משלושה יוצא אחד: הדרך החדשה של יקב עגור

יקב עגור, מראשוני יקבי הבוטיק בארץ (1999) ממוקם בין גבעות יהודה, בסמוך לעמק האלה, חבל ארץ פורה, שופע כרמים איכותיים, בו גידלו ענבים וייצרו יין גם בתקופה הקדומה. רוב כרמי היקב ממוקמים במושב מטע בהרי יהודה וחלקם בגבעת ישעיהו שבשפלת יהודה. כבר בחצר היקב ניתן לחוש בשמחה ובחום. בחלק המקורה הרחב, שולחנות עץ יפים שבנה שוקי ישוב, מייסד היקב, בר עם גבינות, ירקות ונשנושים, קמין שמחמם את האווירה, אנשים טובים והרבה יין. מה עוד צריך בחיים?

את שוקי ישוב אי אפשר להגדיר. פילוסוף ואיש רוח מחד, הלום קרב רגיש, ואיש מעשה ונגר מחונן מאידך. ג'ינג'י אמיתי עם צחוק מתגלגל, איש שיחה מרתק ורגיש, שמדבר על החיים בגובה עיניים ומתוך הבטן המלאה, שתמיד כיף לדבר אתו ולשמוע את התובנות שלו. איש אמיתי, צנוע, אך גם פרוע ובולע את החיים, מעין עוף מוזר שלא מחפש להיות בברנז'ה, לא מנסה להיות נחמד, אינדיבידואליסט, שלאחר שנים רבות של עצמאות הוסיף ליקב שני שותפים: היינן איל דרורי והמנכ"ל אלדד כץ.

"לא שילמתי. קיבלתי" הייתה התשובה המידית. "מקובל לראות את הכל במובן של כימות מספרי, אתה מקבל אתה משלם. כשהאלטרנטיבה שיש לך היא נכס, זה נראה כמו עסקה בה אתה פודה את כל מפעל חייך ויוצא לדרך חדשה. וזה לא בדיוק ככה. אני חושב שהעסק הזה כל כך רגשי. כל זה מצריך הרבה אנרגיות. ואני כבר איבדתי את האנרגיה בזמן האחרון ולא הייתה כבר הכרה ללכת לשום מקום. ואז כשהתעייפתי, אלעד ואייל הגיעו והתעוררתי מחדש, וזה היה התגמול. קיבלתי משהו שלא ציפיתי לו".

"אנחנו באמת נהנים ביחד. אחד הדברים המרתקים זה שהם מקבלים את הטעם שלי. אני לא אוהב את המילה מורשת, לי נורא חשוב טעם טוב. מאוד היה חשוב שנזהה בלי יותר מדי מילים דברים נכונים או מצד שני דברים נוראים ואז לשלוף את הציפורניים כשצריך, בעיקר אם רואים זיוף או כיעור, ומבלי שאתה צריך להסביר מה לא נכון. ולהתמודד. ראיתי שיש עם מי לעבוד והרגשתי שיש עם מה לעבוד. טעם טוב בעיני זה בעיקר איך לא להרוס.

"אני אישית הייתי מאוד מפחד אם היה בא איש מאוד עשיר עם הרבה כסף ורוצה לשנות בדרכו, זה בדיוק מה שהמקום לא צריך. כי היופי קיים, ואת היופי צריך להוציא. לכן מאוד שמחתי כשהם הגיעו. במשך כל השנים הייתי מאלתר כל הזמן ואז בא אלעד ועשה סדר בראש".

אלעד כץ, המנכ"ל (שלא אוהב שקוראים לו ככה "כי אני עושה הכל ביקב כמוהם") והשותף, היה עד לפני כשנתיים מנכ"ל יקב קסטל. רגע לפני הקורונה הוא היה אמור לטוס לעבודה בארה"ב, ואז באה המגיפה והפכה את הקערה על פיה. אלעד החליט להישאר ולעשות מה שחלם לעשות פעם בעתיד, לפתוח יקב.

"הבנתי שהגיע הזמן לזה. רציתי להיות אחראי למוצר, לקום בבוקר ולעשות יין. אני גר בלוזית, הישוב הסמוך, ומכיר את שוקי הרבה שנים. יש בינינו חברות טובה. כשהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים חשבתי שאפשר לעשות זאת על ידי פתיחת יקב חדש או פה, במקום שדורש התחדשות. לקחת משהו שכבר יש בו שורש טוב וצריך לחדש אותו.

הרגשתי ששוקי התעייף ושיש סיכוי שבקרוב ירצה לצאת לפנסיה וששווה לעשות פה שינוי וריענון. האתגר הדליק אותי ופניתי אל שוקי בהצעה. כשאייל ואני התחברנו לא שיתפתי אותו בהתחלה על המקום בו אני יוצא להרפתקה והזמנתי אותו להצטרף אליה. כששוקי ואני התחממנו הודעתי לו שזה יהיה ביקב עגור, ויצא שנהייתי שדכן בין שניים שהיו כבר משודכים. שוקי אמר על אייל זה חצי בן שלי ואייל אמר זה חצי אבא שלי, ויצא שילוב מתבקש ומצוין".

"כשבאתי לפה אחד 'הסיכונים' היה התגובה של שוקי לנושא, ולכן אמרתי לו תדע שאנחנו באים עם הרבה אנרגיה והיא הולכת לשטוף את המקום הזה ואותך. בהתחלה לא היה לשוקי חשק, אבל ידעתי שהוא איש עם חשקים ושהתשוקה הזו תתעורר. שאלתי אותו אם ידע לתת מקום והוא אמר מיד כן. האמנתי לו, סמכתי על זה שאין לו אגו נפוח. ואותו דבר היה גם כשאייל הגיע. להיות יינן ראשון של יקב קיים. זה לא קל כי צריך להתמודד עם מורשת קיימת שרוצים לשמר אותה"

אייל דרורי עשה בפיימונטה תואר בלימודי יין וכורמות, חזר לארץ עם ידע, אהבה ותשוקה ועבד בתחילה ביקב רקנאטי ואז מספר שנים ביקב סוסון ים. בד בבד אייל מוכר בשוק האלכוהול הישראלי עם מותג נפלא של ורמוט וביטר'ס מוערכים. את שוקי הוא מכיר ואוהב כבר הרבה שנים. "גדלתי אצל שוקי ואצל איתי להט, שהיה היועץ של שוקי בעבר. את הבציר הראשון שלי לפני הצבא עשיתי עם שוקי. כשביקשתי ממנו לעבוד אצלו בבציר וסיפרתי לו כי תמיד חלמתי לעבוד ביקב, הוא מיד אמר לי בוא ושיכן אותי בצריף במשך חמישה חודשים. עם שוקי התחלתי ובזכותו התאהבתי בתחום. פה נזרקתי למים העמוקים, ולעבוד אתו היה מהמם".

"שמרתי עם שוקי על קשר לאורך השנים והמשכתי לבקר אותו הרבה גם אחרי. בזמן הלימודים בפיימונטה שוקי נהג להגיע אלי פעם בשנה והיינו מטיילים שבועיים ברחבי איטליה, ביקבים, תרבות, מוזיאונים ועוד. שלא ביודעין, במקביל, אלעד התחיל לגבש את התוכניות שלו ויצר אתי קשר ראשוני על עבודה ביחד. כשהתברר שמדובר ביקב עגור זה היה צירוף מקרים משעשע, וגם מתבקש."

"מאוד קל להתאהב באייל. קל להתרגל לטוב שבו" אומר שוקי. "ופה הוא שותף. אנחנו פה עסק של אנשים חופשיים וזה עיקרון שמאוד חשוב לנו ועושה את כל השינוי. כל עוד אתה מקבל את צרכיך אתה מקריב את הגרידיות, ואת השאר אפשר להשקיע ביקב ובאמביציות הגדולות שלנו. לקחנו את הזמן בתהליך ההיכרות לבסס את העקרונות האלה ומכאן זה כבר היה קל. היין הוא התוצאה של זה וגם הצוות, המקום והלקוחות. אי אפשר להפריד בין הדברים, כי אחרת זה כאילו אנחנו רק מייצרים מוצר".

"אחד הדברים שלאלעד ולי חשוב זה ליצור סיטואציה של מעין אבולוציה ולא רבולוציה" מסביר אייל, "להתחיל תהליך שהוא מצד אחד מאוד מפרגן לעבר, ליחס חשיבות למה שנעשה, למפעל חייו של שוקי, לשמור על השם והסדרות והכיוונים, ומצד שני להביא את האנרגיה החדשה ואת האני מאמין שלנו. מבחינתנו, למרות שאין פה קשר דם, זה בכל זאת הדור הבא. מבחינתי זה כמו לרשת את היקב מאבא ולתת כבוד לעבר, זו התחושה שלי, כי שוקי הוא האב הרוחני שלי".

"בצד כל זה אני מביא דברים חדשים ומאתגר את עצמי בטכניקות ממש חדשות. עושה לעצמי אוסף של דברים שלמדתי וראיתי בטיולים ובטעימות בעולם ומנסה לשחזר את זה בדרך שלי. להבין את התהליכים ואת מה אני רוצה להשיג ועל ידי זה לחדד וללטש בצורה מחושבת יותר. אנחנו בתהליך תמידי של חיפוש אחר זהות, כמו כל הענף שלנו. גם בהבנת האזוריות, הרחבת מגוון הזנים ונטיעתם במקומות המתאימים להם, וזה חייב להיות בשילוב עם מה שאנחנו אוהבים. כבר השנה נטענו זנים חדשים כמו רוסאן, קריניאן, גרנאש. יש פה תהליך שייקח כמה שנים בהיקף גדול".

"אני מאמין ביינות שנעשו פה עד כה, ומנסה לפרק לגורמים את כל מה שאני אוהב בהם כדי לשמר את הדברים הטובים ולשפר אותם. המטרה היא לייצר יינות נגישים וכיפיים, כל מה שאני רוצה שיהיה ביין אדום לקיץ. אני מזהה ביינות את שוקי שרוצה לעשות עם הזנים הים תיכוניים יינות מורכבים עם הרבה רבדים אך בלי הכבדות, כמו שראה בחו"ל. אני חושב שאני יודע לאיפה אני רוצה להגיע, את נקודת הסיום, אבל עדיין לא יודע איך".

ביקב מייצרים כ-30 אלף בקבוקים בשנה של שישה יינות, כולם ממסכים מזנים שונים הגדלים באזור, במטרה שכל אחד מהם יבטא בצורה שונה את האזור המרתק. יינות מאופקים ולא מוחצנים או חנפניים, שנותנים כבוד רב לטרואר ולזני הענבים.

התחלנו עם מספר יינות לפני ביקבוק - עגור לבן - סוביניון בלאן, ויונייה ורוסאן. עם ניחוחות הדרים וירקרקים מלאי חיות, חמיצות חדה ויבשה וטיפת מינרליות. יין רב גוונים ועם זאת קליל, רענן ושמח. (94 שקלים). ו-רוסה - עגור ורוד - מורבדר, גרנאש וקברנה פרנק, שתססו בחביות ישנות כמה חודשים ועברו לנירוסטה כבלנד. ניחוחות פרי אדום משולב בהדרים ופרחוניות. חמיצות מאזנת טובה. יין רענן עם פרי נעים. (94 שקלים). והיה גם קריניאן מרתק שהיה בהשריה ארוכה באמפורה מיוחדת, על הקליפות, טכניקה שאייל פגש לראשונה בפריוראט, שיצר יין כיפי.

קסם 2020 - יין נגיש, צעיר ורענן, שמורגש בו הפרי מקדימה. קברנה סוביניון, סירה ומרלו, אשכולות שלמים כדי לשמור על רעננות הפרי האדום, פרחוני ומעט מתובל, מאוזן, לא ירוק מדי, לא כבד מדי. יתאים מאוד לקיץ. 90 שקלים.

לים 2020: בוקבק בימים אלה, סירה ומורבדר, שנה וקצת בחביות. ניחוחות פרי אדום טרי, פרחים ותבלינים. יין רך, אלגנטי ומאופק. להתענג עליו לצד ארוחה או לבד. המחיר: 120 שקלים.

שמירה מיוחדת 2018: חומרי הגלם הטובים ביותר נשמרים בצד עבור היין הזה, ונוצרה כבר מסורת של חלקות יותר מובילות, לרוב בלנד בורדו, קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו. הבלנד לא קבוע. אך הרעיון קבוע, יש פה יין שמייצג בלנד מורכב יותר מאחיו ביקב. מנעד פירותי רחב, פרי אדום ותבלינים רבים, במבנה אלגנטי ובנוי היטב, מאופק עד כדי כמעט עוצמתי, עם חמיצות טובה שמאזנת את הכל. המחיר: 142 שקלים.

שמירה מיוחדת 2012: יין אלגנטי ועמוק עם ניחוחות עשירים ולא שגרתיים, פירותיות מגוונת, זיתים שחורים, אניס, בשרניות מפתה ורמז למתיקות מלטפת. בפה עדינות כיפית המאוזנת על ידי חמיצות טובה וסיומת מתובלת.

מומלץ מאוד לבוא וליהנות מכל הטוב הזה באווירה המדליקה של היקב עצמו או ב'שישי חי', אחת לשבועיים ביקב, עם מוזיקה חיה, יינות ומעדנים מקומיים.