משהו אחר לגמרי: הבר הארטיזנלי הראשון בישראל

אני לא יודעת איך להתחיל לתאר את החוויה שעברתי בשבוע שעבר, אבל אני מוכרחה שתאמינו לי שאני לא משוחדת. לא הייתי בבר כזה כבר הרבה זמן ואני מפצירה בכל מי שלא אוהב קוקטיילים לא לעבור הלאה, מכיוון שאמנם קוקטיילים בבר הזה הם חלק מעניין וייחודי, אבל זה לחלוטין לא מה שאתם חושבים, מכירים. זה לא מה שטעמתם או ראיתם.

אבל נתחיל אולי מהתחלה, כחלק מפסטיבל יום ההולדת שלי שהתארך מעל ומעבר למצופה, התארחתי במלון החדש "בקסטייג'" שנפתח ממש לפני כחודשיים מאחורי כיכר דיזנגוף, בואכה מה שהיה פעם קולנוע תל אביב. זו הייתה הפתעה משמחת שקיבלתי כמתנה בדמות כרטיס להצגה. כמובן שהתרגשתי מאד בדרמטיות ואמרתי שזה הדבר הכי יפה שעשו עבורי בעולם, כיאה לדיווה התיאטרלית שתמיד רציתי להיות, לפני שגמרתי בעיתונות.

המלון החדש נבנה על חורבותיו של תיאטרון 'האוהל' לשעבר (הסבים שלכם מכירים) ולימים גם אולפני ג.ג. כשחקנית עבר וכילדת פרסומות, את כל הילדות שלי ביליתי באולפנים הללו (נרשמה אף תקרית מביכה באחת ההופעות במעגל של דן שילון שצולמה בימיה הראשונים שם). הרבה מים חלפו בנהר, פרשתי ממשחק אבל פינה חמה לתיאטרון תמיד נשארה לי בלב.

כשהתארחנו במלון שכולו מאחורי הקלעים אחד גדול, ורצינו לשתות משהו, מזגו לנו קוקטייל משובח בשעה השמחה (שהן בעצם שלוש שעות בין 17:00-20:00) עם לוגו של חברה שמייצרת משקאות לבד, ואז סיפרו לנו בשקט בשקט שבעוד כמה שבועות עתיד להיפתח בר משגע ויחיד במינו. אז חיכינו בסבלנות. והנה זה קרה.

סטנלי זה שמו של הבר החדש, על שמו של סטנלי קוולסקי מ-"חשמלית ושמה תשוקה" בהתאם לרוח המקום. זה לא רק בר קונספטואלי או בר קוקטיילים או בר יין. אין לו הגדרה, מלבד העובדה שמדובר במשקאות שכולם, כולל חומרי הגלם, מתוצרת עצמית, ומה אם לא זו יצירת אמנות בפני עצמה? אז כן, אולי באמת יש לו הגדרה: הבר הארטיזנלי הראשון בישראל (ותכף נסביר מה זה).

מאחורי המיזם המיוחד עומדים שניים: אייל דרורי (שהוא גם היינן של יקב עגור) וגל ארזי, שניהם גם האנשים מאחורי "מולי" בית מקומי ארטיזנלי לייצור משקאות משכרים (משמע, ייצור עצמי בדרך לא תעשייתית), שפועל בשנה וחצי האחרונות. ארזי מספר שהוא פנה לדרורי במהלך הקורונה אחרי שנסגרה לו המסעדה, והם הבינו שזה הזמן לעשות משהו עם החלום שהיה להם תמיד ולהפוך את הזיקוק הביתי שלהם לעסק. דרורי היה כבר עמוק בעשייה והחלום המשותף שלהם היה לפתוח גם בר שחוזר אחורה ליסודות, לליקוט עצמי, התססה, ניסיונות, העמקה וייצור כל המשקאות בעצמם.

מה שותים? קודם כל הכל. אתם יכולים להזמין גם יין אם תרצו, אבל מביני העניין ירצו לנסות דווקא את הקוקטיילים שעשויים מחומרי הגלם, והליקוטים העצמיים שדרורי מייצר, כמו למשל: פט נט אשכוליות שמשמש כבסיס לאחד הקוקטיילים שטעמתי, וורמוט Vedetta 52 שאם תשאלו אותי אפשר לשתות אותו נקי מרוב שהוא טבעי (ויש לו תוויות מרשימות שהן ממש יצירת אמנות בפני עצמה), הוא עשבי ועתיר בטעמים. הסתקרנו אז טעמנו גם ביטרס ייחודיים שכמעט ואין להשיג בשום מקום. והנה הבקשה מכם: גם אם אתם לא "אנשי קוקטייל", תקשיבו לי - ותקשיבו לי טוב לכו לפחות על אחד.

ארוחת הבוקר המיוחדת של המלון עצמו שאינה "בופה" ישראלי קלאסי רגיל, עשויה מהמון חומרי גלם איכותיים וטבעיים. דרורי וארזי סיפרו לי שגם בחלק משאריות המטבח הם עושים תזקיקים, במטרה לנצל את חומרי הגלם עד תום. באחד הקוקטיילים המשובחים שטעמתי: deep purple הם משתמשים למשל בליקר סלק ותפוחים ("שאריות" מארוחת הבוקר, שזוקקו ונמצאים בייצור), כמו כן גם ג'ינג'ר ביר מייצור עצמי ישראלי נמזגת שם שם, פסטיס מקומי ואפילו ליקר פטל אדום עם אתרוגים. התזקיקים אם תהיתם כמובן שמשתנים עם עונות השנה, והדברים שמוצאים בליקוט.

משקה נוסף שהוא מעין "בלאדי מרי" אבל ירקרק בשם 'ורדה מריה', מבוסס על ודקה חציל שרוף, עגבניות ירוקות, חלפיניו, סלרי וכוסברה. כמעט חצי בר הזמין את מה שטענתי שנראה כמו "כוס תרעלה שייקספירית", אבל זה היה כל כך טעים, שהחלטתי שאני מכנה אותו - משקה מכושף.

כמובן שאי אפשר בלי לנשנש משהו, אז יש גם תפריט אוכל עדין שמשתלב נהדר עם הטעמים והקולינריות של המשקאות, השף הוא עידו פיינר וכדאי לבוא גם רעבים. אם יש משהו שבלט לי בעיקר במשקאות הללו, היא העובדה שהם לא כוללים בוסט כוהלי תעשייתי.

לא חושבת שאי פעם הרגשתי חיבור לאדמה דרך קוקטייל, עם יכולת לפרק את הרבדים של הטעמים במשקה כמעט כמו שאני מרגישה עם יין וארומות וטעמים בחך, אבל הם הצליחו לעשות את זה. זה לא אומר שאי אפשר להתמסטל, אבל אתם לא תרגישו את זה מיד, בעיקר כי יהיה לכם כל כך טעים שבאמת יהיה קשה לעצור.