב מסחרר כשסה"כ ברמן אחד מופקד על עשרות רבות של אנשים. ישבתי מולו, ראיתי אותו מזיע אבל נהנה כל כך ממה שהוא עושה. נראה היה שקצב העבודה שלו משולש מכל השאר. האווירה כל כך משוחררת וכל כך שמחה שאי אפשר שלא לרצות להישאר. בסוף, שילמתי כמעט מחצית ממה שהייתי משלם בישראל, יצאתי ומצאתי את עצמי חולף על פני השוטרים המסוקסים בדרכי חזרה למלון כשקרן מור מדקלמת בראשי את "בואו בנים".